מסעדת פרונטו – המניה הכי בטוחה בעיר

מסעדת פרונטו מזכירה לי את המניה של אפל. אם תביטו עליה בחמש השנים האחרונות, תגלו שהיא כמעט תמיד בעלייה. להבדיל מלא מעט עסקים בתחום המזון החווים תנודות משמעותיות בהתאם לרוח ההמון והשעה, נדמה כי מאז לקח על עצמו דיוויד פרנקל את תפקיד הקברניט, ספינת פרונטו שטה תדיר במעלה הזרם. אודה ואתוודה כי פרונטו היא אחת המסעדות האהובות עליי, וכי ביקורת זו נכתבה לאחר מספר רב של ארוחות מוצלחות בשנה החולפת. יתרה מזאת, השנה היה לי העונג להכיר מקרוב את השף הצעיר, כאשר שיתפנו פעולה ביריד האוכל האינסטגרמי – SOFO, שאני אחד מיוזמיו. פרנקל התגלה כאדם בעל ידע גסטרונומי עשיר, עם אג'נדה קולינרית בלתי מתפשרת, ובניגוד למוניטין שיצא לו, התחוור גם כאדם צנוע שלא עושה מעצמו עניין גדול.

בשנתיים האחרונות הפכה פרונטו למסעדת שף מהוקצעת ומדויקת. יש שיאמרו חצי ביסטרואית, כזאת שניתן ליהנות בה מארוחת צהריים קלילה באווירת וול סטריט בואכה שדרות רוטשילד, לצד ארוחות ערב שלא היו מביישות אף מסעדת גורמה בתפוח הגדול. למרות השלד האיטלקי שאיתו פתח המייסד רפי אדר, פרונטו של היום היא חיה הרבה יותר ורסטילית. התפריט מחולק לשניים: חציו הימני מוקדש לאבני הבניין של ארץ המגף: פסטה עגבניות, ויטלו טונטו, פנצנלה וארינצ'ני; וצדו השמאלי, המעביר לסועד את מצב רוחו הנוכחי של פרנקל, קורץ בחינניות לכיוון ספרד והמזרח התיכון.

הארוחה בפרונטו נפתחת במנת הלחם הטובה ביותר בעיר. זו כוללת כמה פרוסות של לחם שאור לבן, גריסיני פריך, פוקאצ'ה חמה, זיתים ואיולי ארוגולה. כולם מותקנים במקום טרם הארוחה מאיכות מעולה. אפילו בקבוק הבלסמי היושב על כל שולחן עבר שדרוג משמעותי וכעת הוא מבית Leonardi המיושן שלוש שנים. יש מסעדות שמעצבן לשלם בהן על לחם, לא כאן. 22 ש"ח זה מחיר נפלא לכל הטוב הזה, ולבטח שווה כאשר במהלך הארוחה האופה שולח לעברך סקונס פרמזן חלומיים שמתחשק לשכור בתוכם דירה.

מעבר לטעמם של המאפים המצוינים, הטעם הבולט ביותר במסעדה הוא טעם הטריות. כמעט הכל אצל פרנקל הוא "על המינוט", ובין כל אלו בולטים במיוחד שלל מוצרי הפסטה המיוצרים מדי בוקר, הדגים המנצנצים המגיעים מדייגי יפו במשלוח אקספרס, והגלידות. הו הגלידות, כמה שהן טובות. הג'לטו המטורף של פרונטו מיוצר מנה מנה בהתאם להזמנת הלקוח. אבל עוד נגיע לזה.

בחזרה לדגים. הפעם היה זה אינטיאס שמנמן שנפל ברשת, ולנו הוא הוגש כסשימי בליווי סלטון מרענן של אספרגוס, יוגורט כבשים ואבקת הדרים. מעבר לעובדה שהדג היה טרי כביום היוולדו, מקהלת הליווי תמכה בו באופן נהדר והבליטה את טעמיו. עוד לפני שעברה בראשי המחשבה שלא הייתי מתנגד לפרוסת צ'ילי ירוק ("אין כמעט חריף בפרונטו, זה אוטם את בלוטות הטעם" טוען פרנקל), חוסלה המנה חיש מהר.

אחרי שסיים הדג לשיר את פזמונו, התחילה הפסטה את מופע הדואט שלה. שישה ענני אניילוטי גורגונזולה הוגשו בצלחת עגולה מלאה בקרם וישיסואז קטיפתי וטעים. וישיסואז הוא קרם המורכב מציר עוף, כרישה ותפוחי אדמה, שלרוב מוגש כמרק, וקיים מאבק חוצה יבשות על מקום מוצאו בין האמריקנים לצרפתים. אחרי שטעמתי את גרסת פרונטו אני חושב שניתן לסיים את הדיבייט. הוא לא רלוונטי. המרקם והטעם של הקרם המקומי מוצלח כל כך, עד שניתן לחשוב שהומצא בפלשתינה. שילובו עם ביסוני הפסטה בעלי מילוי הגבינה הכחולה הינו סימפוניה קולינרית של ממש. גם שרימפס אפויים מגיש פרנקל על הקרם הזה, ואני מניח שגם אם היה מגישו בתוך נעל זה עדיין היה חלום.

הערב כלל עוד ערב רב של מנות פסטה וים שניתן היה לגמור עליהן את ההלל, אך מכיוון שזמנכם קצר, ניגש לקינוחים. בפרונטו מוגשים הקינוחים הטובים ביותר בעיר, ללא כל תחרות. רוב ההדר הזה הוא הודות למופע גלידות פולקלורי, אשר כולל בתוכו גלידת מרשמלו חרוכה, תפוח ירוק, חמאה חומה וסמיפרדו דולצ'ה ולרונה עם רוטב טופי וגראפה. כל גלידה מוגשת עם שחקני חיזוק תואמים, אשר גורמים לסועד לקוות שיום אחד יחליטו בפרונטו לפתוח חנות שתעסוק רק בזה. באמת חבל שפרונטו היא לא מניה. מעטות הן המניות שהיו מפיקות למשקיעים תשואה יפה שכזו ובד בבד עושות כה נעים בבטן. טי אמו, קום סי בלה, קארה מיה.

למסעדת פרונטו

המדרג:

איכות האוכל – 9

עיצוב ואווירה – 8

שירות – 8

תמורה לכסף – 9

סך הכל: 9

חשבון:

לחם – 22 ש"ח

סשימי אינטיאס – 65 ש"ח

אניילוטי גורגונזולה – 69 ש"ח

טליאוליני אינטיאס – 65 ש"ח

לוקוס וניוקי – 178 ש"ח

סמיפרדו ולרונה – 45 ש"ח

גלידת מרשמלו – 42 ש"ח

מוגזים גדול – 37 ש"ח

2 אספרסו – 22 ש"ח

סה"כ – 545 ש"ח