לא משחקים עם אוכל

מסביב למתחם האולפנים בנווה אילן, בקור הירושלמי, פזורים שרידים של הצלחות עבר: בית "האח הגדול" הריק והמיותם, יד כסופה גדולה המסמנת וי של "דה וויס", במת האודישנים של "הכוכב הבא" – אנדרטאות פריים טיים מתקלפות, עדות לקרב הריאליטי המתחולל זה שנים בין גופי השידור בישראל. הגעתי כדי לקבל הצצה לאחד הנשקים החדשים של הזכיינית רשת, שאחרי שנים של אנדרדוגיות מצליחה לאתגר בעקביות את המתחרה הצבעונית והמשומנת, ונראה כי היום הקרב הטלוויזיוני הגדול ביותר מתנהל במטבח, ו"משחקי השף" הוא שמה של תחרות הבישול החדשה של רשת שאמורה לתת פייט לכל השאר.

מעטה של סודיות אופף את ההפקה, כנהוג בז'אנר. שני צמידים שונים, כתום וירוק, הולבשו על ידיי בכניסה לאולפן, ומבטים חשדניים של אנשי הצוות גרמו לי להרגיש כאילו אני נכנס אל מפעל הטקסטיל המפורסם סמוך לדימונה. סט הצילומים של התוכנית נחלק לשלושה חלקים: מזווה שבו מסודרים בחינניות כמעט כל חומרי הגלם האפשריים; מתחם בישול המחולק לשלושה חלקים לפי הנבחרות של המנטורים – כל חלק מעוטר באקססוריז ובכלי מטבח בצבע הקבוצתי; וחדר טעימה המעוצב באלגנטיות, בסגנון מסעדת יוקרה. בין אזור הבישול לחדר הטעימה מפריד קיר גבוה שדרכו עובר מסוע משוכלל המעביר את המנות מהידיים המבשלות לפיות הטועמים.

המשחק נמתחיל, משחקי השף ברשת

לאכזבת אנשי ההפקה שליוו אותי, התעניינתי פחות בסט הסכינים המהודר ויותר במצלמות הגדולות שריחפו בשקט מעליי. גורמי ההפקה פעלו יחד במחול יקר ומסונכרן היטב. כשהמשכתי לבהות באחד הצלמים הבנתי שהוא מביט בי כמו בתימהוני, והמשכתי הלאה לחדר אורחים מהודר שבו צפיתי בקטעים מהתוכנית ובצילום שהתרחש באולפן הסמוך. במבט ראשון כל חלק ב"משחקי השף" נראה כהימור: הפורמט המקורי של רשת מתבסס על טעימה עיוורת, ובניגוד ל"דה וויס", העיוורון עתיד להישאר איתנו לאורך כל התוכנית ולא רק בשלב האודישנים.

שלושה גברים נושאים על כתפיהם את האחריות להצלחת התוכנית, שלושה שפים מנטורים חסרי ניסיון טלוויזיוני ולא מוכרים לקהל הרחב, אך ידועים ומוערכים מאוד בעולם הקולינרי: השף מאיר אדוני (כתית, מזללה ובלו־סקיי בתל אביב) לוהק לתפקיד השף הרגיש; השף אסף גרניט (מחניודה ומונא בירושלים) הוא המצחיק והקשוח; והשף מושיק רוט (הישראל היחיד עם שני כוכבי מישלן, השף והבעלים של מסעדת Samhoud & Places באמסטרדם) הגיע מהולנד על תקן האוטוריטה העולמית הגבוהה. לתפקיד המנחה לוהקה מירי בוהדנה, שמגיעה עם ניסיון ואהדת הקהל אך בלי קבלות של ממש בפריים טיים. בין צילום לצילום נראים המנטורים והמנחה גונבים מבטים למכשירי הפלאפון, מה שפירשתי תחילה כעיסוק בעניינים דחופים שמחוץ לתוכנית. כשראיתי שאחרי כל מבט במכשיר מגיע צחקוק או חיוך, עודכנתי על ידי אנשי ההפקה שמדובר כמובן בקבוצת ווטסאפ של הרביעייה שבה הם לכאורה מתקוטטים מילולית ומריצים דאחקות כאחרוני הצעירים. אחח, נאנחתי לעצמי, איך הייתי רוצה להיות זבוב מאויר בתפריט האימוג'ים של מושיק רוט בקבוצת "הקולים של משחקי השף".

הטוב, הרע והמכוער?

במציאות, לפני עריכה, הדינמיקה בין שלושת המנטורים עובדת לחלוטין. הם כריזמטיים וחדים, ונראה שמאחורי ההקנטות ההדדיות עומדים הערכה וחיבור אמיתיים. בהפסקת הצהריים בין סשן לסשן עשיתי את דרכי במבוך המסדרונות של אולפן 5 לחדר ההלבשה של השלישייה,ש בו ישבו אדוני וגרניט עם מאפּרות, סטייליסטים ואנשי הפקה נוספים שניסו להכין את המנטורים הפושטקים לצילום הבא. נראה שהם נהנים מתשומת הלב והבלגן. בכל זאת, שפים. את הצלע השלישית, רוט, לא מצאתי. אחרי כמה רגעים של צחוקים והקנטות (גרניט: "עזוב מאיר, אני אענה במקומך") הצלחתי לשאול את השניים מה בעצם הם מחפשים במנה שמגיעה לאודישן העיוור.

גרניט: "שני דברים. הראשון, שמוסכם על כולם מהרגע הראשון, שזה טעם. גם אם יגיע מגדל אייפל מעגבניות והוא לא טעים זה לא שווה כלום. ואז כל אחד מאיתנו מחפש משהו אחר. אני מחפש צניעות. אני כן מחפש יצירתיות אבל לא וירטואוזיות שלא לסיבה. אני שונא טבחים שחצנים".

אדוני: "הטעם הוא כמובן אלמנט ראשון, בעיקר כשזה בטעימה עיוורת. למזלי אי אפשר להתייחס פה לדברים שאני מאוד מתחבר אליהם כשאני רואה בן אדם. אם היינו רואים את המועמדים היה לי מאוד קשה לעשות את ההפרדה בין המנה לאדם ולסיפור. אצלי יש גם משהו שאני קורא לו הניצוץ: אני צריך להרגיש שלמי שעומד מאחורי המנה יש נשמה. אני צריך להרגיש שזה חלום חייו של הבן אדם. משהו במנה נותן את היכולת להבין שזה שם, שזה בן אדם שאתה רוצה ללכת איתו, להילחם איתו, להביא אותו לאן שאתה יכול להביא אותו. אז המקצועיות עצמה הרבה פחות חשובה לי. אני לא מחפש טבחים, אני מחפש משהו כמעט רוחני".

על הסכין, "משחקי השף"

איך זה לעבור מעמדת המבצע לעמדת המנטור?

גרניט: "מאוד קשה, ואני בטוח שזה ילך ויהיה קשה יותר ככל שתתקדם התוכנית. קשה לי לדמיין מצב שמישהו מבשל בשבילי ואני לא יכול לגעת בזה. הבישול הוא היומיום שלנו במסעדות כבר שנים אז קשה פיזית לראות סיר מבעבע ולא לערבב. אבל זה אני, מאיר לא באמת עובד במטבח".

אדוני (צוחק): "בטח, זה הכל בתיאוריה, אני שולח לטבחים הוראות במייל".

נדמה ששפים בטלוויזיה הם תמיד אחד משני טיפוסים: הטיפוס הקשוח, המשוגע והקפדני והטיפוס הרך, הרגיש והפיוטי. איך אתם רואים את עצמכם כמנטורים?

גרניט: "יש חלוקה די טבעית לפי איך שאנחנו באמת במטבחים שלנו. אנחנו מאוד שונים בגישה שלנו לאיך לנהל מטבח. הסיכוי שאני אגע פיזית בטבח שלי במסעדה הוא אפסי, זה יכול לקרות אחרי שנתיים וגם זה רק אם יש לו על הכתף נחש ארסי. בתוכנית אני לא אהיה ממש ככה, זאת סיטואציה אחרת, אבל כן, מהטבע שלי אני צריך משמעת במטבח".

אדוני: "אני שונה לגמרי. בחיים לא מרים את הקול על טבחים שלי, לא מדבר איתם בטון קשוח, לא מתעצבן עליהם".

גרניט: "בגלל זה הטבחים שלו לא נותנים לו לעבוד בסרוויס".

אדוני: "בגלל זה השפים שלי הם הרס"רים ואני השף שמחבק ואוהב. מהיום הראשון אני מנשק כל טבח שלי בסוף יום ואומר לו תודה רבה על זה שהוא עובד בשבילי. הולך איתו עד הסוף. אני לא בטוח שאני צודק בגישה שלי לאיך לחנך טבחים, אבל אני לא יודע להתנהג אחרת. להפך, אני חושב שאולי אסף עושה דבר יותר נכון ממני במובן המקצועי. זה בא עם מחיר לא פשוט במקצוע שלנו אבל אין דרך אחרת מבחינתי".

למרות התחרותיות הבולטת וההבדלים בגישה, נראה שהשניים באמת מחבבים זה את זה. מתברר שהם מכירים כבר שנים, ושיצא להם לבשל יחד בהזדמנויות שונות. גם רוט לא זר לחבורה, ואדוני מספר על הימים שבהם הגיע מושיק כלקוח לאחת ממסעדותיו ולא עורר סערה, כי איש לא הכיר אז את השף הישראלי שנסע להולנד לחפש אתונות ומצא עיטורים קולינריים בינלאומיים. הזמן שהוקצב לנו לראיון הולך ואוזל ורוט עדיין לא בנמצא. אנשי ההפקה מנסים לזרז אותי ומכינים את המנטורים להמשך הצילומים. תהיתי איך רוט – בגילו, במעמדו ובכוכביו – משתלב בחגיגה הסחבקית של הצעירים ממנו. לבסוף הוא נכנס לחדר והתיישב מיד מולי, כמו אומר לי: "נראה אותך מספיק להוציא ממני תשובות לפני שאני צריך ללכת".

הגיעה אליך מנה באודישן העיוור, מה אתה מחפש בה?

"אותנטיות, אינטנסיביות, חברות. אותנטיות זה מאיפה המנה באה, אינטנסיביות זה האיזונים והעוצמה, חברות זה החיבור בין המרכיבים. אתה יודע שכל שאלה שלך זה אלף יורו. מאיר, תרשום לו כמה הוא חייב לי".

איך היית מגדיר את ההבדלים ביניכם כמנטורים?

"אני הטוב, אסף הרע ומאיר המכוער".

היוש מירי, הכתב שלנו מתגעגע, מירי בוהדנה מאחורי הקלעים של "משחקי השף"

קינואה היא בעצם סוג של אורז

שעת ארוחת הצהריים הגיעה, ובראש כבר תכננתי לפרטי פרטים איך ארד לאולפן הצילום ואנשנש לי עם בכירי ההפקה את פירורי הגורמה מהצילומים. כדי להימנע מסכנת ספוילר אומר רק שהיו מעורבים בבישולים של אותו יום דגים מפולטים, קישואים ממולאים ופולנטה אחת שהדיבורים עליה עוררו את הפודי שלא ידעתי שקיים בתוכי. אחרי שהתבדיתי (אחלה אוכל יש להם שם בקפטריה!) הגיע הרגע שממנו פחדתי פחד מוות. "מירי מחכה לך", אמרה בלקוניות אחת מעשרות העובדים חמורי הסבר של ההפקה, ואני הרגשתי איך המוח שלי עובר למה שמכונה מצב צ'נדלר, שבו אני מגמגם קשקושים סרקסטיים בקרבת נשים מושכות.

מירי היא לא אחרת מאשר מירי בוהדנה, שנמצאת בעמדת המנחה כצלע הרביעית בסט הטלנטים של התוכנית. אני לא מתיימר להבין בנשים, בטח לא בנשים אחרי לידה, אבל אני יודע לומר שככה לא נראות אימהות לשלושה ילדים. נכנסתי לחדר ההלבשה וחשבתי על "נוטינג היל". היא הציעה לי קולה ואני ניסיתי לנסח שאלה ראשונה. מהלחץ יצאו לי רק שתי מילים, בלי היגיון תחבירי: "את אוכל?", שאלתי והיא צחקה בחן בלי לעשות עניין. מיד התאפסתי ושאלתי אם היא בשלנית.

"מאז שאני אימא לקחתי על עצמי את האתגר הזה – ללמוד לבשל – והולך לי לא רע. יש את אימא על הקו ואת הדודה על הקו השני וזה עובד. אני מבשלת הרבה אוכל מסורתי־מרוקאי שגדלתי עליו. אני מנסה לשלב בזה דברים יותר בריאים, ניואייג'ים כאלה: דגנים, קינואה, כוסמת".

הילדים שלך מסכימים לאכול קינואה?

"הם קוראים לזה 'סוג של אורז' והם מאוד אוהבים".

זה באמת סוג של אורז, לא?!

"אני מנסה לאפשר לילדים שלי להתנסות. הבן הגדול שלי בן 7, אתמול הוא הכין עוגה".

בוהדנה מציגה בגאווה תמונה באייפון של בנה החמוד עם עוגת שוקולד שקבורה תחת הררי קצפת. מסביב לעוגה מונחים בעיגול תותי שדה. אמנם זה לא פולנטה, אבל זה בהחלט לא רע בשביל בן 7.

ספרי לי על הצילומים. זה מאוד אינטנסיבי?

"זה מאוד קשה ומתיש, אבל אני אוהבת לעבוד קשה. תמיד הייתי ככה, לא מקטרת. אני אוהבת את מה שאני עושה אז זה הופך את העומס ליותר קל".

מתי את קמה בבוקר?

"חמש ורבע. רבע שעה אני יושבת במיטה, שותה קפה, נכנסת למונית ולא מצליחה להירדם".

חשבתי לעצמי שהיא בטח במחסור רציני בשינה ולא יכולתי לא לתהות איך היא נראית אחרי שנת יופי. דיברנו על האודישנים, שבהם מירי, בניגוד לשפים המנטורים, נפגשת עם המתמודדים ומשוחחת עמם.

"אני לא רוצה להשתחצן, אבל הדבר שאני טובה בו זה הקשר האישי. להקשיב, לקבל, להכיל. במשך ימים שלמים אני פוגשת אנשים עם סיפורים מאוד מיוחדים. זה מאוד אינטנסיבי ומתיש, יש המון אכזבות ובכי של אנשים שלא התקבלו, וזה נוגע בי. היו גם אנשים הזויים עם מנות הזויות, וכשהשופטים לא רואים מי הבן אדם זה יוצר מצבים מאוד מצחיקים, אבל באמת הסיפורים הקשים של אנשים מאוד נוגעים בי. אני מתפללת שמועמד מסוים יתקבל, ואז הוא לא עובר ויש המון אכזבה".

לצערי על האנשים המעניינים ביותר שפגשתי באותו היום אסרו עליי להרחיב. אני מתכוון למתמודדים כמובן, שכנהוג בריאליטי נדמה שיוצרים ייצוג מעוות אך מעורר מחשבה של החברה הישראלית ה"אמיתית". מרענן לראות את האנשים האלה כמו שהם, בלי המסננת הדקה כל כך של העריכה הטלוויזיונית, נלחמים מול העיניים שלך על עוד 15 דקות של תהילה. באודישנים הראשונים היו נערה צעירה ואישה קשישה; ספורטאי לשעבר שגילה את הבישול אחרי שהושבת מפציעה; פנסיונרית של מערכת הביטחון; טבח ערבי מהגליל; פיליפינית שהתגיירה וחזרה בתשובה; חבר בלהקת מטאל ועוד מגוון אנשים שמוצאים את אושרם במטבח, בין הסירים לחומרי הגלם, בין הפלאנצ'ה לקרש החיתוך. נראה כמה מהם ישרדו את ההמשך.

בדרכי חזרה לתל אביב נפרדתי מצלחות הלוויין הגדולות של נווה אילן וחזרתי לעולם המאוד לא זוהר שלי. היו שלום מנטורים ומתמודדים, היי שלום מירי, להתראות פולנטה ריחנית.

זבוב על הסט, מאחורי הקלעים של "משחקי השף"

אז איך זה בעצם עובד?

ריאליטי הבישול החדש "משחקי השף" הוא פורמט מקורי שפותח ברשת בשיתוף תאגיד המדיה ITV. לראשונה בטלוויזיה בחנה הפקת התכנית אלפי בשלנים, חובבים לצד מקצועיים, אשר הגיעו לנסות להגשים חלום ולעבוד עם השפים הטובים בתחומים. בתוכנית מככבים שלושה שופטים: מושיק רוט – השף הישראלי המצליח בעולם עם שני כוכבי מישלן; מאיר אדוני – אמן הקולינריה העילית; ואסף גרניט – השף שהחזיר עטרה ליושנה בקולינריה הירושלמית. משחקי השף בנויה מארבעה שלבים: שלב האודישנים, שלב מחנה האימונים, קרבות המטבח ופרקי הגמר.

שלב האודישנים (טעימה עיוורת) – רק הטעם קובע

לשלב האודישנים הגיעו בשלנים שמבשלים באולפן מצויד היטב, כל אחד בתורו בישל את מנת הדגל שלו. המתמודדים מכסים כל מנה בקלוש ומניחים אותה על המסוע. המנות מגיעות לחדר הטעימות שם יושבים השפים. השפים טועמים את המנה בטעימה עיוורת בלי לדעת מי הכין אותה ומחווים דעה.
המתמודד צופה בשפים טועמים את המנה שלו (אוהבים/ נגעלים/ מעלים השערות מי עומד מאחורי המנה), אך רגע לפני קבלת ההחלטה המסך כבה. כדי לעבור לשלב הבא המתמודד צריך לקבל לפחות שני סכיני שף מהשפים. כשהמתמודד יוצא לפגוש את השפים ההחלטה כבר התקבלה וההיכרות עם המתמודד ועם עולמו כבר לא יכולה להשפיע על ההחלטה. מכאן שהטעימות וקבלת ההחלטות היא מקצועית מאוד ואובייקטיביות, ורק הטעם קובע. רק 30 מתמודדים הצליחו לכבוש את השפים והם עוברים למחנה האימונים.

שלב מחנה האימונים

למחנה האימונים מגיעים 30 המתמודדים שעברו את שלב הטעימה העיוורת, ושם הם ייבחנו בסדרת משימות בזמן קצוב תחת הרבה לחץ. הפעם המשימות וגם הטעימות גלויות, כדי שלשפים תהיה הזדמנות להכיר את המתמודדים, ליצור איתם קשר ולהתרשם מיכולות הבישול שלהם לפני שהם מרכיבים את הנבחרות. בתחילת המחנה כל אחד מהשפים יציג בפני המתמודדים את האני מאמין שלו כשף ומה הוא מחפש במתמודדים שיצטרפו לנבחרת שלו. בהתאם לאני מאמין שלו כל שף נותן משימה למתמודדים – משימה אשר תסייע לו בהרכבת הנבחרת שאיתה הוא יכול להגיע הכי רחוק ולנצח ב"משחקי השף". בתום שלוש המשימות כל שף בוחר את המתמודדים שיצטרפו לנבחרת שלו.

שלושה שפים, שלוש נבחרות, חמישה מתמודדים

שלב קרבות המטבח

בשלב קרבות המטבח הנבחרות נלחמות זו בזו כדי להשיג את החסינות המיוחלת, זאת שתאפשר להם לבשל גם בתוכנית הבאה. כל פרק יעסוק בנושא אחר ויאתגר את המתמודדים במשימות שיבחנו את היצירתיות שלהם ואת היכולות הקולינריות שלהם ביחד ולחוד. המתמודדים יצטרכו לשתף פעולה ולבשל בקבוצה בדיוק כמו במטבחים מקצועיים. כל פרק יעסוק בתמה אחרת, בסוגי מטבח שונים, בסגנונות בישול מגוונים, בטרנדים חדשים, בתקציבים שונים ועוד.

בכל פרק יש שתי משימות: משימה קבוצתית ומשימת הדחה אישית. השופטים במשימה הקבוצתית הם לא השפים אלא 14 טועמים מומחים. בפרק שיעסוק בדגים, לדוגמה, ישפטו דייגים, כי הם אלה שמכירים היטב את חומרי הגלם ויכולים לזהות מנת דג מושלמת. במהלך ביצוע המשימות השפים נמצאים במטבחים, כל שף עם הנבחרת שלו על הקווים, והם יכולים לייעץ להם ולהעביר להם את הידע המקצועי שלהם (אך אסור להם לגעת באוכל). הנבחרת שזכתה שמשימה זוכה לחסינות ועוברת אוטומטית לפרק הבא. במשימת ההדחה כל מתמודד נלחם לבד כדי להישאר בתוכנית. השופטים במשימת ההדחה הם השפים, הטועמים את המנות בטעימה עיוורת. לכן ברגע ההדחה המכריע הם לא יודעים מי הכין איזו מנה, מה שעלול ליצור מצב שבו שף־שופט ידיח מתמודד מהנבחרת שלו ויכול להיווצר מצב שבו שף־שופט יישאר ללא נבחרת.

פרקי הגמר

לפרקי הגמר יגיעו מספר מצומצם של פיינליסטים, אלו שהוכיחו את עצמם שוב ושוב לאורך כל העונה. בדרך אל הגמר הם יקבלו הזדמנות לחוות מקרוב את המטבח המקצועי ולהגשים חלומות רבים כשבסופם רק שאחד מהם יהיה המנצח הגדול של "משחקי השף".