טיים אאוט timeout

תעשו כבוד: המסעדות הטובות בתל אביב

| מאת: מערכת Time Out

תל אביב עמוסה במסעדות, טובות יותר וטובות פחות. חברי מערכת Time Out יצאו לבדוק איזו מסעדה מצדיקה את הטייטל וחזרו עם תשובות חותכות. מקומי, איטלקי, למטיבי לסת ובעיקר לכל מי שמעריך אוכל טוב. קבלו את המסעדות הטובות בתל אביב, והזדרזו להזמין לכם שולחן

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/02/sizes/יאקימונו-קרדיט-מיטל-סלומון_h_wo_680_382.jpg
גם יאקימונו. המסעדות הטובות בתל אביב. צילום: מיטל סלומון

הסלוגן צודק, תל אביב היא ללא ספק עיר בלי הפסקה. יש בה כל כך הרבה דברים לעשות, לראות, לטעום, ולפעמים קשה להספיק להגיע לכולם. אם נהיה כנים עם עצמנו, הסוד האמיתי והקסם של העיר הזו הם ללא ספק המסעדות והסצנה הקולינרית הבועטת: אוכל רחוב, פיצות, סנדוויצ'ים מושלמים, מאפיות קסומות, קונדיטוריות מתוקות ומסעדות שף ששווה לעלות עבורן לרגל. זוהי הרשימה הכי טעימה שתצליחו לשים עליה יד, המסעדות הטובות בתל אביב, תעשו כבוד.

בית תאילנדי

לא בכדי בית תאילנדי היא אחת המסעדות הטובות והמצליחות בישראל. כבר למעלה מעשרים שנה היא מצליחה לשמור על השם, על הווייב הנכון והכי חשוב, על הטעמים שלה. בין מחיצות הבמבוק תוכלו לטעום מנות אותנטיות כמו סום טאם (סלט פפאיה ירוקה), לאב פלה (לברק מטוגן עם תבלינים ופלפל חריף יבש), פאד קפאו, טום יאם ועוד שלל מנות שישראלים לא הכירו לפני כמה שנים והיום מדקלמים בעל פה ובביטחון תאילנדי מובהק. חלב הקוקוס שיוגש לכם עם המנות נסחט במקום, מה שמעיד על רצינות ומקצועיות בלתי מתפשרת, וזו אולי הסיבה הכי ברורה להצלחתה הרציפה של בית תאילנדי שמצליחה לשחק אותה באווירה, במנות ובהרגשה הכה מוחשית של בריחה קלה לחו"ל מבלי להחתים דרכון.

בית תאילנדי

פאק בונג גונג של בית תאילנדי (צילום: אנטולי מיכאלו)

פאק בונג גונג של בית תאילנדי. צילום: אנטולי מיכאלו

ברוט

היום נדיר למצוא שף שמבשל במסעדה שלו נון סטופ ומגיש את הצלחות ללקוחות שיושבים מרחק נגיעה ממנו. אז כששני שפים עם רקורד משובח (יאיר יוספי – אלבה, עומר בן גל – לילית) עושים את זה מידי ערב, וגם מסבירים לכם על חומר הגלם, בניית המנה ואיזה כוס יין תיתן רוח גבית לארוחה, לא נותר אלא להרגיש כאילו אתם מתארחים אצל שף פרטי. הטנגו שלהם, יחד עם צוות הטבחים, מצליח לשלב את זיקתו של יוספי למטבח הצרפתי (עבד כעשור בצרפת במסעדות מכוכבות) ויחד עם הבנתו של בן גל בטרואר המקומי, השניים מייצרים מנעד של מנות ביסטרו, קבועות ומשתנות, בהתאם לדגה, ירקות הבר העונתיים ובעיקר ההשראה, מה שמביא לביצוע מושלם ולא מפונפן.

ברוט

ברוט. צילום: חיים יוסף

ברוט. צילום: חיים יוסף

הבסטה

המסעדה המינימליסטית למראה בפאתי שוק הכרמל, היא כיום מקום המפגש של העוסקים בתחום האוכל והפודיז. מהדקה הראשונה להקמתה היה ברור שיש לבסטה הייפ. מדהים לגלות שהוא עדיין קיים שם עשור מאוחר יותר. המקום, שהיה אמור להיות האנוטקה, כלומר בר היין של איתי הרגיל ומעוז אלונים, הפך להגדרה הכי ברורה של מסעדת שוק. היום מוביל את המטבח של הבסטה השף אילון עמיר וכמו אז גם עכשיו, חומרי הגלם העונתיים המסקרנים והמענגים ביותר נחשפים כאן בביצוע שנותן להם ביטוי מלא. הרעיונות, שמלוקטים בשיטוטים בארץ ובעולם, יוצרים חוויה קצת שיכורה ומלאת תשוקה לבישול. זהו סלו פוד במלוא הדרו.

הבסטה

רביולי ראש חזיר של הבסטה. צילום: אנטולי מיכאלו

רביולי ראש חזיר של הבסטה. צילום: אנטולי מיכאלו

הוטל מונטיפיורי

רחוב מונטיפיורי הוא אחד הרחובות היפים בעיר. תוסיפו לזה את הוטל מונטיפיורי שהתמקם לו ברחוב, והרי לכם שילוב מנצח. המסעדה הצרפתית־וייטנאמית, השוכנת בבניין לשימור ברחוב הקסום, מציעה בריחה מישראל בלב תל אביב: ממפיות הבד שמונחות על השולחן, דרך השירות המדוקדק ועד 12 החדרים שמעוצבים כל אחד בצורה שונה ומיוחדת. אנחנו בקלות יכולים לומר: הוטל מונטיפיורי הוא חו"ל בכל רמ"ח איבריו. הבילוי במסעדה מבטיח תחושת יוקרה המדמה גיחה לאירופה, מינוס הקור.

הוטל מונטיפיורי

הוטל מונטיפיורי. צילום: שירן כרמל

הוטל מונטיפיורי. צילום: שירן כרמל

החלוצים 3

ביסטרו ובר יין של הזוג איתן ונונו ונעמה שטרליכט השוכן בחלל קטן וצנוע במתחם שוק לוינסקי, השוקק מסעדות אינדי. התפריט המתחלף מציע מנות פשוטות, מדויקות ועונתיות, שיגרמו לכם להתרגש מחדש מחומרי גלם, הרבה אחרי שחשבתם שכבר הפסקתם להתרגש מהם. לא תמצאו פה טרנדים קולינריים וגם לא מנות משובטות, אלא מנות שמסתתרת מאחוריהן מחשבה מקורית ולא מתלהמת. כך למשל, מנה פשוטה לכאורה כמו ברוסקטה עם עגבניות ופרמזן, הופכת בחלוצים למעדן שמרגש את הפה, בזכות עגבניות ובזיליקום שנקצצים במקום ולחם קלוי שמשמח את הנחיריים. כך גם מנת הפולנטה המצוינת (המוגשת רק בעונה) שבה תירס טרי מבושל ארוכות עם פרמזן וחמאה והיא מוגשת עם ציר בקר, יין אדום וכמהין. ויש, כמובן, את החלה הקטנה הממולאת בפולקע חזיר ובייקון. תל אביב חייבת עוד הרבה מקומות כמו החלוצים: קטנים, שקטים, אינטימיים ובעלי טעם אישי מובהק. מסוג הביסטרו המשפחתיים הצנועים שמעלים חיוך גדול כשנתקלים בהם במקרה בטיולים בצרפת או באיטליה.

החלוצים 3

החלוצים 3. צילום: איתן ונונו

החלוצים 3. צילום: איתן ונונו

הסלון

שני, אחד השפים המוערכים בארץ, הוא השף והפנים של מסעדת סלון, מסעדה שממש כמו השף שלה, היא מוצר נדיר ששום דבר בה אינו לפי הנורמה. מיקום המסעדה על חורבות אורוות סוסים במזרח העיר מספק לסלון אווירה מחתרתית וחמה. הבחירה המיוחדת לפתוח את המקום יומיים בשבוע בלבד (רביעי וחמישי) מוסיפה לארוחות תחושה חגיגית. נוספים לה המטבח הפתוח עם הדלפק העמוס בחומרי גלם טריים ומפתים, העיצוב הסלוני־ביתי, התפריט הפואטי־ייצרי ויותר מכל השף התזזיתי שדואג שכל אורח ירגיש הכי מיוחד בעולם. מיום הקמתה הפכה מסעדת הסלון לאחת המסעדות הנחשקות והיקרות במחוזותינו.

הסלון

הסלון של שני. צילום: אסף הדר

הסלון של שני. צילום: אסף הדר

יאקימונו

כשאלי כהן שולח לחברים את המילה ״שומכר״ הם מיד מתייצבים במסעדת יאקימונו. לא שם קוד לפעולת גרילה במרחב האורבאני, או אולי דווקא כן. זה היה הסימן כי המסעדה שמה ידה על דג טונה טרי, ואחרי הפילוט עוצר הנשימה מתחילה חגיגה בת כמה ימים, מהטורו ועד הזנב. יאקימונו, המסעדה שפתח אבי כהן המנוח ב־1994, היא לא רק מבצע שומכר. אלו הרולים המאוזנים, תבשילי הדגים העדינים (לחי עצומה של אינטיאס למשל) ובעיקר הווטרינה, שם לצד כל החשודים המיידים הוצבה דגה טרייה, לא מעובדת, שממנה הכינו את מנות הסשימי הטובות בארץ, שהציבו, כמו יתר המנות, סטנדרטים של סושי שלא היו קיימים בעיר.

יאקימונו

Nigiri Special ביאקימונו. צילום: מיטל סלומון

Nigiri Special ביאקימונו. צילום: מיטל סלומון

יפו תל אביב

למרות מעמדו של השף חיים כהן כסלבריטאי על, קשה לכפור בכנות כוונותיו, שממשיכות להקרין על עבודתו לאורך השנים. יפו תל אביב משקפת בדיוק את נקודת המוצא של כהן. נראה שהוא מביא את לבו לעבודה, מלא באוכל אורפלי של אמא, מלווה בהשפעות אירופאיות שרכש במרוצת הזמן. הקו המנחה בהיר כל כך, וכהן מקפיד לא להסתתר מאחורי שום צלחות מיופייף או מזויף. מקרבו של הטאבון שבלב המסעדה מגיעות מנות שפורטות על מיתרי הנפש. חומרי הגלם המעולים עוברים טיפול מיומן במטבח הפתוח, מהווים יומן שנה לעונתיות, לדגה ולירקות. זהו מטבח חף מציניות ומהתחכמות, מטבח ששואף להזין את הסועדים ברגשות חמימים של ראגו עגל חלב או פילה לוקוס.

יפו תל אביב

יפו תל אביב. צילום: אנטולי מיכאלו

יפו תל אביב. צילום: אנטולי מיכאלו

טאיזו

המסעדה האסייתית של השף יובל בן נריה היא קוטפת הפרסים הקבועה של טקס פרסי האוכל. זה התחיל כמסעדה החדשה הטובה של השנה ובהמשך המסעדה הטובה של השנה והמסעדה האסייתית הטובה ביותר. התפריט מציג פרשנות אישית צבעונית ובועטת לקלאסיקות מהמזרח בדגש על מנות של אוכל רחוב. זהו מטבח חכם ועשיר בטעמים שניכר בביטוי אישי ודקדקנות המבטיחה שבכל פעם שתזמינו מנה יהיה לה בדיוק אותו טעם מוכר ואהוב. העסקיות של טאיזו נחשבות לנדיבות ועולות בכל שיחה על הארוחות העסקיות הכי טובות והכי שוות בעיר. ימי ראשון ההודיים הם סוג של מסיבה ומסע מסקרן של טכניקות וטעמים. החיבור בין יציבות, תעוזה וטווח מחירים רחב הפכו את טאיזו למסעדה שתמיד תוכלו להמליץ עליה בלב שלם.

טאיזו

טאיזו. צילום: איליה מלינקוב

טאיזו. צילום: איליה מלינקוב

טוטו

בין משרדי עורכי הדין הממהרים ובית המשפט העמוס לעייפה ניצבת טוטו, הפתרון המובהק לארוחת צהריים נפלאה שמחלקת את היום ל"לפני" ו"אחרי" – ובערב, הופכת לסלון שוקק חיים שעושה הרבה כבוד לאוכל ולכל מה שסובב אותו. טוטו קיימת מאז 2006 אבל נדמה שהייתה שם מאז ומתמיד. המסעדה פועלת במרחב הסוגה העילית כאשר השף, ירון שלו, מצליח למצוא את הדרך הנכונה להתפרע באופן יצירתי, לשלב טעמים מורכבים לצד מוכרים ובמקביל להמציא את עצמו מחדש. הסועדים של טוטו הם קהל לקוחות קבוע, ששב וחוזר לאותן מנות דגל שהם כבר רגילים, מכירים ואוהבים, אבל באותה מידה, שמחים לגלות מעת לעת מנות יצירתיות חדשניות עם הרבה תעוזה, יד מצוינת ובישול חכם שמשאיר את טוטו במקום מכובד ברשימה שלנו.

טוטו

טוטו. צילום: ירון ברנר

טוטו. צילום: ירון ברנר

טופולופומפו

מטבח האש של קונפורטי עושה הכל בדיוק פדנטי תוך שילוב של יצירתיות וחכמה: החלל הגדול והמרהיב, הכלים, האווירה וכמובן טכניקת הבישול והמנות שיוצאות תחת ידיו של אבי קומפורטי (צפרה) משאירות את הסועדים פעורי פה. קומפורטי מגדיר מחדש את גבולות יכולתיו עם מנות שיוצאות מהקופסה, מסעירות את הלב ושומרות על מסתוריות השמורה לאסיה ולמטבחים המלהיבים שלה. הסועדים נסחפים יחד עם קומפורטי לחוויית אכילה עם השפעות מקוריאה, יפן, הודו, מלזיה ומדינות אסיאתיות אחרות והכל, סביב אותו השולחן באופן מרתק ובלתי צפוי.

טופולופומפו

מסעדת טופולופומפו. צילום: עמית גרון

מסעדת טופולופומפו. צילום: עמית גרון

מלגו ומלבר

מוטי טיטמן ואור מיכאלי עושים נסים קולינריים במטבח הפתוח של מלגו ומלבר. הדיאלוג בין המטבח, החשוף כולו לכל אורכו של הבר, הופך את הסועדים לאקטיבים בתהליך ההכנות. שני השפים, בעבודת צוות הרמונית, מייצרים קול קולינרי אחד. הקהל האקלקטי מעיד שהמסעדנות החדשנית הזאת פונה למנעד מגוון מאוד של טיפוסי סועדים. למרות האווירה הקלילה והצעירה, שני השפים מביאים את הידע הרחב שצברו בצרפת, מבית מדרשם של שפים מעוטרים בכוכבי מישלן, והם מנוסים בעבודת מטבח מורכבת, מיכאלי אמון בעיקר על מנות היבשה (למשל של בטן חזיר) וטיטמן, המגיע ממשפחת דייגים, מעניק טיפול מיוחד לשוכני הים. תפריט היין במקום מדויק, מתאים לכיסים בעומקים שונים ומעניק עטיפה מושלמת לבילוי.

מלגו ומלבר

טרטר סינטה של מלגו ומלבר. צילום: אפיק גבאי

טרטר סינטה של מלגו ומלבר. צילום: אפיק גבאי

משייה

חבורת הקיטצ'ן מרקט אתגרה את עצמה בפרויקט יומרני במיוחד ומסתבר שההשקעה העצומה בפרטים ובכלל, הוכיחה את עצמה. לכל אלמנט על השולחן, מכף ועד פרח יש חלק בהרמוניה הנפלאה שמרכיבה את החוויה במקום. השף יוסי שטרית התברג היטב לתוך התפיסה המסעדנית הטוטאלית הזאת וברא כאן מטבח בלאדי שאינו חף מאלמנטים מולקולריים בפרשנות אישית. הקונספט של חומרי גלם ותבלינים מקומיים, שיביאו ריחות ומרקמים שורשיים, הוא אתגר עצום. שיטרית לא חשש להגיש חומוס עם אריסה ומפרום כרובית של אמא. האישיות הקולינרית של שטרית, שעוצבה בחורש של צפון הארץ, מצליחה לתת נקודת מבט מפתיעה על האוכל שלנו כאן ועכשיו.

משייה

סשימי במשייה. צילום: יח"צ

סשימי במשייה. צילום: יח"צ

נורמן

נורמן היא אחת המסעדות האלגנטיות בתל אביב: המפות הלבנות על השולחנות, בר מתוחכם ושיק והדר שרק מלון בוטיק בבעלות בריטית יכול לשדר. בקיצור מדינת הסחבק- ממש לא כאן. העטיפה הזו כל כך מתאימה למטבח של ברק אהרוני, מהשפים הכי מוכשרים שפועלים כאן. אולי אין כאן ניסיון לייצר אמירה מהפכנית, אבל המנות שלו פשוט נהדרות, מאוזנות, לא בומבסטיות ומלאות טעם וטאץ' עדין שמשתקף בהדהוד של תבלינים אקזוטים ובנגיעות של אלכוהול. האסקפיזם הלא מנוכר הזה בריא לנפש, וגם אפשרי לכיס, במיוחד בעסקית הצהריים המשתלמת הכוללת מגש מזאטים פחות שגרתי. כיאה למסעדת מלון בוטיק, כל אחד יכול למצוא את מבוקשו, כולל תפריט ספיישל דינאמי. הריבוי אינו אליבי לרישול, להיפך, כיף לטעום את אהרוני גם בים וגם ביבשה, ולקנח בכוס של ג׳ין. בשביל הבריאות, כמובן.

נורמן

הבופה בנורמן. צילום: אנטולי מיכאלו

נורמן. אחת האלגנטיות בעיר. צילום: אנטולי מיכאלו

סנטה קתרינה

אחרי שתומר אגאי עבד במטבח של אלן דוקאס, היה יד ימינו של חיים כהן ביפו תל אביב והסתובב להנאתו בטוסקנה, הוא פתח את סנטה קתרינה ומאז שנפתחה, היא ממשיכה לעשות רק טוב לכל מי שמגיע אליה. אגאי מכין במקום אוכל מקומי שכולל את המטבח הסורי, הלבנוני וגם נגיעות מהמטבח הפלשתיני. המוטו שלו הוא להשקיע יותר בתוכן ופחות בנראות, וכאלו הן המנות שלו: עשויות באהבה, לא מתיימרות, פשוט טובות. עם היין המעולה שבוחרות למקום הג'אקונדות, זה אחד המקומות הכי שווים בעיר לארוחה בתמחור הוגן.

סנטה קתרינה

סנטה קתרינה. צילום: יולי גורודינסקי

סנטה קתרינה. צילום: יולי גורודינסקי

 

פאסטל

פאסטל ממוקמת במיקום אסטרטגי לחובבי האומנות בתל אביב, אבל לא רק. מדובר בבראסרי ישראלי ים תיכוני בהובלת השף הלל תווקולי, שמאז שהגיח לעולם ממשיך להפתיע ולרגש במנות מקצועיות, מהודקות, יפות מראה וטעימות. התפריט במקום נשען על מטבח צרפתי קלאסי לצד איטלקי בשילוב עם חומרי גלם טריים, משובחים וכמובן ידיים יצירתיות שמנצחות על התזמורת הזו. הדגש במקום הוא ללא ספק בכל מה שנוגע לפרטים הקטנים: מנות ים תיכוניות עם פרשנות מודרנית המשלימות את חווית הבילוי במתחם ומתוארות לעתים כיצירות אומנות בפני עצמן, שלוקחות את הסועד למסע קולינרי מרתק.

פאסטל

שרימפס ואספרגוס בפאסטל. צילום: נמרוד סונדרס

שרימפס ואספרגוס בפאסטל. צילום: נמרוד סונדרס

פופינה

משמעות המילה פופינה היא מטבח בלטינית. המסעדה, שממוקמת בנווה צדק, מציעה לסועדים חוויות בילוי מקורית ומודרנית. ממש כשמה, המטבח הוא הלב הפועם של המקום וכל תשומת הלב נתונה למתרחש בו: מטבח פתוח הממוקם במרכז המסעדה המאפשר לסועדים להנות משתי חוויות במקביל. השף, אוראל קמחי, מנצח ביד רמה ויצירתית על מה שמתרחש באותו לב פועם: מנות שהופכות ליצירת אומנות, פירות ים שזוכים ליחס מוקפד ותשומת לב לכל פרט ופרט. ועוד לא דיברנו על התפריט הייחודי המחולק על פי שיטות בישול שונות: אידוי, כבישה, צלייה, בישול ארוך או אפייה. תענוג.

פופינה

מרק וישיסואז עם קלמרי ומולים בפופינה. צילום: אוראל קימחי

מרק וישיסואז עם קלמרי ומולים בפופינה. צילום: אוראל קימחי

פרונטו

בתוך החוויה הבוהמיינית, סקסית ורוקנרולית שיצר המסעדן רפי אדר (עם מעט עזרה מחבריו הלקוחות, אנשי עולם האמנות והתקשורת), יצק השף דיוויד פרנקל סדר יום קולינרי מובהק. פרנקל השכיל לשלב את העושר של המטבח האיטלקי לצד שפה אישית ברורה. התוצאה היא השראה סינרגטית שמכילה את ההיסטוריה של האירועים הרומנטיים בעיר ומתמזגת באין סוף זיכרונות אישיים שהסועדים מאפסנים במוחם עוד מהכתובת הקודמת של פרונטו ברחוב נחמני. הרצינות והכבוד שרוכש פרנקל לחומרי הגלם ולסועדים מורגש בכל במיה, ראטה, תמנון ובשרים מיושנים בדקדקנות, וכן גם בטורטליני לחי חזיר ובטליאטלה סרטנים כחולים.

פרונטו

פרונטו. צילום: תמוז רחמן

פרונטו. צילום: תמוז רחמן

קלארו

אחרי כ־25 שנה בתחום (רובן בקייטרינג), החליט השף רן שמואלי להרים את הכפפה ולפתוח מסעדה במתחם שרונה. פירוש השם "קלארו" הוא "ברור" בספרדית ומעבר לעובדה שמדובר במסעדה יפהפייה, שמואלי מכוון לחוויה שהיא הרבה מעבר לאוכל: מקום בילוי, מפגש חברתי, מוזיקה טובה וכמובן מטבח עדכני, פתוח ומשוחרר. למען האמת, החוויה של קלארו מתחילה עוד לפני שנכנסים, כי אי אפשר שלא להתפעל מהמבנה הטמפלרי העתיק. בפנים היופי ממשיך ונפתח אל חלל מרווח וסקסי עם כמה מוקדי התרחשות כמו בר פתוח, טאבון ועוד. התפריט עונתי במלוא מובן המילה, מתבסס על farm to table כאשר שמואלי מצליח להוציא מהירקות טעמים וצבעים שאפילו הם לא ידעו שיש בהם. בקלארו מעודדים אכילה משפחתית, מה שגורם למנות ענק לצאת בקצב מסחרר מהמטבח ולהפוך כל ארוחה לפיאסטה. המטבח נשען על בישול ים תיכוני עם קריצה לארצות אגן הים התיכון כשתפיסת הבישול המשוחררת של שמואלי בולטת כמעט בכל ביס או ניואנס.

קלארו

קנלוני דלעת בקלארו. צילום: עדי עוז

קנלוני דלעת בקלארו. צילום: עדי עוז

שילה

מה שהתחיל כגסטרו בר חלוצי של שף צעיר, מוכשר ונמרץ, הפך לאחת המסעדות הנחשקות והמוצלחות בעיר. התפריט הוא חגיגה של דגה, בשר וירקות טריים עם דגש על המטבח האישי והאמיתי של שרון כהן עם קריצה לספרד, באופן שלא היה מבייש אף מוסד קולינרי משגשג בברצלונה. כהן, שגדל בירושלים, מוכיח שהוא יודע לנסח הצלחה מזוקקת וגם לשמור על האווירה במקום עם צוות טבחים צוחק מאחורי הלהבות ומורל גבוה, הן במטבח והן מחוץ לו. זוהי הצלחה שמתגברת כבר עשור על הכשלים שעורמת המציאות הישראלית ומתגברת אפילו על בעיות פרוזאיות כמו מצוקת חניה. ויש כזו. מדובר במסעדה סוערת שמעידה על ידע קולינרי עמוק וחיבה אמיתית לים. השם אגב, על שם של כלבתו של כהן.

שילה

שילה. צילום: אנטולי מיכאלו

שילה. צילום: אנטולי מיכאלו

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 218bff6f8b886e69f7fb9b6af09a