הזמן הורדרד: יינות הרוזה פופולריים מתמיד

אחרי שלמדנו לשתות יינות לבנים מגיע עכשיו תורו של הרוזה: היין הורדרד שירים לכם את הקיץ

יינות רוזה
יינות רוזה
21 במאי 2015

נדמה שסוף סוף כולם הבינו שלבן הוא הצבע הנכון למזג האוויר שלנו: הישראלים שותים יין לבן, ובחודשי הקיץ הארוכים אנחנו רואים את הנטייה הזאת גם במסעדות ובברים ברחבי העיר. אבל עכשיו, לאחר שמהפכת היינות הלבנים כבר מאחורינו, הגיע תורו של הרוזה. היין הוורדרד הזה הולך וצובר תאוצה, ונדמה כי השנה הגיע לשיא חדש של פופולריות. יין רוזה, למי שנרדם בשיעורים הקודמים, מופק מענבים שחורים, באחת משתי דרכים (או בשילוב של שתיהן): השיטה הראשונה היא סנייה (Saignee), "דימום" בצרפתית; והשיטה השנייה היא סחיטה ישירה של הענבים השחורים. כיוון שפיגמנט הצבע נמצא בזגים (קליפות הענבים), על הנוזל לבוא במגע קצר בלבד עם הקליפות ו"למשוך" מהן קצת צבע. לאחר מכן נפטרים מהקליפות ונשארים עם יין בצבע רוזה.

למה לא לערבב קצת יין אדום לתוך יין לבן ולצבוע אותו בוורוד? פרקטיקה כזאת אכן מקובלת מאוד בתעשיית היינות המבעבעים (רוב שמפניות הרוזה שאנחנו שותים מיוצרות כך), אך לא בתעשיית יינות הרוזה. בקטגוריה של יינות רוזה אנחנו יכולים לפגוש מנעד רחב למדי של סגנונות: יש יצרני יין אדום שמייצרים רוזה "על הדרך" (כדי לקבל יותר צבע וריכוז ביין האדום), ויש מי שמלכתחילה מגדלים ובוצרים את הענבים כדי לייצר רוזה. יש יינות רוזה קלילים ופירותיים, ויש יינות מתקתקים (תשאלו את ההורים שלכם על רוזה מתיאוס, היין החצי יבש שמגיע מפורטוגל ולאחרונה חזר למדפים בארץ. זה יין שבשנות ה־80, בשיא הפופולריות שלו, הופץ בבקבוק אליפטי פחוס). יש יינות רוזה יבשים וחדים כתער; יש רוזה שהכי כיף ליהנות מהם על חוף הים, אפילו עם קרח; ויש יינות רוזה המכונים בצרפת "גסטרונומיק" – יינות מורכבים וכבדים שנועדו ללוות ארוחה.

השנה אנחנו עדים לפריחה עצומה של יינות רוזה. שלל יינות יבוא חדשים במגוון סגנונות נחת לאחרונה בארץ, וכמעט כל יקב מקומי כבר מתהדר ברוזה. כמה יקבים מקומיים משיקים השנה לראשונה את הנוזל הוורוד (יקבי כרמל, יתיר, תבור עם שינוי סגנוני מבורך, סוסון ים, מרגלית ועוד). לכבוד הקיץ וחג השבועות (מה יש? מי אמר שחייבים יין לבן בשבועות?) קיבצנו עבורכם המלצות על יינות רוזה בשלל סגנונות ומחירים.

במקום בירה על החוף

יינות רוזה קלילים, משמחים וזולים, שתמיד טוב להחזיק כמה בקבוקים מהם במקרר ולפתוח בלי לחשוב פעמיים.

טפרברג

כבר נכתב כאן לא פעם כי יקב טפרברג הוא הדבר הכי מעניין שקורה כרגע בארץ מתחת לרדאר של מרבית חובבי היין. אני מקווה בשביל אנשי טפרברג שישכילו ויצליחו בעבודת מיתוג חדשה להעלות את קרן היקב, ומקווה בשבילנו שהדבר לא יגרור עליית מחירים. בכל אופן, הרוזה שלהם פשוט נפלא. לא מתיימר, לא מתאמץ וגם לא מאמץ את השותה. היין הזה, המבוסס על ענבי קברנה סוביניון עזי צבע, הוא פירותי מאוד, ואם מתעקשים אפשר למצוא עשבוניות נעימה. כיף גדול במחיר קטן.

סילבר רוזה 2014 (ישראל, 43 ש"ח)

יינות רוזה

דלתון

גם הרוזה של דלתון מיוצר מענבי קברנה סוביניון, אבל כאן הלכו על סגנון הרבה יותר מתחנף וייצרו רוזה חצי יבש, פרחוני ועמוס ריחות וטעמי תותים. לכאורה הסגנון של רוזה חצי יבש מאבד גובה, בוודאי בקרב "המבינים", אבל כשהבקבוק הזה קר כמו שצריך, בתוספת כמה קוביות קרח בכוס, מדובר במשקה קיצי שעושה מאוד נעים.

רוזה 2014 (ישראל, 42 ש"ח)

יינות רוזה

Les Jerdins, Domaine St. Antonin 2013

סינסאו, גרנאש ומורבדר מדרום צרפת, מהכפר פוז'אר שבלנגדוק־רוסיון. יין דק ורזה עם חמיצות גבוהה ומרעננת ואיזון מצוין של נפח פרי – נעים לשתייה ומשמח מאוד. אין מה לחפש כאן פירותיות מתחנפת, וזו הסיבה שאני מחבב אותו כל כך.

(צרפת, 70 ש"ח)

Les jamelles, Rose Cinsault 2013

היינות של יקב לה ז׳אמל מדרום צרפת הם מהמשתלמים ביותר לקנייה בארץ ומעניקים תמורה פנומנלית ביחס למחיר. הרוזה שלהם לא יוצא מכלל זה. זהו רוזה רענן וחי (אפילו שעדיין מוכרים את בציר 2013), צנוע, דק ומדויק, יבש וחד – ובמחיר כזה פשע לא להחזיק שישייה במקרר.

(צרפת, 49 ש״ח)

יינות רוזה

גסטרונומיק

כאן אנחנו כבר מדברים על יינות שיודעים ללוות ארוחה ושמתפקדים קונספטואלית כמו יינות לבנים "רציניים" יותר. בניגוד לרוב יינות הרוזה, שנועדו לשתייה עד שנה מהפצתם, יינות גסטרונומיק יודעים להתיישן כמה שנים (הטובים שבהם אפילו שנים רבות), ועל פי רוב הם בוגרים יותר משאר יינות הרוזה.

כרם שבו

יין שמבוסס על ענבי ברברה, לצד מעט מורבדר שנוסף השנה לראשונה ובתוספת מעט יין רוזה מגרנאש של שאטו גולן (ככה זה כשהייננים חברים טובים, מדי פעם הם מחליפים נוזלים). יין רענן עם חמיצות בועטת ועם כובד לא מבוטל על החך מנגד. היין פירותי מאוד אבל אפשר גם למצוא בו לא מעט ניואנסים ומורכבות. בקיצור, יין לאוכל, בייחוד מהמטבח האסייתי.

רוזה 2014 (ישראל, 75 ש"ח)

יינות רוזה

עבייה

יין על טוהרת ענבי קריניאן מכרם מוזנח באזור זכרון יעקב, שיוסי יודפת, היינן והבעלים (ובעצם יקב עבייה בכבודו ובעצמו) מנסה לשקם וצופה לו גדולות ונצורות. זה רוזה מופרע למדי, פחות או יותר כמו האיש שמייצר אותו: יבש לגמרי, חיוור ומינרלי, לא מתחנף בשום צורה – יין שאנשים מתים עליו או לא יכולים לסבול אותו. בהתחשב בכמויות הייצור הקטנות, אני בטוח שיש מספיק אנשים שיריבו על הזכות לטעום מהדבר הזה.

רוזה קריניאין 2014 (ישראל, 85 ש״ח)

Bandol Rose, Domaine de L'Olivette 2013

אזור בנדול בפרובנס מפורסם מאוד ביינות הרוזה שלו, המבוססים על ענבי מורבדר (שמהם מייצרים את היינות האדומים הבשרניים והקשוחים של האזור) עם סינסאו וגרנאש. אלו יינות רוזה שממש דורשים אוכל לצדם ויודעים להתיישן היטב במשך זמן רב, אפילו ארבע־חמש שנים. האף פרחוני, הפירותיות עדינה ומאופקת והצבע חיוור. כמה ניואנסים ירקרקים וסיומת ארוכה מוסיפים לו עניין.

(צרפת, 105 ש"ח)

Tavel Rose, Chateau d'Aqueria 2013

אזור טאבל שבדרום עמק הרון הוא מאזורי הרוזה המפורסמים בעולם, ולמעשה מדובר באחד מאזורי היין הבודדים המוקדשים כל כולם לייצור רוזה. אם עדיין נדמה לכם שרוזה זה יין "לבנות", דעו לכם שהרוזה של טאבל היה אהוב במיוחד על ארנסט המינגווי (אמנם, קשה להעלות על הדעת משקה שלא היה חביב על הבחור). היין עשוי משבעה זנים שונים, חלקם אף לבנים. הוא עז צבע, מלא גוף ושופע פרי, ועם זאת מינרלי ורענן להפליא.

(צרפת, 90 ש״ח)

יינות רוזה

רוזה בגבוה

עוד כמה יינות רוזה מוצלחים ומפונפנים שאפשר למצוא על המדפים שלנו. אלו כבר יינות יקרים יותר, שלא תמיד מצדיקים את מחירם, אבל הם בהחלט מעניקים משהו אחר ונפלא: יינות טעימים במובן הכי פשוט של המילה, בלי לאכול את הראש. אם בא לכם להתעמק בהם לרגע, תמצאו כאן סיפור, עניין ומורכבות.

רוזה, יתיר 2014

הופעת בכורה מוצלחת ביותר לרוזה מבית יתיר. ממסך של ענבי גרנאש וטמפרניו שיוצרים שילוב נהדר בין יין קליל ומרווה כמו שמצפים מרוזה לבין חמיצות, איזון נהדר וניואנסים שלוכדים את תשומת הלב. זהו אחד מיינות הרוזה המקומיים הכי טובים שאני מכיר, שעובד מצוין גם בכוס פלסטיק עם קרח וגם בכוס יין מהודרת בליווי ארוחה מפונפנת.

(ישראל, 95 ש״ח)

יינות רוזה

Rose, miravel 2014

על הרוזה הזה חתום הזוג הנוצץ בראד פיט ואנג׳לינה ג׳ולי, ומכאן יש להביא בחשבון תוספת מחיר לא מוצדקת של לפחות 50 ש״ח. מצד שני, אי אפשר לומר שזה לא יין טעים. להפך – מדובר ברוזה קלאסי של פרובאנס, יבש מצד אחד ושופע פרי מנגד. מה הם עוד כמה עשרות שקלים בשביל להתעטף קצת באבק כוכבים?!

(צרפת, 150 ש״ח)

יינות רוזה

Rosa dei Masi 2013.

היקב המפורסם מצפון איטליה אחראי על אחד מיינות הרוזה המקוריים והעוצמתיים שטעמתי. הוא מבוסס על ענבי רפוסקו (Refosco) שחלקם עברו תהליכי יישון כמו שעברו יינות האמרונה המפורסמים של האזור (שיטת אפסימנטו). התוצאה היא רוזה עז טעמים, בשל מאוד ושמנוני, מהעוצמתיים שאפשר לפגוש.

(איטליה, 99 ש״ח)

יינות רוזה

רקנאטי, רוזה גרי דה מרסלאן 2014.

כבר המלצתי על היין הזה כשרק יצא לשוק, אבל יהא זה פשע לא להזכירו שוב ברשימה זו. הרוזה הזה, בסגנון הרוזה החיוור והעדין של פרובאנס, הוא תוספת חדשה לפורטפוליו של רקנאטי (הוא לא בא על חשבון הרוזה ה"רגיל" של היקב). היין יבש וקריספי, כמעט "לבן", משתלב היטב עם מנות מתובלות, והוא אחד היינות הישראליים הקיציים והכיפיים ביותר שאפשר למצוא על המדפים.

(ישראל, 89 ש״ח)

יינות רוזה