הכל או כלום: יצאנו לגלות מה קורה כשמזמינים פיצה עם כל התוספות

למה אי אפשר לבקש את הכל עם הכל? למה "עם הכל" עובד רק ביקום ובפלאפל, ולא, נניח, בפוליטיקה ובפיצה? כעיתונאי חוקר יצאתי לברר. כמשורר יצאתי לשנורר.

מעשה שהיה כך סופר: בצהרי יום ראשון נקראתי בבהילות למערכת העיתון. שירה פור, נערה חומרנית בעולם חומרני, שבעה מרורים מהאילוץ החברתי להתחייב לתוספת אחת בעולם של שפע אינסופי של תוספות לפיצה, שתכל'ס כולן נראות סבבה בסך הכל, מצביעות מרצ והולכות לבלוק כשיש מסיבה טובה.

אז פור הפילה את הפור: נערוך דו־קרב בין פיצה האט לדומינו'ס פיצה על תואר “הפיצה עם כל התוספות האפשריות הכי פחות דוחה". פיצה האט אמרו שזה מתחת לכבודם להכין לנו פיצה עם הכל (וצריך לרדת ממש נמוך כדי לפגוע בכבוד הקולינרי של פיצריה) – אז בינתיים, ניצחון טכני לדומינו'ס.

ואז היא הגיעה לחדר הישיבות: פיצה משפחתית עם אננס, אנשובי, אקסטרה גבינה, בצל, בולגרית, גורגונזולה, גבינת עזים, זיתים ירוקים, זיתים שחורים, חצילים, טונה, בשר טחון, כתף בקר, עגבניות, פטריות, חלפיניו, פלפל ירוק טרי, פלפל קלוי, פסטרמה, שום, תירס ופפרוני. הפיצה עלתה 64.90 ש"ח. התוספות עלו עוד 199.07 ש"ח.

צילום: יולי גורודינסקי

עיתונאים חלשים יותר וחסרי שיער גוף, כמו אלכס פולונסקי, היססו, אבל לא אני. אני לא אומר לא לפיצה (אם אמנם זה מה שיש שם מתחת לכל התוספות). אז לקחתי משולש ולקחתי ביס. טעים זה לא היה. לוא דווקא בגלל הפפרוני, התירס, השום, הפסטרמה, הפלפל הקלוי, הפלפל הירוק, החלפיניו, הפטריות, העגבניות, הבשר הטחון, כתף הבקר, הטונה, החצילים, הזיתים השחורים, הזיתים הירוקים, גבינת העזים, הגורגונזולה, הבולגרית, הבצל או האקסטרה גבינה; אלא בעיקר בגלל האננס והאנשובי.

האם אלוהים יכול לברוא תוספת שהוא בעצמו יכול לאכול עם אננס ואנשובי? ומה היה חושב דוד המלך אם הוא היה מקבל משולש פיצה כזה (או גונב אותו לאוריה החתי)? אני מנחש שהוא היה חושב: שמע ישראל, יש פה תוספת מכל יבשת בכדור הארץ, סוגי גבינות ובשרים שלא נכתבו בספרי התנ"ך שאני כביכול כתבתי, ירקות שמיטב האמגושים והאצטגנינים לא קראו בבקלאווה; ועדיין, אננס ואנשובי – אי אפשר איתם ואי אפשר איתם.