#אנשים_מתוקים: מירו אדרי

ציניות בצד, חסר לנו קצת מתוק בחיים. יצאנו לחפש את הסיפורים והאנשים שישבו את לבכם ויעשו לכם מתוק בלב. הפעם: מירו אדרי מתל אביב

מירו אדרי. צילום: מיכאל נחמיאס
מירו אדרי. צילום: מיכאל נחמיאס

תוכן בחסות שוקולד פרה

מירו אדרי, 38, ספר, תל אביב

מירו אדרי. צילום: מיכאל נחמיאס
מירו אדרי. צילום: מיכאל נחמיאס

״אני מספר מגיל 15, חי את זה. סיימתי צבא וטסתי לניו יורק כדי להבין איך באמת עושים את זה. את מי לא סיפרתי – את השמות הכי גדולים! אבל אין מה לעשות, החומוס שם לא אותו דבר. אחרי חמש שנים חזרתי לארץ ופתחתי את המספרה שלי ברחוב גאולה, הרחוב הכי שווה בתל אביב, כי יש ממול את החומוס הכי שווה בתל אביב. אני מכיר את כולם כאן באזור גאולה־אלנבי – כל בעלי החנויות, כל הלקוחות הקבועים, זה בא עם המקצוע – חצי לספר, חצי לדבר. הספרים הכי גדולים הם גם אנשי השיחה הכי טובים.

[tmwdfpad]לפני כמה שנים התקשר אליי עודד, בעלים של חנות תכשיטים קרובה ואמר שאשתו ניתקה את הטלפון בצורה מוזרה ולא עונה יותר. הוא ביקש שאלך לבדוק שהכל בסדר איתה. משהו הרגיש לי מוזר שם. ביקשתי מהבחור שבדיוק סיפרתי שיחכה רגע ורצתי לחנות התכשיטים. הדלת הייתה פתוחה מעט, ומעצור חסם אותה מבפנים. לא יודע מה נכנס בי, אבל בעטתי את הדלת פנימה. הלכתי כמה צעדים לתוך החנות וראיתי את זהבה על הרצפה, רגליים וידיים קשורות, פה מכוסה בבד ובעיניים שלה – פחד.

שמעתי רעשים מכיוון המחסן. רצתי פנימה וראיתי אדם בורח לכיוון היציאה האחורית ומשאיר מאחוריו מגירות פתוחות – ברגע שקלט אותי הוא זרק את כל התכשיטים על הרצפה. שחררתי את זהבה והזמנתי משטרה. כשהם הגיעו רצתי חזרה למספרה וסיימתי לספר את הבחור בידיים רועדות. הוא שאל איפה הייתי ומה קרה. ׳עצרתי שוד׳, עניתי לו בהיסוס. בתגובה הוא אמר: ׳אף פעם לא סיפר אותי גיבור'. עודד אמר שאם השודד לא היה קולט אותי וזונח את השלל מאחור, העסק היה נסגר״.