#אנשים_מתוקים: אסיף אלקיים

ציניות בצד, חסר לנו קצת מתוק בחיים. יצאנו לחפש את הסיפורים והאנשים שישבו את לבכם. הפעם: אסיף אלקיים מרמת גן

[tmwdfpad]תוכן בחסות שוקולד פרה 

אסיף אלקיים, 25, סופר, רמת גן

אסיף אלקיים. צילום: מיכאל נחמיאס
אסיף אלקיים. צילום: מיכאל נחמיאס

 

"כשהייתי בן 17 למדתי בפנימייה צבאית־דתית בשם אור עציון. בסוף אחת מארוחות הערב הסתכלתי סביבי על השולחנות – כולם היו מלאים במגשים וזבל. הציק לי שהתלמידים והחניכים לא מפנים את השולחנות ושה'דודות' – המבשלות והמטפלות בחדר האוכל ושיכולות להיות הסבתות שלנו – מנקות את השאריות שהחניכים התעצלו לפנות. כאב לי הלב לראות את זה.

הבנתי שזה קורה בגלל חוסר המודעות של הילדים בפנימייה. פניתי למפקד הפנימייה והצעתי רעיון: להעניק ל'דודות' יום אחד משלהן שבו כל הסועדים בחדר האוכלים אומרים להן תודה והתלמידים יחליפו אותן במטבח, רק כדי להבין את העבודה הקשה שלהן.

ניגשנו ל'דודות', סיפרנו להן שמחר הן הולכות לספא. הן לא האמינו, חשבו שעובדים עליהן ושאלו 'ומי יבשל אוכל ל־2,000 תלמידים, אתם?', וזה בדיוק מה שקרה. 20 ילדים במשמרת, מנסים לעשות מה ששתי נשים בנות 80 עושות ובקושי מצליחים.

התלמידים הבינו את גודל האחריות והקושי בעבודה הזאת. מודעות – זה מה שהיה חסר. מאז ועד היום "פרויקט מטבח" קורה כל שנה. מיותר להגיד שמאז חדר האוכל נשאר נקי לאחר כל ארוחה, וחשוב לציין שמאז בכל יום ה'דודות' אופות לילדים עוגה כאות הערכה".

לעוד סיפורים מתוקים