"אני מנסה להביא לכך שאנשים יידעו שאתה יכול לשמוח ולשמח גם אם אתה מתמודד עם פוסט טראומה"

עומר ענבר, 28, רווק ושותף בבר בקי בתל אביב. מתמודד עם פוסט טראומה מהשירות הצבאי, ומקווה להנגיש את הנושא בחברה הישראלית

עומר ענבר (צילום: איליה מלניקוב)
עומר ענבר (צילום: איליה מלניקוב)
4 באפריל 2017

 

שם: עומר "גופייה" ענבר

גיל: 28

סטטוס: רווק

תעסוקה: שותף בבר בקי

מאיפה אתה במקור ומתי הגעת לעיר?
"במקור אני מעמק יזרעאל. הגעתי לתל אביב בגיל 21 כשנכנסתי לקבע".

ספר על הדירה הראשונה שלך בעיר.
"גרתי עם בת זוגי בזמנו בדירת בוטיק משוגעת בצפון הישן. דירת שתי קומות, קומה תחתונה חדר שינה, קומה עליונה סלון ויציאה לגג. משהו מפגר".

למה קוראים לך עומר גופייה? למה גופיות?
"פשוט חם לי מדי בטי שירט. איכשהו אין לי טי שירטס בארון, אז אני תמיד בגופייה – בקיץ ובחורף. בחורף גם מתחת לסוודר יש לי גופייה. זה התחיל מאחד השותפים החריפים והאהובים עליי בקבוצת הברים שאני חלק ממנה. הוא קלט שאני רק עם גופייה, הוא הדביק לי את השם וזה נהיה מאוד קליט. הייתי מבסוט מזה כי מעולם לא היה לי כינוי. קוראים לי עומר, זה השם הכי גנרי בעולם. איך יקראו לי? עומריקו?".

אתה מתבטא ברשתות החברתיות בצורה מאוד פתוחה על השירות הצבאי שלך.
"במהלך השירות הקרבי שלי בצה"ל חוויתי אירועים שהשאירו אותי עם פוסט טראומה, והחלטתי לדבר על זה. זה לא דבר קל פה: ישראל היא מדינה שקמה על הצורך להילחם על הקיום שלה. כשאתה חי במדינה כזאת אין מקום להישבר או להראות חולשה. זה משהו שמחלחל לחברה וגם אליי, שתוך כדי ששירתי לא יכולתי להגיד משהו על הדברים שחוויתי, והייתי חייב להמשיך לתפקד. כבר אז היה לי ברור שחוויתי משהו שמאוד טלטל אותי. כיום ישראל כבר לא בחרדה קיומית ואנחנו צריכים להתחיל לחיות כמו בני אדם. יש קשר שתיקה בנושא הפוסט טראומה, והיום כבר יודעים שאחד מתוך שני אנשים ששירתו בקרבי חווה חוויה מטלטלת. על כל אחד זה משפיע אחרת כמובן, אבל אנשים מפחדים לדבר על הדברים. יש טייטל מביך, 'פוסט טראומטי', שכאילו מוציא אותך לא גבר, כי זה לא עומד בקנה אחד עם הדמות הישראלית המצ'ואיסטית. בכל פעם שאני בא לדבר על הפוסט טראומה אני מרגיש שאני מתנצל. אני מנסה להביא לכך שאנשים יידעו שאתה יכול לשמוח ולשמח, לחיות כמו בן אדם ולהתמודד עם פוסט טראומה. הרצון להוציא את זה הגיע מכל מיני חוויות: אם זאת בחורה שפסלה אותי כי אני פוסט טראומטי והיא נרתעה מזה, או איזה דביל בבר שאמר לי שאני בכיין".

מה התגובות לפתיחות שלך בנושא?
"חלוקות, אבל יש הרבה תגובות טובות. אני מקיים הרבה שיחות עם אנשים בנושא לתוך הלילה. מספר, מסביר, מייעץ למי שמזדהה עם התחושות והחוויות שלי. אני כבר מוכר בתור מי שמדבר על זה, אז פונים אליי ושואלים אותי על הנושא. איפה שאני יכול אני עוזר. בקרוב אצא מפייסבוק ואתחיל להשתתף בפורומים ובסדנאות כדי להנגיש את הנושא לחברה הישראלית".