טיים אאוט timeout

"דרך השלום": ההמנון של תל אביב השמחה והסקסית

| מאת: ניסן שור

תל אביב של פאר טסי היא תל אביב שעל שפת הים התיכון. זו לא תל אביב אירופית, זו תל אביב עם אור חזק. אני שומע את ״דרך השלום״ ומזיע

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/12/sizes/pe-er-tasi-h_wo_680_382.jpg
פאר טסי. צילום: רמי זרנגר

יש לי רק דבר אחד בראש – ״דרך השלום״ של פאר טסי.

עכשיו, כשהבהרנו את הנקודה הזאת, בואו ונדבר על הטוטאליטריות של הפופ. מה זה להיט? זו דרך לכפות עליך את התשוקה של האמן באמצעים ידידותיים לכאורה – מילים ולחן – וכך ליצור סטנדרטיזציה של המחשבה. הלהיט הוא חייל נאמן. הפופ הוא שליט אכזר. האידיאולוגיה שלו ברורה: או שאתה איתו או שאתה נגדו. הוא פועל במסווה של בחירה חופשית. זה שקר גדול. אין בחירה חופשית כשמדובר בשירי פופ. יש אסופה של כוחות שפועלים עליך כמו מכבש. הפופ נולד מתוך הקפיטליזם ושטיפת המוח. אל מול להיט הפופ כולנו קורבנות של תרבות ההמונים. המנגנון פשוט: יש להיטים טיפשיים. הם לא מייצרים אנשים טיפשים. הם גם לא גורמים להם להיות חכמים יותר. הם מבזבזים את הזמן ונדבקים כמו טפילים. זו זכותו של להיט הפופ. הייתי אומר שלעתים זו חובתו – למצוץ לך את הדם. הפופ כערפד – תמיד נשאר צעיר. המאזינים הם אלה שמזדקנים ומתים.

ויש את ״דרך השלום״ של פאר טסי.

אנחנו חיים בתוך העיר ולכולנו יש דעות על תל אביב. בשנים האחרונות אנחנו מנסחים את התל אביביוּת שלנו על דרך השלילה. אנחנו יודעים מה תל אביב הפכה להיות; מה היא כבר לא. אנחנו מדברים עליה כמאהבת שהכזיבה; מסמנים אותה בתור הנגטיב של ברלין הטובה והמיטיבה. הקונצנזוס הוא שתל אביב היא לא עיר מעניינת. היא לא מייצרת חומר שאפשר ללוש אותו ולהפוך אותו למיתולוגיה. אני לא יכול לחשוב על יצירה תרבותית משמעותית שחוגגת את תל אביב העכשווית. כל להקות האינדי שרות באנגלית מתוך כמיהה להישלף מתוך תל אביב ולהיזרק החוצה. אף אחד לא מתנדב להיות יעקב שבתאי החדש שמשוטט בין מתחם התחנה ושרונה, כי ספרות תל אביבית הפכה למילת גנאי בהוצאות הספרים, והמשוררים משתינים לתוך הבריכה של עצמם. אני מדבר על מעגלים רחבים. להיטי פופ לא נכתבים יותר על תל אביב. אף אחד לא שר ״אל תעזבי את תל אביב״ כמו ששרה להקת טנגו באייטיז. אם כבר שרים ״תעזבי את תל אביב ותעברי לגור בראשון לציון״. תל אביב לא מתקיימת כסיבה יצירתית, אלא אם כן מדובר בפארודיה (הדמות של ליהיא האשטאג ב״ארץ נהדרת״), פארסה מדכדכת (חיי הסלבריטאות של יהודה לוי ב״איש חשוב מאוד״), או היקסמות פרובינציאלית מחייהם של תל אביבים בני 30 (נאור ציון ב״חברים של נאור״). ומה עם תל אביב הכיפית? העולצת? הצעירה? מלאת החיים? יש גם כזאת, להזכירכם. מי ישיר את שירה?

פאר טסי, זה מי. ״דרך השלום״ מצטרף ל״תל אביב״ של עומר אדם – שני להיטי ענק שתופסים את האנרגיה האורבנית של תל אביב החצופה, ההומואית, ההטרוגנית – ״תל אביב יא חביבי תל אביב, תסתכל כמה לירדים מסביב״ ו״קרוב לדרך השלום נזמין חשבון הלילה לא הולכים לישון״. זו לא תל אביב הסנובית והאליטיסטית, זו תל אביב של שלושה מיליון צפיות ביוטיוב תוך פחות מחודשיים. זו לא תל אביב שמתיימרת להיות עיר עולם קוסמופוליטית, זו תל אביב ערסית של רד בול וודקה וגברים שמדברים בלשון נקבה. זו לא תל אביב כמו ב״מכה אפורה״ של מוניקה סקס ששרה ״יש כאב יפה שעובר מהר״. זו תל אביב בלי כאבים. שהאשכנזים ישירו על כאבים. זו תל אביב מזרחית והיא מנוסחת מחדש על ידי מזרחים. הם עושים לה ״היי היי״ ו״וואיי וואיי״. כשפאר טסי ועומר אדם מוציאים מהפה שלהם את המילים ״תל אביב״ זה נשמע כמו הגשמה של אידאה שעבורנו – התל אביבים התשושים ומוכי שכר הדירה – כבר לא קיימת. זו תל אביב כטריטוריה של סבבה. מתי בפעם האחרונה היה סבבה בתל אביב? יש כאלה שעבורם תמיד סבבה בתל אביב. אני תל אביבי זקן ומריר ואני קצת מקנא בהם.

״דרך השלום״ הוא כולו שיר הלל לכלכלה ולחברָה החדשות של תל אביב – אנשים צעירים שגרים בדרך השלום (הצד ה״לא נכון״ של איילון). מפלרטטים זה עם זה בבתי קפה (בטח סניף של קופיקס). הבחורה ״רק מתלוננת על החום, איזה חום״ (אשכנזייה, זה ברור). על איזה חום מדובר בדיוק? על החום הישראלי? על החום המזרחי אל מול הקור האשכנזי? זה כפל משמעות שעוסק בסטריאוטיפים עדתיים. היא פותחת בקבוק יין לבן, והוא לא ייתן לה לישון עד הבוקר. הפרא והפיינשמעקרית. היא מדליקה מזגן, זה לא ממש מוצא חן בעיניו. בעיר הזאת אין מקום למי שמתלונן על החום. מי שמתלונן על החום שייסע לברלין. תל אביב של פאר טסי היא תל אביב שעל שפת הים התיכון. זו לא תל אביב אירופית, זו תל אביב עם אור חזק. אני שומע את ״דרך השלום״ ומזיע.

פאר טסי הוא זמר שלא התברך בכריזמה מיוחדת. כותב השיר – אבי אוחיון – הוא אדם אלמוני לחלוטין. איכשהו, ביחד, הם הצליחו לכתוב את ההמנון של תל אביב השמחה שמתנגדת לכוחות השוק. זו לא תל אביב של באוהאוס וזה לא שיר על מתווכים. זו תל אביב לחה שמעדיפה סקס על כסף. מתי בפעם האחרונה שמעתם שיר ישראלי שבו אנשים צעירים מזדיינים כל הלילה? עזבו את המילים, השיר הזה מעיף ת׳תחת (עף לי התחת).

קראו עוד על "דרך השלום" של פאר טסי

 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 26bd71298cfedf