הגירה היא לא התשובה

ז'אנר ספרותי חדש התפתח בזמן האחרון במדור הדעות של עיתון “הארץ“ וגם בפייסבוק. אפשר לקרוא לו “שמאלנים שעוזבים את ישראל“. יוסי נחושתן, אקדמאי שמלמד באנגליה, כתב שני מאמרים שבהם הוא מסביר שהמחנה הליברלי הפסיד את המלחמה לימין, לחרדים ולגזענים, ושהוא כבר לא יתאושש “אפילו אם תימצא נוסחת הפלא לשלום“. רוגל אלפר הסביר שהוא לא רוצה לגדל את הילדים שלו במדינה שהולכת למלחמה כל כמה שנים ושבה הוא כבר לא מרגיש שייך כשהוא רואה חדשות ערוץ 2. המסקנה המתבקשת היא שהמיעוט המובס צריך להימלט על נפשו למקומות נורמליים ונעימים יותר.

באופן אישי אין לי שום דבר נגד הגירה. להפך, אני חושב שכל בן אדם צריך להשתדל לגור חלק מחייו במקום רחוק ושונה לחלוטין מזה שהוא גדל בו. טוב להיות רחוק לזמן מה מהמשפחה ומאזורי הנוחות ולהסתכל על הכל בעין זרה וביקורתית, ללמוד מנהגים חדשים ופחות להרגיש בעל בית. זה לא מקרה שאנחנו מרגישים חיים יותר בנסיעות, ואחד הדברים שמצערים אותי זה שגרתי רק שנתיים בחו“ל, וגם זה במצטבר.

אבל בחיי שאני לא מבין מה הקשר של כל זה למצב הפוליטי, או למה הבחירה האישית מאוד להתנתק הופכת לאמירה במדור הדעות. ולא שמישהו מהכותבים באמת בסכנה. אם כל אותם שמאלנים מודאגים היו יזידים שרואים מהחלון את דאע“ש מתקרבים, או חברי קיבוץ על גבול עזה שחוטפים מרגמות כל שעה, הייתי בהחלט ממליץ על מנוסה מהירה. אבל אפילו בשיא ימי צוק איתן ישראל הייתה מקום בטוח יותר לאזרחיה מרוב חלקי העולם.

בניגוד להחלטה האישית להתרחק, שאותה אני כאמור מכבד, הקריאה הפוליטית לעזוב היא תמונת המראה של מי שחושבים שירידה היא בגידה ואסון לאומי. בשני המקרים המעשה הפרטי מגויס לטובת איזו אמת גדולה יותר. אני נשאר כי אני ציוני וכי הכל פה שלי; אני עוזב כי אתם לא שווים שאתאמץ בשבילכם. יש פה גם איזה חוסר רצינות בקשר לפוליטיקה ולחיים בכלל, כאילו מדובר באיזה מונופול ואם הפסדנו את המלון בטבריה אז צריך לקום בצעקות מהשולחן.

הבעיה העמוקה יותר היא שאי אפשר לעזוב. לא באמת. אפשר להתרחק מהמקום הפיזי אבל האי נחת התרבותית, שהיא מה שמציק לכותבים האלה, לא תיעלם. האמת היא שאנחנו תקועים עם הישראליות לנצח. מי שחי את רוב חייו פה, כבר לא יהפוך לאיזה יהודי נודד. הישראליות, על צדדיה המקסימים והמגעילים כאחד, טבועה בנו לנצח. והאירוניה היא שאנשים חושבים לעזוב את הארץ כי היא מעוררת בהם תחושת זרות, והולכים למקומות שבהם זרות תהיה המאפיין העיקרי של הקיום שלהם.

ישראל היא מקום מלחיץ ותובעני וזה בסדר גמור לרצות להתרחק ממנו, אבל זה קצת מצחיק לעשות מזה אידיאולוגיה. רוצים ללכת? תלכו. רק תשמרו מקום על הספה בחדר האורחים בבקשה, לכל מקרה.