ישראל עדיין לא הפנימה שהפלסטינים נאבקים על עצמאותם

רקטות? עכשיו כולם מפחדים ממנהרות, ואחרי המנהרות יגיע איום חדש ומחריד. הפנימו, כך נראה מאבק עצמאות

מנהרה בעזה
מנהרה בעזה
30 ביולי 2014

כל המלחמות של ישראל הן מלחמות אין ברירה. אף בן אדם לא צריך לישון כשהחמאס חופר לו מנהרה מתחת לבית. אף מדינה לא הייתה מוכנה לחיות עם רקטות. אף אחד לא אמור לקבל את חטיפת החיילים בגבול הצפון. אף חברה לא יכולה לקבל פיגועים בערים שלה. אף אחד לא רוצה קטיושות על ערי הצפון. אף משטר לא צריך לקבל זריקות אבנים בכבישים הראשיים. כל המלחמות מוצדקות לחלוטין בנקודת הזמן שהן פורצות, וכל מי שלא מבין את זה הוא נאיבי, או בוגד. ככה עובד הרציונליזם האטום שהשתלט על ישראל. לקיום הישראלי אין כבר עבר ואין היסטוריה, אין קונטקסט ואין פוליטיקה, רק מעגל של איומים ומענים, שכולם מוצדקים.

בשלב מסוים התנועה המעגלית הזאת אמורה להימאס. בשלב מסוים אמור להיות ברור שאם עוצרים את פיגועי ההתאבדות, הצד השני מוצא את הרקטות. ואם עוצרים את הרקטות, מגיעות המנהרות. אני בטוח שטובי המוחות עובדים כרגע על פתרון למנהרות, רק שבקרוב יקום עלינו איום קיומי אחר, הרבה יותר פרימיטיבי והרבה יותר מפחיד. הרי ככה נראים מאבקי עצמאות בכל העולם. אכזריים, מגעילים ומדממים. הוויינטקונג, ה־FLN באלג'יריה, הקונגרס הלאומי בדרום אפריקה – כולם החזיקו באידיאולוגיות קיצוניות לזמנם וכולם נקטו אמצעים מחרידים. למה שאצלנו ואצל הפלסטינים זה יהיה אחרת?

תשתית הטרור היא הכיבוש. אנחנו תופסים את עצמנו בתור עם שוחר שלום שרק מבקש שייתנו לו לחיות בשקט, ואני מאמין שאף ישראלי לא רוצה להרוג ולהיהרג, אבל הגיע הזמן שנבין שבשביל הפלסטינים המצב הוא תמיד מלחמה – אם זה מצור בעזה או ממשל צבאי בגדה. ואם לא נבין, הם ידאגו להזכיר לנו. עזה היא המקום הכי רחוק בעולם מתל אביב, עד שנופלות הרקטות. אז פתאום נזכרים שאנחנו שכנים.

כל העולם קולט את הקשר בין הכיבוש לטרור, ורק אנחנו לא. רק אנחנו מאכילים את עצמנו בסיפורים על הג'יהאד העולמי ועל אנטישמיות, בזמן שההסבר הכי פשוט מונח לפתחנו. ודווקא בעניין הזה ההיסטוריה העולמית חד משמעית: או שהמיעוט הנכבש הופך לאזרחי המדינה הכובשת, או שהוא זוכה לעצמאות. אין עוד עמים שתקועים בלימבו הזה, בלי אזרחות ובלי מדינה, כמו הפלסטינים. ובטח שאין עמים שיסכימו לזה.

גם תל אביב אשמה. תל אביב שחושבת שהיא עיר מערבית חמודה, שמתנגדת למצב בתיאוריה אבל בעיקר לא שמה על אף אחד, ושוכחת את מי שזרוקים במרחק שעה נסיעה. גם בתל אביב מעדיפים את קורבנות המלחמה על מחיר הפשרה. אולי כי מרבית קורבנות המלחמה הם בצד השני. אולי כי מחיר הפשרה הוא מלחמה פנימית.

דבר אחד בטוח: זה לא יפסיק. אם נכבוש את הרצועה הפלסטינים ינסו להרוג את החיילים שייכנסו לעזה, ואם נצא משם הם ישחו ויחפרו ויירו טילים כדי שניזכר שהם קיימים. ואז כמובן שנצטרך להגיב בכוח. הרי לא תהיה ברירה.