פתרון בעיית הפליטים צריך לכלול גם את תושבי דרום העיר

כמה ימים לפני ראש השנה פסל בית המשפט העליון את החוק המאפשר כליאת מבקשי המקלט במתקנים חולות וסהרונים שעל גבול מצרים. חולות וסהרונים הם בתי כלא, גם אם המדינה ניסתה להעמיד פנים אחרת. בית המשפט קבע בצדק שלא ניתן לכלוא לשנה ויותר אדם שלא ביצע שום עברה. מדינת ישראל בוחרת לא לגרש את מבקשי המקלט, ולכן היא איננה יכולה לראות בהם פושעים שהסתננו ללא אישור. 

הנפגעים העיקריים מהפסיקה הם תושבי שכונות הדרום, שהפתרון (הרע) שהמדינה הציעה להם בוטל. כמו שכתבתי פה כמה פעמים, המצב בשכונות היה צריך לעמוד במרכז הפוליטיקה המקומית, ובמקום הרבה יותר גבוה בפוליטיקה הלאומית. שכונות התקווה והרכבת אף פעם לא היו האזור הזוהר של העיר, אבל אין מה להשוות את ההיסטוריה למצב הנוכחי שבו נשים אינן מרגישות בטוחות להסתובב בחלק מהרחובות, התשתיות העירוניות קרסו מזמן, הזבל מציף את המדרכות וחולדות מתרוצצות בין הבתים. חולדאי היה צריך להיות נושא הדגל של המשבר בדרום העיר; במקום זה הוא שומר שהבלגן לא יישפך צפונה, לשדרות רוטשילד ולעיר הלבנה. ברמה הלאומית, הממשלה הצליחה במניעת כניסתם של מבקשי מקלט נוספים, אבל לא סיפקה מענה לתושבים שמצאו את עצמם גרים במחנה הפליטים של דרום תל אביב. נדרשת גישה חדשה.

יש היום הרבה דיבורים על הצורך להשקיע בשכונות. זה טוב, אבל שום השקעה לא תפתור את נושא מבקשי המקלט. השכונות האלו פשוט לא מסוגלות לשאת בנטל שהושלך עליהן, ולא משנה כמה מיליונים יינתנו לטובת צביעת חזיתות הבתים, טאטוא הרחובות ותגבור כוח המשטרה. שיקום השכונות הוא ממילא פרויקט ארוך טווח, והוא חייב לכלול את הריסת התחנה המרכזית. זה לא יקרה בקרוב. צריך להכיר במציאות: מבקשי המקלט והתושבים הוותיקים כבר לא יחיו בהרמוניה בשכונות הדרום המצוחצחות. 

היעד של המדיניות צריך להיות הוצאת מבקשי המקלט משכונות הדרום. כבר הועלו לא מעט רעיונות לדרך שבה אפשר לעשות את זה בלי להזדקק לכליאה. אפשר למשל לקצץ באשרות לעובדים זרים ולהפנות חלק ממבקשי המקלט לעבודות שאינן דורשות הכשרה מיוחדת – למשל חקלאות. אפשר לפתוח מרכזי שהייה אמיתיים – לא בתי כלא במדבר, אלא מתקנים פתוחים בנוסח אתרי הקרוונים שבהם ישראל נהגה לשכן עולים, במקומות הנגישים למקומות עבודה ומסחר ולשירותי בריאות. מדינת ישראל יכולה להתחיל בהליך בדיקה פרטני של מבקשי המקלט, ולהשאיר רק את מי שזכאי למעמד פליט. 

הימין והשמאל שקועים בוויכוח על סמכות בג"ץ ועל מי באמת דואג לתושבים. כל צד גורף הון פוליטי מהקהל שלו, בעוד המציאות בשכונות נעשית רעה ומייאשת יותר. פסיקת בית המשפט יכולה לתת את האות להידרדרות נוספת, והיא גם יכולה להיות הזדמנות לדרך חדשה. בג"ץ שמר בצדק על זכויות האדם של מבקשי המקלט, אבל גם לתושבי השכונות יש זכויות. זה הזמן לחשוב עליהם.