תושבי הדרום הם בני ערובה בידי הממשלה

סירובה העיקש של ממשלת ישראל להתמודד עם בעיית הפליטים הוא האחראי הישיר להידרדרות המצב. מובן מאליו שהאצבע המאשימה שלה מופנית עכשיו כלפי השמאל

מחאת מבקשי המקלט. צילום: בן קלמר
מחאת מבקשי המקלט. צילום: בן קלמר
7 באוקטובר 2014

שתי הפגנות התקיימו השבוע בדרום תל אביב בתגובה לפסיקת בג"צ שהורתה על שחרור מבקשי המקלט מבתי הכלא חולות וסהרונים. בהפגנה הגדולה יותר, בשכונת התקווה, נכחו 250 איש והיא זכתה למעט מאוד תשומת לב. ההפגנה הקטנה יותר הייתה של אנשי כהנא ולהב"ה בראשות מיכאל בן ארי ובנצי גופשטיין, שהשוו את בית המשפט העליון לדאע"ש. אף שלא היו שם יותר מ־70 איש ורובם בכלל לא מהשכונות, האירוע הזה זכה להרבה יותר סיקור. הכהניסטים מעניינים את התקשורת ואת הרשתות החברתיות יותר מאשר המצוקה של תושבי שכונות הדרום. אבל יותר מהכהניסטים ויותר מבג"צ ויותר מהעירייה ויותר מעמותות הסיוע ויותר מכל שאר הגורמים שבוחשים במצב בדרום תל אביב, הגיע הזמן להזכיר שמי שאשמה בתסבוכת הנוכחית היא הממשלה.

שבועיים אחרי הפסילה השנייה של חוק המסתננים, ממשלת נתניהו ממשיכה להחזיק את תושבי שכונות הדרום כבני ערובה במאבק שלה מול בג"צ. על הדרך הימין צובר רווחים פוליטיים קלים. הרי מה מצטייר בציבור טוב יותר מאשר אותן ססמאות על ארגוני השמאל, על הקרן החדשה ועל שופטי בג"צ? זה כבר מזמן הספין הקבוע של כל מי שרוצה להסתיר את הכישלונות או את האינטרסים שלו. ממש כמו שברוני הגז ניסו לטעון שמי שעומד מאחורי הקמפיין לחלוקה הוגנת של הרווחים הדמיוניים שלהם זו הקרן החדשה, הממשלה וגדוד עיתונאי החצר שלה מנסים להתחמק מהכישלון המחפיר בטיפול בשכונות הדרום באמצעות האשמת השמאל.

והכישלון הוא קודם כל של הממשלה. בתור התחלה, היא שהעמיסה את מבקשי המקלט בגבול מצרים על אוטובוסים ופרקה אותם בתחנה המרכזית. היא זו שסירבה לדון בבקשות המקלט שלהם והמציאה עבורם את שיטת ה"הגנה קבוצתית" שמרשה להם להישאר בישראל אבל מונעת מהם זכויות, שירותים ועבודה וכך מאלצת אותם להצטופף במקום אחד. היא זו שהפכה לידידה הגדולה ביותר של הדיקטטורה האריתריאית, שבגללה רוב מבקשי המקלט מנועים מלחזור לארצם. היא זו שמכרה לתושבי הדרום ססמאות והסתה, והציעה להם פתרונות יקרים ומסובכים שלא עומדים במבחן המציאות ולא מקלים על המצב – אגדות על מדינה שלישית שתיקח מישראל את הפליטים תמורת נשק או כסף, וחוקים שאין להם סיכוי לעמוד במבחן בג"צ או סתם במבחן השכל הישר. הרי כליאת 2,000 איש לא תגרום ל־30 אלף אחרים להיעלם, היא רק תהפוך אותם לנואשים יותר. ובאמת, גם בשיא התפוסה של חולות ושל סהרונים, המצב בשכונות הדרום לא השתפר.

ומה יש לנתניהו לומר על זה? ראש הממשלה, כידוע, לא מדבר עם ישראלים על הבעיות של ישראל. אבל במפגש עם ראשי הפדרציות היהודיות בארצות הברית הוא אמר ש"אין בעיית מבקשי מקלט בישראל. יש בעיה של מהגרי עבודה מאפריקה". ביבי גם הבטיח לריב עם בג"צ. בקיצור, נתניהו ממשיך בססמאות ובהתחמקויות ובמאבק שלו מול בית המשפט. והשכונות? הן ימשיכו להיות בנות ערובה.