צופית גרנט מגישה: תעמולה גזענית מחפירה בפריים טיים

הטלוויזיה המסחרית בישראל היא מדגרה של גזענות ושנאת האחר. חבר הכנסת שקיבל ממנה יותר דקות שידור מכל אדם אחר, בפער עצום, הוא איתמר בן גביר, הגזען האלים והמכוער שבנימין נתניהו הכניס לכנסת במסגרת ניסיונותיו להימלט ממשפט. הרבה מאוד מ-6,000 דקות השידור שקיבל בן גביר בטלוויזיה הגיעו ממהדורות האקטואליה והחדשות של רשת 13. זה לא מפתיע כשמביטים בלוח השידורים ורואים שגזען פסיכוטי כמו שרון גל נחשב בה למגיש אקטואלי לגיטימי ושרלטן מסוכן כמו סוכן השנאה והכאוס אבישי בן חיים נחשב משום מה לפרשן פוליטי. אם יום אחד ישראל תחדל להיות דמוקרטיה ותהפוך למדינת הלכה חומייניסטית, לרשת 13 יהיו מניות רבות שאולי יועילו לה כשקנאים דתיים יעלו על רמת החייל כדי לשרוף את התקשורת. אבל מצופית גרנט לא ציפינו להצטרף לחגיגה.

זה גזענות, אבל סבבה. "ללא גבולות" (צילום מסך: רשת 13)

גרנט הפכה את עצמה בעשור האחרון מתופעה טלוויזיונית כמעט קיקיונית לאשת מקצוע מעולה, בעיקר בתחום הדוקו, ועל הדרך הארוכה הזאת מגיע לה כל הרספקט שבעולם. אבל את הסדרה החדשה שלה שעלתה אמש ברשת 13, "ללא גבולות", היא פתחה בהטלת פצצת סרחון מחניקה אל תוך כל סלון בישראל. בפרק הראשון היא בחרה להתמקד בארגון הטרור להב"ה ובראשיו, בנצי וענת גופשטיין, במה שאפשר לתאר אך ורק כשעה של תעמולה חינם לאנשים המחליאים ביותר בישראל, ללא כל הפרעה מצידה, במסמך אנטי-עיתונאי מביש ומחפיר שכולו שנאת ערבים יוקדת.

מבט מזועזע למצלמה, ודי. "ללא גבולות" (צילום מסך: רשת 13)

עוד לפני שמתנפלים על התוכן המחריד שהביאה גרנט לשידור, כדאי להתעכב רגע על הצורה. הפרק נפתח בשיחת טלפון מגוחכת בין גרנט ואישה לא מזוהה – עורכת התוכנית לכאורה – ששולחת אותה כביכול אל המשימה. גרנט, בתצוגת משחק מאוד לא משכנעת, מנסה להשתחרר מהמשימה בטענה ש"הימין הקיצוני מפחיד אותי" אך ממהרת להתרצות ומתיישבת לחפש עליהם בגוגל. בשביל מה טוב הקשקוש המלאכותי והמבוים ברישול הזה? לא ברור, כמו שלא ברור מדוע היא נוסעת בכביש 60 של גוש עציון כשהיא בכלל בדרכה מתל אביב לירושלים או למה הכיסאות ברכב המסחרי שמוביל אותה ואת מרואייניה כה מטונפים. ככה זה כשמתרשלים.

עוד קצת תעמולה אנטי-מוסלמית, מה רע. "ללא גבולות" (צילום מסך: רשת 13)

הבעיה מחמירה כשהעשייה הרשלנית פוגשת את הנאומים הפנאטיים של אנשי להב"ה. גרנט ממצמצת בתדהמה, פוערת פה, שולחת מבט מזועזע. וזהו. היא לא מאתגרת את השיח, היא לא מקשה עליהם בשאלות, היא לא מתעמתת עם התשפוכת מלאת השנאה והרוע שבוקעצ מבעד לחיוכיהם מזרי האימה של הגופשטיינים. יותר מכך, היא מאפשרת ואף יוצרת נראטיב לפיו הניסיונות "להשתיק" את להב"ה – כלומר, להוציא ארגון טרור מסוכן אל מחוץ לחוק – עשויים להוביל לעוד מעשה טבח בנוסח ברוך גולדשטיין – כי כמו שאומר לה גופשטיין במערת המכפלה, אם לא נותנים לו לרוץ לכנסת ולגייס את המדינה לקמפיין הנקמה שלו בערבים, אז מעשי נקמה של יחידים כמו גולדשטיין ("יהודי צדיק") הם הברירה היחידה.

מיד אחרי הפרסומות: עלילת דם. "ללא גבולות" (צילום מסך: רשת 13)

גרנט מתפתה גם למלכודת של "אנשים טובים", מלכודת שאורבת לכל יוצר דוקו כשהוא בא לראיין מפלצות פשיסטיות. קל ליפול בה, זה קרה גם לי בעבר, ובכל זאת עגום מאוד לראות איך מול עלילות דם מונפצות ("הוא נתן לי נשיקה עם אל.אס.די בפה") ושנאה כה יוקדת היא עדיין קונה את הבולשיט של דרכי נועם. מפגן כזה של חולשה דוקומנטרית לא רואים בכל יום. גם כשכבר נופל עליה סיפור טוב על הדרך, כשבמפגש עם משפחת גופשטיין המורחבת מתגלה אחד מבניו כאדם מתון מאוד שאינו חושש מהתבוללות ואינו שונא ערבים, היא מסתפקת בדאחקה שיבוא לגור אצלה ויהפוך למצביע מרצ – כאילו שמי שאינו נענה לאידיאולוגיה המחליאה של גופשטיין חייב להיות תל אביבי שמכיר אישית את תמר זנדברג.

בואו להתגזען איתי. "ללא גבולות" (צילום מסך: רשת 13)

מה לא עושים בשביל הרייטינג? לא זורקים את האמינות התקשורתית שלך לפח, זה מה (ובסוף גם הרייטינג לא משהו). סיפוריהן הכואבים של נערות שוליים שנקלעות למערכות יחסים עם גברים שעל גבול עולם הפשע או עמוק בתוכו הם בוודאי סוגיה כאובה, אבל להשתמש בה כדי להכשיר את הפעילות של הגופשטיינים זה מעשה עיתונאי חסר אחריות. ללא שום מידע על היקף התופעה, כשהם מאכילים אותה בכפית על מקרה אחד שנפל ברשתם, נדמה שגרנט בלעה את הפיתיון הגזעני בשקיקה ללא שמץ של חשיבה ביקורתית. האם נערות כאלה לא נופלות גם ברשתם של גברים יהודים מפוקפקים? כמובן שכן. אבל את הגזענים זה לא מעניין. מתברר שגם את גרנט לא.

>> "ללא גבולות", שני 21:30, רשת 13