אישיות כובשת

צריך להכריז על מדינה אחת בין הירדן לים, להסכים להעניק לפלסטינים המתגוררים בה זכויות רק בתנאי שינקטו ב"צעדים בוני אמון", ובמקביל ליישב את מערב השומרון. מבחינת ח"כ יוני שטבון (הבית היהודי), הנציג של גולני בכנסת, הכיבוש איננו הבעיה, הוא הפתרון

יוני שטבון. צילום: איליה מלינקוב
יוני שטבון. צילום: איליה מלינקוב
10 באפריל 2014

הנה משהו שלא מספרים לנו על קמפיינים ממותגים למבצעי חלוקת מזון בשכונות מוחלשות, אלה שצצים בטלוויזיה לקראת פסח כמו רננה רז בימי בצורת: המתנדבים עושים עבודה מעפנה. אין מה לעשות, זה מה שקורה כשמישהו מחליט באופן שרירותי שדווקא תלמידי כיתות ח' בבית הספר רימונים במזכרת בתיה יעשו שפכטל. אז נכון שהעיקר הכוונה ושזה עדיף על כלום ושחשוב להראות סולידריות וכל זה. אבל בסופו של יום מישהו צריך ללכת לישון בבית שקירותיו סוידו על ידי חפיפניק עם חצ'קונים מישיבה תיכונית.

בשכונת עמישב שבפתח תקוה – הנמצאת ליד צומת סירקין אבל נהנית מהרבה פחות תהילה מאשר בסיס האם של סיירת מטכ"ל השוכן בסמוך – עדיין מלקקים את הפצעים מהפעם האחרונה שבה פשט על השכונה גדוד מתנדבים מלא כוונות טובות.

"היה פה יום המעשים הטובים", מתאר מוטי פינטו, פעיל חברתי שמנהל את מרכז הנוער בשכונה, "ואמרנו להם ללכת. פשוט ככה. הם צובעים את הרצפה יותר מאשר את הקירות, ובסוף בעלת הבית צריכה להישאר ערה כל הלילה כדי לעשות ספונג'ה". תושב אחר התלונן שקצב תרומת המצות והיינות לקידוש שזורם לעמישב השנה חלש מאוד.

מול התושבים המתלוננים יושב כעת צוותו של ח"כ הכנסת יוני שטבון (הבית היהודי) – חמישה אנשים ששפת גופם משדרת נכונות לעזור. שטבון מסמן לישראל – טלפָּן במוקד הפניות שהקים הח"כ במסגרת פורום השכונות שהוא מרַכז בכנסת – לרשום בבלוק נייר צהוב כל תלונה שמעלים התושבים, גדולה כקטנה. המרמרת על כישורי הסיוד הלקויים של מתנדבי יום המעשים הטובים זוכה משטבון לאותם הנהונים רציניים, כמו שגוררים הדיבורים על עתידם הלא ברור של דיירי הדיור הציבורי בשכונה. עמינדב מצדו ממשיך לתעד אותן כל אותו הזמן כמו מש"קית ת"ש בביקור בית.

גם שטבון חש בדמיון בין המעמד הזה לעברו הצבאי, ומספר לתושבי עמישב: "כשהייתי מ"פ בגולני, הייתי עושה ביקורי בית אצל חיילים וקודם כל בודק את המקרר, כי דרך המקרר אתה יכול לדעת מה באמת המצב של הבן אדם. פתחתי לא מעט מקררים ריקים". מיד אחר כך הוא ממנף את הסיפור למניפסט שלם בנוגע למצב העוני בישראל.

"הגיע הזמן שהממשלה תטפל לא רק במעמד הביניים", הוא טוען, "אלא גם בשכבות החלשות וקודם כל בהן. אלו שלא חולמות בכלל על הנסיעה השנתית לחוץ לארץ. הרציונל שלי זה להפגיש ישירות את ראשי הקהילות בשכונות עם גורמים בממשלה כדי שיכירו את הבעיות והתלונות של תושבי השכונה ויטפלו בהן. השרים מכירים את פורום השכונות שהקמתי ואת מוקד הפניות הטלפוני, ולכן הבקשות ירוצו מהר יותר".

מוטי פינטו – מנהל מרכז הנוער שמאזין לשטבון תוך יניקת סיגריה קנט – מספר שהעבודה מול הפורום הוכיחה את עצמה עד כה.

"ממש כמו אור בחושך", הוא מתפייט. בדרכו חזרה למכונית מספיק שטבון לשמוע גם את הצרות של אישה נוספת, אם לשלושה ששוכרת דירה בעמישב וסובלת מניידות המשטרה שמגיעות לשכונה מדי לילה כדי לעצור עבריינים. הן מוציאות אנשים מהבתים ומפחידות את הילדים שלה, היא טוענת. שטבון מציע לה ליצור איתו קשר באופן אישי, מאחר ש"עדיף לא לדבר על זה מול הילדים".

מתפתה לתת אקמול.  צילום: אורן זיו
מתפתה לתת אקמול.  צילום: אורן זיו

מבחר מרחבים

זה מה שיוני שטבון מהבית היהודי עושה כשהוא לא מתנגד באופן מתוקשר לחוקים שמציעה הקואליציה ואז מצהיר שעשה זאת כי לא יכול היה לוותר על האידיאלים שלו. כך, כפי שעשה במקרה של חוק הגיוס – התנגדות פרובוקטיבית שעלתה לו בהחלטה של ראש סיעתו נפתלי בנט להרחיקו מוועדת החוץ והביטחון למשך מושב כנסת שלם ובאיסור להציע חוקים במשך חודש וחצי. עדי קול סטייל.

שטבון הצעיר, בן 35, הוא כבר אב לשבעה. הוא נכנס לפוליטיקה לא מעט בזכות צל"ש שקיבל מהרמטכ"ל בתום מלחמת לבנון השנייה וסימן את הטיפול באוכלוסיות חלשות כתחום שבו יתמקד, כמובן לצד סיכול המשא ומתן עם הפלסטינים ושאר יוזמות בעלות ניחוח שמאלני לשיטתו. ובלשונו שלו: הוא מוצא עניין רב "במרחב החברתי כלכלי לצד המרחב המדיני". כן כן, כמו הרבה אנשים בעת האחרונה, למשל אנשי מערך הדוברות של מועצת יש"ע המכנים את השטח שהתמקמו בו "המרחב המתנחלי", "המרחב של השומרון", "מרחב גב ההר" ועוד, גם שטבון סובל משימוש אינפלציוני במושג "מרחב". בהקשר הזה הוא בהחלט מתאים את עצמו לבנט ולשפה המכובסת שלו.

למרות הנכונות האותנטית לעזור לאנשים והמסירות הבלתי אמצעית שהוא מביא למפגשים עם התושבים האלה, יש משהו צורם בפעילות של שטבון בשכונות שהוא סימן כמוחלשות – מעין גמילות חסדים בסגנון ש"ס. אחרי שמקשיבים לחברות קואליציה אחרות כמו אורלי לוי אבקסיס וגילה גמליאל – שלצד ימניותן המדינית יודעות לתקוף מן השורש את מדיניות הממשלה בתחומים הכלכליים חברתיים ולא פעם גם את השרים עצמם – הפתרונות הפרטניים שמציע שטבון לאישה המבוגרת שממוללת בייאוש אל מול עיניו נייר של הביטוח הלאומי נראים מנותקים מהמציאות.

מעבר לטרמינולוגיה, הוא מתעקש גם לצקת פתרונות של מ"פ, מה שבמקרה הטוב עלול להיחשד כמרובעות ובמקרה הרע כטמינת ראשו בחול. האם הוא באמת חושב שמה שעניי ישראל צריכים זה עזרה בזירוז התהליכים מול משרד הרווחה ותרומות של מזון לפסח, בו בזמן שיו"ר המפלגה שלו תומך בהקלות מס גורפות לחברות ומאשים רוב הזמן את העניים במצבם? וגם אם שטבון יצליח לסייע פרטנית לשבעה אנשים בפתח תקווה, מה עם מיליוני הישראלים הנוספים שחיים מתחת לקו העוני? מתי יתפנה לפתוח את המקרר שלהם, ב־2027?

"כח"כ אתה נקרע בין הרצון לשנות מדיניות לבין הפיתוי לתת לאנשים אקמול לפעמים", הוא משיב. "ברור לי שנתניהו־לפיד־בנט מחזיקים בתפיסה קפיטליסטית ששונה מהתפיסה שלי. הם עושים דברים טובים כמו מאבק במונופולים אבל גם מקצצים בקצבאות, שלזה אני מתנגד מאוד. אני חושב שצריך לשנות את אופן הקצבאות ולא להפחית אותן, שהעזרה תגיע יותר בשווי כסף – למשל טיפולי שיניים חינם לילדים – ופחות במזומן שההורה יכול באותה מידה להשתמש בו כדי לקנות אלכוהול".

אז אתה סוציאליסט?

"התפיסה שלי איננה סוציאליסטית אלא יהודית. אני מאמין בשוק חופשי לצד רגולציה שמבטיחה דאגה לחלש. למשל הדיור הציבורי – זה היה עוול לחסל אותו אבל מצד שני הדיור הציבורי יצר גם גטאות של עוני, שזה לא טוב".

אתה מתעלם מהקונטקסט הפוליטי: היו"ר שלך, בנט, הוא שר כלכלה שמיטיב בעיקר עם הטייקונים ושר השיכון אורי אריאל, גם מהבית היהודי, שם את כל הכסף בהתנחלויות ולא דואג לעניים ברחבי ישראל. המקום היחיד כמעט שהממשלה עוד בונה בו דיור ציבורי זה ההתנחלויות.

"העוול הכי גדול שעשו לאורי אריאל זה שמסגרו אותו כמי שעושה רק למען ההתנחלויות. בתור מי שיושב איתו באופו קבוע, אני אומר לך שהוא מתעסק בנושאים שאינם התנחלויות הרבה מאוד. לומר שהכספים הולכים להתנחלויות זה סימון מיתוגי שגוי, וגם במחאה החברתית ב־2011 עשו את אותה הטעות. כולם דיברו שם על המתנחלים והחרדים כמי שאחראים לבעיות הכלכליות, וזה פשוט לא נכון".

על מה אתה מדבר? במחאה לא דיברו בכלל על ההתנחלויות כדי למשוך ככה המונים שאינם שמאלנים. זה היה כל הקטע.

"אני הסתובבתי שם, הייתי מעורה, ואלה הקולות ששמעתי. רק איציק שמולי נמנע מדיבורים כאלה. בכל מקרה, לתפיסתי בנייה מסיבית במערב השומרון – במקומות קרובים למרכז כמו אלקנה למשל, שמחוברים בכביש 5 לגוש דן – היא מה שיכול להוריד את מחירי הדיור. הבעיה היא שאנשים לא רוצים לעבור לשם אלא רוצים לגור רק במרכז ממש".

עזוב את הממד האידיאולוגי שבמעבר להתנחלות, כלכלית נטו זו התאבדות לעבור למקום עם ביטחון אישי רעוע שאולי יפונה עוד כמה שנים, ושבינתיים עשוי לסבול גם מחרמות על התוצרת שלו.

"אלה גם טעויות של אנשים שלא מכירים מספיק. ממשלת ישראל צריכה לעודד אנשים לגור שם ולהסביר לציבור שלגור במערב השומרון זה ממש לא המערב הפרוע".

ואם זוג צעיר יאמין לך, יעבור לאלקנה ואז יחטוף אבן למכונית שתהרוג לו את התינוקת, אתה תיקח על זה אחריות?

"לתפיסתי לגור ברחוב בתל אביב, שבו אפשר להתפוצץ בפיגוע, זה לא פחות מסוכן, ואולי אפילו יותר, מאשר לגור בשומרון. על האקסיומות האלה אפשר ורצוי להתווכח, הן לא בהכרח נכונות".

"אני לא רואה ערבים כנחותים או משהו". צילום: אורן זיו
"אני לא רואה ערבים כנחותים או משהו". צילום: אורן זיו

אוהד קנולר זה אח

שטבון (נהגה כ־Shetbun, כפי שהסביר בסרטון יוטיוב סהרורי ששחרר) גדל בנהריה ובנתניה למשפחה מבוססת יחסית ממוצא מרוקאי ואלג'יראי (אביו רופא בעל שם), למד בישיבת ההסדר שבהתנחלות עתניאל והתגייס לסיירת אגוז. הוא נהנה עד היום ממעמד של מפקד אהוב בגולני, שזה אומר הרבה פקודים לשעבר שמציפים את עמוד הפייסבוק שלו בתגובות מתחנפות לכל שטות שהוא כותב.

הוא יודע לדבר עם אנשים בגובה העיניים, משדר מידה לא מבוטלת של שמחת חיים ונראה כמו בחור שדי סבבה להעביר איתו כמה שעות של צחוקים בפארק מים. הבלתי אמצעיות שלו מרגישה אמיתית, לא מעושה, ולכן נטיתי להאמין לו כשסיפר לי שבסוף השבוע האחרון יצא לג'וגינג בגן סאקר בירושלים, חלף על פני מגרש כדורסל, הוזמן לשחק על ידי כמה מהחבר'ה במקום, הצטרף והתבזה.

בילדותו בנתניה אהב לגלוש, וכמה דקות בסטודיו של צלם "Time Out" הספיקו כדי לחלץ ממנו את הווידוי האמיץ הבא: פעם ניגש אליו בחוף בנתניה צלם דוגמנות והציע לו לדגמן תחתונים. הוא סיפר את זה להוריו הדתיים והם התפלצו. דבר נוסף שהקרבה לפנסי התאורה גרמה לו לחלוק היה בנוגע לימים שבהם חלטר כעוזר צלם בחתונות, בגיל 20 וקצת. משם המשיך לקונקשן הנוכחי שלו – לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה: אח של אשתו, אורי לחמי, גילם את אחיו הגיי של אוהד קנולר ב"סרוגים".

הסיפור שלו עם מלחמת לבנון השנייה, שבזכותו קיבל צל"ש מהרמטכ"ל, מרשים. שטבון הגיע לקרב הקשה בבינת ג'בל כקצין המבצעים של גדוד 51 של גולני. אחרי שנהרגה במהלכו חלק משדרת הפיקוד הבכירה של הגדוד, כולל רס"ן רועי קליין, החליט שטבון לקחת איתו ארבעה חיילים כדי לחלץ את גופות ההרוגים מתוך האש הכבדה. הוא התקדם לאט לאט במשך שעות כדי לחלץ גופה אחר גופה, ובזכותו הובאו חבריו לקבורה בישראל ולא הושארו מאחור.

"אני זוכר המון פרטים מהקרב הזה, פרטים קטנים ממש, אבל את הפרצוף של רועי קליין כשהפכתי את הגופה שלו אני ממש לא זוכר, הדחקתי (קליין נהרג כשקפץ על רימון שנזרק ליד חייליו. ע"מ)", הוא מספר.

ומאז התמודדת עם הטראומה?

"שמע, כל מי שהיה בקרב הזה יצא עם שריטה, בין אם חיובית ובין אם שלילית. במקרה שלי אני חושב שההשפעה הייתה דווקא חיובית, כי זה גרם לי לאבד את האדישות שלי. אני לא מסוגל יותר להסתכל על המציאות ולא להיות מעורב, אני כבר לא רגוע ולא שקט לרגע. אני כל הזמן חייב להיות בתזוזה ומתקשה להירגע לגמרי".

בטח הרגת לא מעט אנשי חיזבאללה במהלך חילוץ הגופות. אתה יודע כמה?

"זו שאלה טובה, אני גם שואל את עצמי את זה ואני לא יודע. לא זוכר".

יותר משלושה? פחות מעשרה?

"לא זוכר, אבל הרגתי כמה, זה אני יודע בוודאות. זו לא פעם ראשונה שיצא לי להוריד מישהו בהיתקלות, יצא לי גם בחומת מגן. היינו אז ברמאללה, מהכוחות שצרו על המוקטעה".

יצא לך אי פעם להיות בעיר או כפר פלסטיני שלא במדים?

"לא, אבל אני יכול להגיד לך שאני מרגיש ממש נוח להיות עם פלסטינים. יצא לי לשבת עם הרבה מהם במהלך השירות, אין לי בעיה איתם. הבעיה שלי היא לא עם אחמד הבן אדם, אלא עִם העַם שלו והתנגשות הנרטיבים הלאומיים שלנו ושלהם".

אתה באמת חושב שהפגישות שלך עם פלסטינים בצבא הן אינדיקציה למשהו? צריך להיות מנותק מהמציאות בשביל לחשוב שגם הם הרגישו נוח איתך.

"יכול להיות, אבל אני לא רואה בערבים נחותים או משהו. הצבא יצר אצלי דווקא את האפקט ההפוך, מה גם שאני יודע קצת ערבית בזכות השירות. ברור לי אבל שיש להם בעיה עם עצם הקיום שלי פה".

אז אתה מבסוט שהשיחות עומדות להתפוצץ.

"אני מבסוט שלא הידרדרנו למדינה פלסטינית ולהסכם שחרור מחבלים מביש. כואב לי שהממשלה בוחרת לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו…"

רגע, מה בדיוק הפתרון שלך? בנט אמר במהלך קמפיין הבחירות שלו: "צריך להשלים עם זה שהסכסוך לא פתיר כרגע ולכן יש לנהל אותו".

"אני חושב שישראל צריכה להחליט על מדינה אחת בין הירדן לים, לא כולל עזה, ולרדת סופית מהקונספט הבייליני הזה של שתי מדינות. הפלסטינים במדינה הזו, אלה מהשטחים וגם ערביי ישראל, יהיו מיעוט שעם הזמן יקבל יותר ויותר זכויות, בהתאם לצעדים בוני אמון מצדם. חשוב מאוד לשמור על רוב יהודי במדינה ולא צריך להילחץ מהסיפור הזה של הסכנה הדמוגרפית שמפומפמת לנו כל הזמן במסגרת הקמפיין של שתי מדינות. כרגע יש רוב יהודי של 66 אחוז בין הירדן לים, לא כולל את עזה, והטענה שהריבוי הטבעי אצל הערבים גדול יותר מאצלנו פשוט לא נכונה. אצלם יש גידול של 3.2 אחוז ואצלנו 3.1, ובכל העולם הערבי קצב גידול האוכלוסין נמצא בירידה. בנוסף בואו נחזיר את שיח העלייה למרכז הבמה. למה הוא לא מדובר?".

אז כל זמן שהערבים יוכיחו נאמנות ויתרבו פחות, ואנחנו נצליח להעלות לארץ את כל היהודים העשירים מאמריקה, הכל יהיה בסדר. סבבה. הולך איתך. אבל מה שלא ברור הוא, מי אתה שתחליט עבור הפלסטינים שהרעיון של מדינה משלהם לא הולך לקרות?

"ברגע שמדינה פלסטינית היא איום עליי כישראלי והמציאות דוחקת אותי להגן על עצמי, אני מחויב למנוע הקמת מדינה כזו. אני אחראי לשמר את האינטרסים של הישראלים, וכרגע האינטרס שלנו זה שלא תהיה מדינה פלסטינית. לגבי חרמות מהעולם, אני משוכנע שאם העולם יזהה שאנחנו בטוחים בעצמנו ולא מהוססים, כמו שקורה עכשיו, זה גם יוריד את החרמות בטווח הארוך. בכל פעם שהעולם מזהה סדקים של הססנות וחוסר החלטיות בישראל, כמו לגבי יהודה ושומרון, הוא נכנס לשם ומנצל את זה".

הדיאלוג הזה, שעשוי אולי להיקרא כטעון, לא באמת הזיז לשטבון. הוא לא התעצבן או נשמע מוטרד בשום שלב, וניכר שמידת החשיבות שהוא מייחס לשאלות שהצגתי היא מעין נגזרת של כוחו האלקטורלי של המחנה שאליו שייך אותי. כלומר, חסרות חשיבות.

מה שלעומת זאת באמת מעניין את שטבון זה למצב עצמו כסמן הימני בבית היהודי ולגרוף קולותיהם של החרד"לים (חרדים לאומיים, שהם למעשה דתיים לאומיים שמחזיקים בתפיסה דתית ומדינית אדוקה יותר), בפריימריז הבא של המפלגה. בדיוק בגלל זה הוא מתנגד לחוק הגיוס ("אני בעד לגייס גם חרדים אבל השיח שיצרה יש עתיד בחברה הישראלי הוא של התנגחות בלומדי התורה, מה שהתחבר לי עם גל החקיקה שניסה להחליש את הרבנות הראשית, ולכן התנגדתי").

ביום שני בערב פרסם שטבון סטטוס נגד עישון גראס בפייסבוק, טען שהדיבור בעד העישון ונגד רדיפת המעשנים הוא "אופנה חולפת" וקרא לעוקביו לא לעשן ו"לא לתת שיסממו אותם ברעיונות כוזבים".

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

"אני לא מתעסק בחיים האמיתיים של אנשים", הוא מסביר, "הבעיה שלי היא שבתקשורת הופכים את הגראס למשהו בסדר וטוב ומבורך. אני חושב שצריך לחנך נגד גראס, בלי קשר לדיון שצריך לנהל על הלגליזציה. דעתי האישית בדיון הזה היא שלגליזציה של גראס היא מדרון חלקלק שבסופו גם סמים אחרים יהפכו חוקיים, ומאחר שאני חושב שגם הקנביס מדרדר בני נוער, אני נגד לגליזציה".

אתה מדבר מניסיון, דורדרת בנעוריך כתוצאה מעישון ג'וינט?

"לא, אני לא עישנתי בחיים".

אבל בטח יש לך חבר'ה מגולני שהם סטלנים מתים.

"כן, יש לי חברים שמעשנים. אני מבין שהרבה אנשים משתמשים בגראס, אבל מלהבין את זה ועד לעודד משהו שבסופו של דבר הוא לא חוקי וגם מזיק יש דרך ארוכה. אני לא מקבל את הרצון לחצות כל גבול שיש. טוב שיש גבולות, והמדינה צריכה לשים גבולות ברורים לנושאים כמו עישון גראס."