טיים אאוט timeout

כריזמוטי

| מאת: תמר קרוון

הוא חי עם 100 נשים, לא מכיר את המילה "לא" ועומד להתחיל משהו. לא ברור בדיוק מה. תמר קרוון מתלבשת על מוטי רייף, האביר על הסוס של שבוע האופנה, והוא בכלל לא קשוח כמו שהוא נראה

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/03/sizes/IMG_0050_H_wo_680_382.jpg
מוטי רייף. צילום: תמר קרוון

אומרים שאהבה מוצאים דווקא במקום שהכי לא מצפים לה, ואילו אני יכולה לספר שדווקא את החברות מצאתי במקום הכי מפתיע: תעשיית האופנה. תעשייה שאני מחוברת אליה בכל רמ"ח מלבושיי, אך בשל ריבוי תופעות הלוואי של צביעות ורשעות שבה השתדלתי לאורך השנים לפעול סביבה ולא עמוק בתוכה. בעקבות שבוע האופנה הראשון ב־2011 שעליו ניצח בהצלחה מסחררת מוטי רייף, נהייתי גם קצת יותר חלק ממנה.

ב־9 במרץ ייפתח שבוע האופנה השלישי, שוב בהפקתו הראויה להערצה של מוטי, ולכבוד אירוע מכונן זה זימנתי אותו לשיחה אישית וסשן צילומים.

כמה שנים אתה עובד בתעשיית האופנה?

"לפחות 30".

ואני 22. איך זה קרה שדרכינו לא הצטלבו כל הזמן הזה?

"זו תעשייה מאוד גדולה ובתוכה באנו שנינו מתחומים שונים. ואז רצה אלוהים – הרי הכל מלמעלה – ונפגשנו באירוע של קסטרו כשופטים, והחיבור היה מיידי".

אני זוכרת שבסוף האירוע ניגשת אליי ושאלת אם אני רוצה לבוא אליך הביתה לצפות ב"דה וויס". ואכן צפינו יחדיו בכל העונה.

"ועוד דבר קרה באותו ערב, תמר".

והוא?

"אני פתחתי לך את האינסטגרם!".

נכון. הייתי אנטי ואתה החלטת שזה מה שצריך לקרות, כהרגלך. והאמת? צדקת.

"ופצחנו בחברות בלב ובנפש".

בהקשר הזה אני רוצה להבין משהו. האהבה שלך לנשים היא מהנדירות שיש, שלא לדבר על כמות הנשים שאוהבות אותך. גם כל אחת מהחברות שלך בטוחה שהיא מספר 1. צריך להיות אשף בשביל להצליח לנהל את זה ככה. כשאנחנו נפגשות באירוע אנחנו נדהמות לגלות שכל ה־100 הן מספר 1 אצלך!

"גדלתי בבית עם נשים וכל חיי הוקפתי נשים. נראה לי שאני מבין אתכן מאוד ואני חושב שמה שחסר לגברים הוא הרגישות לצרכים שלכן, ואני מוציא בכלל את המיניות מהמשוואה. תשומת הלב שאישה וגבר צריכים היא מאוד שונה, ולצערי גברים לא מבינים את זה. גבר יכול לספק אישה עם מעט מאוד. גדלתי בבית עם אימא, סבתא, שתי אחיות ומלא שכנות, והגברים לא היו בסביבה אף פעם. הפנמתי את מה שראיתי. תמיד הרגשתי שאימא שלי לימדה אותי איך להיות המאהב המושלם של אישה. רק אופס, היא לא שמה לב שהבן שלה בצד השני…".

מוטי רייף. צילום: תמר קרוון

רייף. צילום: תמר קרוון

אז מה יש לך לחפש עם גברים? לא חראם עלינו?

"לא. אתן נהנות מתשומת הלב שלי מבלי לסבך עניינים".

כיצד המשיכה לאופנה התחילה אצלך?

"שוב, בילדות. אימא שלי כל חייה תפרה את הבגדים שלה".

גם אימא שלי.

"אבל הראיון הוא עליי כרגע, תמר".

נרקיסיסט!

"אימא שלי מעולם לא קנתה לעצמה בגד, אלא תפרה לעצמה הכל במו ידיה. כילד שהיה מאוד קרוב אליה מצאתי את עצמי מתפקד כסטייליסט של אמי – 'הגזרה שמוטי בוחר, הבד שמוטי אוהב, האורך שמוטי אומר'. ברור לי שזה בא משם".

ולאן זה המשיך?

"בגיל העשרה התחלתי לדגמן בחיפה".

כשהיית צעיר היית חתיך? אני מכירה רק את הגרסה בת ה־49.

"לא ארד לפרובוקציות שלך. אהיה בן 50 בקרוב. דגמנתי תקופה קצרה ומהר מאוד התחלתי להפיק תצוגות אופנה. אני אוהב במה ואני מאוד אוהב אנשים".

אבל אתה לא על הבמה.

"אני אוהב ליצור. הגעתי בגיל צעיר מחיפה לתל אביב, מתלהב. העולם הזה מאוד קסם לי, במיוחד תחום הבידור. מה שמשך אותי באופנה הוא המגוון הגדול של האנשים. הרי אופנה זה סגנון ולכל מעצב יש את הסגנון שלו וכל סגנון מביא קהל אחר. דרך זה אתה מכיר הרבה סוגים של טיפוסים. אני חושב שזו הייתה המכינה שלי: להכיר קשת רחבה של בני אדם. והנה, היום אני מוכן ומזומן להתחיל ולפעול".

מה זאת אומרת, שהיום אתה מוכן להתחיל?

"חכי ותראי".

מוטי רייף. צילום: תמר קרוון

רייף. צילום: תמר קרוון

עבריין או ביישן

בהקשר של לאהוב במה ואנשים ארעה לי איתך תקרית שממש הפתיעה אותי.

"רק אחת?".

אחת במיוחד, שובב. הייתי במסיבה והתקשרת אליי מבחוץ וביקשת שאצא אליך כדי שניכנס יחד. לא היית מסוגל להיכנס לבד. זה דיסוננס מוחלט לאיש הזה ששמו מוטי רייף.

"הדבר הזה שקוראים לו מוטי רייף הוא בעיני המתבונן. חוץ מזה אני ביישן".

ביישן? אין לך תא אחד בגוף שמתבייש.

"אני ביישן! זה שאנשים מעדיפים לראות בי פופאי לא אומר שאני אכן כזה".

נו באמת, אתה גם מציג את עצמך ככזה.

"את חושבת כיום, לאחר היכרות כה מעמיקה איתי, שאני כזה?"

אני כן חושבת שההתנהלות שלך היא תמיד קצת של האביר שרוצה להציל את כולם ושיכול לעמוד מול הכל.

"זה נכון, אבל זה לא קשור לביטחון. עד לא מזמן, כשהייתי נכנס למקום תמיד נתקפתי מבוכה ורצון למות מבושה. יש משהו בפרצוף שלי שמטעה כי הוא עובר מאוד קשוח".

יש לך פרצוף של פושע.

"אז מבחוץ זה נראה ככה ומבפנים אני רוצה לקבור את עצמי מתחת לאדמה מביישנות. מה שכן, אני מרגיש שבשנה האחרונה זה מתחיל להשתנות. התבגרתי".

הכיצד נס שכזה קרה?

"בזכות ההיכרות שלי איתך".

זה ברור. מה המשמעות הנוספת מבחינתך שהתבגרת?

"ההסתכלות על דברים".

פרט, נמק והסבר.

"אנחנו נושאים איתנו המון פחדים וחוסר בטחון כל השנים. למשל, 99 אחוז מהדוגמניות לא אוהבות את הגוף שלהן. נשים שאינן דוגמניות מתבוננות בהן ורוצות להיראות כמותן ועובדות קשה בשביל זה, והן עצמן מרגישות בדיוק כמו כל האחרות! ואז נשאלת השאלה: מה קורה פה?".

והתשובה שלך היא?

"שאני מרגיש שיש לי היום הזדמנות לקחת את כל הכלים והנסיון שצברתי ולעשות איזה תיקון קל. זה לא הגיוני שחברת אופנה שקהל היעד שלה הוא נשים מעל גיל 40 תשתמש בדוגמניות בנות 16. מה זה עושה לאשה?".

רגשי נחיתות בכיף שלנו.

"נכון. קודם כל, היא מייד תרצה להיראות אחרת, אבל אישה בת 70 לא תיראה כמו בחורה בת 20 גם אם היא תמתח את הפרצוף שלה מהתחת וחזרה. אז נעשה כאן נזק גדול, שאני יודע שהייתי חלק ממנו המון שנים, ואני מרגיש כמו מישהו ששנייה לפני שעוצרים אותו, הוא מסגיר את עצמו ורוצה לעשות תיקון. אני מקווה שאצליח. הדוגמה הכי טובה היא הפרויקט של קום איל פו בשבוע האופנה. עשינו אודישנים לנשים בנות 60־70 וזה היה מדהים. זה ריגש אותי עד דמעות לראות נשים בנות 70 זקופות, נראות מצוין; ולדעת שהן יפתחו את שבוע האופנה. זו האמת כיום בעיניי".

אז זו ההתבגרות שהתכוונת אליה?

"יפה, תמר. הקשבת לכל מילה שלי".

מכל הדוגמניות שעבדת איתן, לא הייתה אפילו אחת שחיבבה את הגוף שלה?

"בר רפאלי ונועה תשבי מרגישות טוב עם עצמן".

יופי, הן מושלמות.

"הן פשוט לא מתעסקות ב'מה הצד הטוב שלי ומה לא מחמיא לי'. הן פשוט הן".

מוטי רייף. צילום: תמר קרוון

מוטי רייף. צילום: תמר קרוון

משלח יד: אביר

לא מזמן שודר הסרט הדוקומנטרי "ברייב מיס וורלד". הסרט הוא עוד דוגמה לרצון שלך להציל את כל נשות העולם ובפרט את לינור אברג'יל. איפה זה נגע בך?

"נראה לי שבגלגול הקודם הייתי אישה".

אבל אתה הכי גבר!

"רק נראה גבר".

לא, אתה הכי הכי גבר!

"תמיד קשה לי לראות אנשים מושפלים. לא נראה לי הגיוני שנוסף למצב נורא שבו אישה נאנסת, היא גם מרגישה בושה. הייתי חייב לצאת להילחם בזה. הדהים אותי כיצד נשים לא קמות וזועקות. אני חייב לומר שבהתחלה באמת היה לי קשה מאוד לרתום נשים וחלק נכבד מהן אמרו 'עזוב, אל תדבר איתנו על אונס'. זה שיגע אותי וידעתי שרק ברגע שתהיה צעקה אולי העוול ייפסק. השתיקה רק מחריפה את זה. אסור שהקונוטציה לאונס תהיה בושה".

לזה התכוונתי כשאמרתי שאתה אביר.

"לכל אחד מאיתנו יש ייעוד ואני לוקח את זה באהבה גדולה".

מה זה אופנה בשבילך?

"עבורי אופנה זו אמנות. אני יכול ליהנות מתצוגה של מעצב האופנה יותר מתערוכה בגלריה, זה עולם שאפשר ללמוד דרכו המון דברים. חוץ מזה אני מאמין שבגד יכול לשנות לך את מצב הרוח".

כנראה לכן יש לי רוב הזמן מצב רוח טוב. תכף נפתח שבוע האופנה השלישי ובהחלט עברת דרך לא קלה מאז הראשון.

"כל החיים מלאים בקשיים וצריך לדעת לעמוד מולם ולנצח אותם. בשורה התחתונה, שבוע האופנה בא לקדם תעשייה מקומית ואת היותי חלק ממנה. אני מאוד גאה בעשייה הזו ואני חושב שהשנה אנחנו עולים מדרגה נוספת".

עוד יותר משנה שעברה?

"בוודאי, מעצם זה שמגיעים לכאן מפיצים, קניינים, עיתונאים ועורכות מגזינים נחשבים. אני חושב שזו תחילתה של ידידות חשובה עם העולם. הצלחתי לגייס לצדי את אנשי התאחדות התעשיינים. צביקה אורן, נשיא ההתאחדות, אמר לי היום בסוף הפגישה: 'הבטחנו? אנחנו נקיים. תעשיית האופנה תהיה הצלחה כלכלית בינלאומית. נעשה את זה'. זה מאוד מרגש. כשהגעתי לתל אביב אריק שרון כיהן כשר התעשייה, שבוע האופנה נערך והיתה פריחה מדהימה יחד עם אורי גרבנאו (בתו, לי גרבנאו, מציגה בשבוע האופנה. ת"ק). בתור ילד הסתכלתי על אורי כעל גיבור. יש בנו, הישראלים, משהו אחר. כן, אני ציוני וכן, יש כאן אפשרות להוציא את האופנאים החוצה".

ומה עם כל המעצבים הקטנים?

"הדיבור הוא מהקטן לגדול".

אבל הקטנים אינם יכולים להציג בשבוע האופנה בשל העלויות.

"צעד צעד וכל דבר בעתו. זו דרך חדשה. ההתאחדות אף פעם לא התעסקה עם מעצבי אופנה וכעת יש לנו תמיכה מלאה מהם. וזה ההישג האדיר".

מוטי רייף ותמר קרוון. צילום: תמר קרוון

מוטי רייף ותמר קרוון. צילום: תמר קרוון

עצב הוא כמו שמחה

אתה אב לתאומים והיחסים שלך עמם מאוד יוצאי דופן לדעתי.

"יש לי בן ובת מקסימים, אבל אני מעדיף לשמור אותם הכי פרטי שיש".

ועל מרסלו בורלון, בן הזוג שלך?

"גם אותו".

נו, באמת. כל החיים שלך מתועדים באינסטגרם. פתאום נהיית פרטי?

"שם זכותי להעלות מה שאני רוצה. כילד מאוד אהבתי אלבומי תמונות, וכיום האינסטגרם הוא האלבום שלי".

אני חייבת לציין שזה מקום שבו אפשר לראות את הרגישות שלך לפרטים, ובכלל, אין לי ברירה אלא להחמיא לך שאתה צלם נפלא ואני אוהבת להיות הדוגמנית הפרטית שלך.

"אני מאוד אוהב לצלם. זו ממש אהבה גדולה שלי כיום".

אף שיש לך המון חברות וחברים ובכל אירוע שלך לפחות אלף אנשים רוצים לתת לך חיבוק, עדיין לי יש הרגשה שבסופו של דבר אתה הכי סוליסט שיש ושבסופו של יום אתה הולך לבד הביתה ואתה לבד.

"כולנו לבד".

נכון, אבל רוב האנשים מעדיפים שיהיו כמה אנשים להיצמד אליהם רוב הזמן. אתה נצמד, אבל תמיד מרפה ופורש ללבד שלך.

"נכון, אני לא נדבק. אני אוהב את הלבד שלי וקנאי לו. אני אוהב שקט, בעיקר בשעות הערב, ולמרות שאני נראה בליין גדול, אני ממש לא. העבודה שלי היא לגרום להנאתם של אנשים אחרים. מאחר שאני פוגש הרבה אנשים במהלך היום – אני אוהב לסיים אותו בבית עם עצמי".

אתה לא מוכן שאהיה עצובה וגם אתה לא סוחב עצב לזמן רב מדי.

"עצב הוא כמו שמחה בעיניי. אני נהנה משניהם, אבל לא שוקע מעבר לנקודה מסוימת. עברתי משברים בחיים שלי וקיבלתי מהם הרבה כוח. אני לא שופט רוע וזה מוטו שלקחתי מאמי: 'אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם. תעזור להם'".

אימא שלך עשתה עבודה ממש טובה.

"אימא שלי היא אישה נקייה. היא מעולם לא העירה לי על אף אדם שהיה בסביבה שלי. מעולם לא שפטה אף אחד".

היא גם מעולם לא אמרה לך לא.

"נכון. אבל הייתי ילד ממש טוב".

אי פעם שמעת ממישהו 'לא'?

"לא".

ברור לך שזה ביג ביג פרובלם, לא להכיר את המילה הזו. אבל ניחא, שאלה אחרונה: אתה חושב שנזדקן יחד?

"בעזרת השם, תמר".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 36d620a7ed5f4c1c4