צו האופנה של השימפנזים

קבוצת שימפנזים פיתחה מנהג אופנתי - ענידת עלה עשב

צילום: Edwin van Leeuwen
צילום: Edwin van Leeuwen
24 באוגוסט 2014

השימפנזה ג'ולי גרה בשמורת צ'ימפונשי (Chimfunshi) בזמביה, עם עוד 11 מבני מינה. יום אחד, לפני כארבע שנים, אחד החוקרים העובדים בשמורה – אדווין פאן ליאוון  (van Leeuwen) ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בגרמניה – שם לב למשהו מוזר. נראה היה שלג'ולי תקוע עלה עשב ארוך באוזנה –  תפוס בשיער שבבסיס האפרכסת. בהתחלה היה זה עשוי להיראות כמקרה בלבד – לכלוך שנתפס בפרווה כאשר ג'ולי עברה דרך העשב הגבוה. אבל לא: החוקרים ראו את ג'ולי קוטפת את העשב בעצמה ומכניסה אותו, בצורה שאי אפשר לתאר אלא ככוונה תחילה, לתוך האוזן. ואז היא עשתה זאת שוב. ושוב. במשך השנה שבה החוקרים ביצעו את התצפיות, הם ראו את ג'ולי מכניסה עלי עשב לתוך אוזנה לא פחות מ-168 פעמים. ואז הם החלו לראות אותה התנהגות מוזרה אצל חברים אחרים בקבוצתה של ג'ולי. בסוף השנה, מתוך 12 החברים בקבוצה, שמונה (כולל ג'ולי) נצפו כאשר הם מתקשטים בעלי עשב באוזנם. במחקר שהתפרסם לאחרונה במגזין Animal Cognition פאן ליאוון ועמיתיו מתארים את התפשטות האופנה בקרב קבוצת השימפנזים.

אז מה קורה כאן? מדוע השימפנזים בצ'ימפונשי עונדים עלי עשב באוזניהם? החוקרים אינם יודעים. לא נראה שיש לכך ערך מעשי כלשהו – ייתכן שהשימפנזים פשוט החליטו שזה נראה נחמד, או נעים. בשלוש קבוצות השימפנזים האחרות הגרות בשמורה, התנהגות כזו נצפתה פעם אחת בלבד – אין זה דבר ששימפנזים עושים באופן טבעי. יותר מכך, מתצפיות החוקרים ברור למדי שהמנהג התפשט בקבוצה על ידי חיקוי, מג'ולי אל שאר השימפנזים. השימפנזה השני שנראה תוקע עשב באוזנו הוא בנה של ג'ולי, שבילה יותר זמן בחברתה מכל אחד אחר. הבאה בתור היתה קאטי – שגם היא בילתה זמן רב עם ג'ולי. משני אלה, התפשט המנהג לשאר הקבוצה.

ג'ולי וקבוצת השימפנזים:

אצל בני אדם, מנהג כזה נקרא אופנה. אופנות מצויות בכל חברה אנושית, והן מטבען זמניות – מעט מאוד אנשים לובשים היום פאות מתולתלות נוסח המאה ה-17, או אפילו כריות כתפיים שהיו בכל מקום בשנות ה-80. ובעיקר, אין להן שום סיבה (במיוחד כשמדובר בכריות כתפיים): אנשים לובשים בגדים מסוימים פשוט משום שאנשים אחרים לובשים אותם. האם המנהג בקבוצתה של ג'ולי הוא אופנה? המאפיין המרכזי של אופנה אצל בני אדם הוא שהיא מתפשטת בעזרת חיקוי, ונראה שמנהג העשב באוזן עונה על ההגדרה של אופנה במובן זה. תקיעת עשב באוזניים אולי נראית לנו ממש מוזרה, אבל האם זה באמת מוזר יותר מעגיל בגבה?

האם זה צריך להפתיע אותנו שלשימפנזים יכולה להיות אופנה? חוקרים רבים היו מופתעים, בעיקר משום שעד עכשיו לא חשבנו עליהם כבעלי אופנה. אין ספק ששימפנזים לומדים אחד מהשני, אבל ממחקרים רבים עולה שהם אינם נוטים (אם כי הם מסוגלים בתנאים מסוימים) לחקות ישירות את חבריהם, כפי שדרוש כדי לקיים אופנה של ממש.  כאשר הם רואים שימפנזה מקבוצתם עוסק בפעולה כלשהי, הם עשויים להתבונן בו מקרוב, כדי לראות באילו חפצים הוא משתמש ומה התוצאה הסופית של מעשיו. לאחר מכן, הם מבינים איך לשחזר את התוצאה בעצמם, בעזרת אותם חפצים, אך חזרה ישירה על הפעולות שראו אינה נפוצה. זהו הבדל חשוב, משום שהיכולת – ויותר מכך, הנטייה – לחקות בדייקנות נחשבת לאחד היסודות של התרבות האנושית. אנו לומדים אחד מהשני לא רק איזה צבע של שפתון מתאים לאיזו שמלה, אלא גם דברים חשובים אפילו יותר: משפה ועד לבניית תחנת חלל. העובדה שאנו מסוגלים להעביר מידע באופן אמין מאחד לשני היא הסיבה שאנחנו לא נאלצים להמציא את הגלגל כל דור מחדש – ובמקום זאת, אנחנו יכולים להמשיך הלאה ולהמציא את העגלה, ואחר כך את המכונית.

המחקר הזה מראה ששימפנזים חולקים איתנו, לפחות במידה מסויימת, את הנטייה לחקות מנהגים שרירותיים של חבריהם לקבוצה. אם כך, ייתכן שהם דומים לנו יותר משחשבנו בעבר – בתחום הנוגע לאחד מהדברים העומדים בבסיס מה שהופך אותנו לאנושיים: התרבות שלנו.