טיים אאוט timeout

לנצח את השפעת

| מאת: ד"ר דרור בר־ניר

שפעת היא מחלה של דרכי הנשימה העליונות, והיא עלולה לסכן חולים שנמצאים בקבוצות סיכון. לאחרונה פיתחו חוקרים תרופה שחוסמת כניסת נוזלים לריאות ועשויה להציל חולים

צילום: שאטרסטוק

שפעת היא מחלה עונתית, מדבקת מאוד, חורפית בעיקרה, של דרכי הנשימה העליונות. המחלה נגרמת על ידי נגיפי השפעת (influenza). חומרת המחלה שונה בחולים שונים, ובקבוצות סיכון מסוימות (קשישים, יילודים, פגועי מערכת חיסון). הסיבוכים מהמחלה היכולים לגרום למוות הם לרוב דלקות ברֵיאות – הנגרמות לעתים על ידי נגיפי השפעת עצמם או על ידי חיידקים סתגלנים (אופורטוניסטים – שמנצלים את המצב הירוד של הריאות כתוצאה מהמחלה, ושאינם גורמים למחלה באנשים בריאים), ולעתים גם שילוב של השניים. כשהדלקת מחמירה, נפגעת השכבה של תאי האֶנדוֹתֶל המפרידה בין מערכת הדם למערכת הנשימה. כתוצאה מכך יש חדירה מסיבית של נוזלים לתוך הריאות (כמעט כמו בטביעה) העלולה להוביל לקריסה של הריאות ולתוצאה קטלנית. התרופות המעטות הקיימות נגד שפעת, שבהן משתמשים במקרים החמורים, מעכבות את תהליך השכפול של נגיפי השפעת. התרופות טמיפלו (Oseltamivir) ו־רלנזה (Zanamivir) מעכבות את פעילות האנזים הנגיפי נוירמינידז (Neuraminidase), המאפשר את "התעטפות" הוויריונים (החלקיקים הנגיפיים שנוצרים בתוך התא) בקרומית של התא המאכסן בעת יציאתם מהתא, וכתוצאה מפעילות התרופות מוקטנת כמות ה"צאצאים" של הנגיף היוצאים מהתא המודבק. התרופות אמנטדין (Amantadine) ורימנטדין (Rimantadine) מנטרלות את החלבונים של הנגיף ה"משחררים" מהקופסית את חומצת הגרעין (תהליך ה"השלה"). כשהעומס הנגיפי גבוה מדי התרופות לא עוזרות. כמו כן, חלק מהזנים פיתחו עמידות בפני חלק מהתרופות.

האלטרנטיבה המניעתית, על ידי חיסונים, עובדת בצורה חלקית: כל שנה נעשית הערכה ברשויות הבריאות המרכזיות אילו זני נגיפים יהיו נפוצים באותה שנה והיכן יופיעו. נגד זנים אלה מפתחים תרכיב חיסון. קיימים תרכיבים המכילים נגיפים חיים מוחלשים, ואחרים המכילים נגיפים מומתים (בישראל משתמשים בתרכיב של נגיפים מומתים). התרכיב ניתן לכל האוכלוסיות שבסיכון. לפעמים קולעים, ותרכיב החיסון אכן מחסן בפני המגיפה של זני השפעת של אותה שנה, ולפעמים התחזיות מתבדות, כולן או חלקן, כתוצאה מהגחה של זני נגיפים אחרים.

לפיכך, למרות החיסון והתרופות, עדיין יש ברחבי העולם מיליוני חולי שפעת בשנה ומאות אלפים לא שורדים. ועדיין לא מדובר בשפעת קטלנית במיוחד, כמו שהייתה השפעת  הספרדית – שקטלה כ־50 מיליון איש לאחר מלחמת העולם הראשונה.

קבוצת חוקרים בראשות וורן לי (Lee) מאוניברסיטת טורונטו, רתמה לטיפול בשפעת את הפֶּפּטיד הסינתטי הקצר המכונה Vasculotide. הפפטיד נקשר לקולטן קרומיתי שבתאי האנדותל (המכונה Tie2), וכתוצאה מכך התאים מפחיתים את מעבר הנוזלים אל תוך נאדיות הריאה. כך מואטת החסימה של הריאות וסיכויי השרידה של החולים עולה. החוקרים בדקו את יעילותה של התרופה על העכברים שהודבקו בשלושה זנים קטלניים שונים של שפעת. הזרקת התרופה אפשרה ל־80 אחוז מהעכברים לשרוד את השפעת (בקבוצת הביקורת העכברים לא שרדו), גם כשניתנה 72 שעות לאחר הופעת הסימנים של המחלה.

התרופה כלל אינה מתמודדת עם הנגיפים, אלא עם התסמין הקטלני של המחלה, והיא מעמידה יותר זמן למערכת החיסון להתמודד עם הנגיפים. החוקרים מתכננים לבדוק איך הפפטיד ישפיע על חולי שפעת אנושיים ומקווים לקבל תוצאות טובות כמו בקרב העכברים. ימים יגידו.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 5ee1741faad4725ea21d