בית ספר למסניפים

בזמן האחרון שוקל ארז רוזן לבטח את האף שלו, פשוט כי אם ילך האף – תלך הפרנסה. זה לא שהוא מדגמן נזמים למחייתו או עומד מאחורי טור רכילותי שמצדיק את תחיבת אפו בענייניהם הפרטיים של הבריות; רוזן, 39, האיש והאף, הוא הבעלים של מעבדה לפיתוח תמציות ריח שפועלת בבולגריה ושל זלינסקי&רוזן – פרפומריית בוטיק שנפתחה לפני כמה חודשים בשוק הפשפשים. שלא כמו מרבית שכניו, רוזן לא מוציא את מרכולתו לתצוגה על המדרכה וגם אין לו צורך בכך. הלקוחות נמשכים מאליהם לתוך החלל הקטן, מי בעקבות הניחוחות הנודפים ממנו החוצה ומי בשל סקרנות ותהייה על פשרם של עשרות בקבוקוני הזכוכית החומים המסודרים על מדפי העץ. בפרפומריה רוקח רוזן בשמים, סבונים, תמציות ריח לבית, קרמים שונים לגוף ונרות ארומטיים, בהתאמה אישית ועל פי בחירתו והעדפותיו של הלקוח.

רק אל תחטוף נזלת. ארז רוזן (צילום: בן קלמר)

איך הגעת לעסוק בריחות באופן כל כך ספציפי?

"בגיל 27, לאחר שסיימתי לימודי מינהל עסקים, נסעתי לאירופה במטרה ברורה לעשות עסקים. זה היה לקראת סוף שנות ה־90 והחלטתי להיכנס לעסקי חנויות הספא שמכרו כל מיני מוצרים לבית ולגוף בניחוחות נעימים. החנויות האלה התחילו להיות מאוד פופולריות באותה תקופה. הקמתי רשת של חנויות קוסמטיקה שהבסיס שלה היה בבולגריה ומכרתי את המוצרים בכל אירופה. הייתה לנו מעבדת בשמים שהכינה תערובות ריח מתמציות גולמיות, ששווקו לחברות קוסמטיקה שעסקו בכל תחום הריחות לבית".

ומתי האף הפרטי שלך נכנס לסיפור?

"מי שרקחו בחברה את הריחות היו למעשה כימאים, ואני התעסקתי בענייני הניהול, השיווק וכו'. אבל לאט לאט גיליתי שדווקא העיסוק המדוקדק בריחות הטהורים והשילובים ביניהם מרתק אותי ושחוש הריח שלי ממש מעולה. החלטתי, לצד העבודה הניהולית של העסק, להתעמק במדע של הבשמים, ולמדתי כל מה שיכולתי מהכימאים שעבדו איתי".

ואז עצרת הכל וחזרת לארץ?

"פחות או יותר כן. אשתי שהייתה בהריון שני החליטה שהיא רוצה לחזור, לגדל את הילדות בישראל, והיה ברור שאני חוזר איתה. מכרתי את החברה שהייתה כבר עסק מבוסס בן 12שנים והשארתי בבולגריה רק את מעבדת הבשמים שנותרה פעילה ובבעלותי. אחרי שחזרנו פתחתי את הפרפומריה ביפו וכאן אני יכול להרשות לעצמי להתמסר לאובססיה שלי ולהתמקד סוף סוף בדבר האמיתי".

רק אל תבקשו ממנו את החדש של שאנל. זלינסקי&רוזן בשוק הפשפשים

המוצר העיקרי שאתה מציע הוא בושם בהתאמה אישית. לא פשוט יותר לקנות בושם מוכן ששמענו עליו המלצות או שרחרחנו אותו והוא מצא חן בעינינו?

"בוודאי שזה פשוט יותר, אבל העניין הוא שכדי שבושם ימלא את תפקידו בצורה האופטימלית הוא צריך להיות מותאם לכל אחד ואחת באופן פרטני – לריח הגוף, לאקלים, לאופי, לסגנון החיים ולמה שרוצים שהבושם ישדר. כשאנחנו קונים בושם מוכן אנחנו חושבים שאנחנו בוחרים ריח אבל הבחירה שלנו מושפעת מעוד המון פרמטרים: מידת האופנתיות, השם של המותג, הקמפיין הפרסומי, העיצוב של האריזה, המחיר ועוד. בושם שרוקחים בהתאמה אישית נקי מרוב הפרמטרים האלה".

איך מתבצע התהליך עצמו?

"חשוב להגיע עם סבלנות, עם ריכוז ובטח לא מצוננים. בשלב הראשון הלקוח מתאר לי את הריחות שהוא אוהב ואת האופי של בושם חלומותיו: קליל, סקסי, חמצמץ, חגיגי, חורפי או כל מונח אחר שהוא מוצא מתאים ונכון. בשלב הבא אני מתחיל לתת לו להריח תמציות מבקבוקי הזכוכית, בלי להגיד לו איזה ריח הוא מריח, שוב, כדי שהבחירה לא תהיה מושפעת מקונוטציות כאלה או אחרות. ואז מתחילים לסנן את הריחות האהובים יותר ולאט לאט מתגבשת קבוצה של ריחות שמתוכם אני מרכיב את מינוני הבושם הסופי. אחרי כל ערבוב אני נותן להריח, להניח על הגוף, להתרשם, ורק אז ממשיך."

יש נוסחה כלשהי שלפיה נבנה בושם?

"יש את מה שנקרא פירמידת הריחות, שמתמצתת באופן כללי את עקרונות בניית הבושם. בראש הפירמידה נמצאים פירות ההדר. אלו הריחות החמצמצים והראשונים שהאף קולט, והם גם הראשונים להתנדף. מה שקרוי לב הפירמידה כולל את תמציות הפרחים והפירות, בעלי הריחות המתקתקים. בתחתית הפירמידה נמצאים התבלינים וקליפות העצים. אלו ריחות כבדים ועמוקים, ובדרך כלל הם מופיעים במינונים נמוכים. אלו גם הריחות שנשארים לאורך זמן ושנריח, למשל, אחרי יום שלם עם בושם על הגוף. הנוכחות של כל אחת מקומות הפירמידה במינון הסופי היא זו שקובעת, בסופו של דבר, לאיזו 'משפחה' משתייך בושם כזה או אחר".

ואתה מקפיד לשמור על מבנה הפירמידה הזאת בכל פעם שאתה בונה בושם?

"אלו חוקי יסוד בסיסיים, כמו החוקים שמגדירים הרמוניה במוזיקה. אבל לדעתי חוקים נועדו שישברו אותם, או לפחות שיסטו מהם מעט כדי לייצר עניין. זה לא שאם אני ארכיב בושם לא לפי החוקים הוא יהיה בלתי נעים או אפילו מסריח. להפך, יכול דווקא להיווצר משהו מתוחכם ושונה. אבל שוב, הכל תלוי במי שלובש אותו. מה שמריח טוב על אחד לא בהכרח יתאים למישהו אחר".

קורה שלקוחות מבקשים ממך "תעשה לי את הבושם החדש של… מותג כלשהו?

"זה קורה אבל לא הרבה ואני מקפיד לסרב בנימוס. מצד שני, אני מנסה להבין מה באותו בושם ספציפי מצא חן וללכת באותו כיוון, אבל לא לוותר על ההתאמה האישית ועל שלב המדידות" הגוף".

אילו ריחות מבוקשים במיוחד על ידי הקהל המקומי?

"דווקא הריחות המתקתקים, שבמשך שנים היו נורא פופולריים, כבר פחות מבוקשים. אולי מפני שהם מזכירים לאנשים מטהרי אוויר וריחות אווירה סינתטיים. ישראלים הבינו שהאקלים המקומי מצריך בשמים קלילים יחסית, ויותר מזה, שעונות השנה מצריכות שימוש בבשמים שונים. תיירים מצרפת ומרוסיה, לעומת זאת, משוגעים על ריחות של אמבר ופצ'יולי ומופתעים מהניחוח השונה שלהם באקלים המקומי".

הקהל הישראלי כבר פחות אוהב מתוק. הבושם (המתוק) לגבר מבית טיירי מוגלר

באיזה בושם אתה משתמש?

"אני בכלל לא לובש בושם. לא מפני שאני לא אוהב אלא מכיוון שאני לא רוצה שחוש הריח שלי יתרגל לריח ספציפי וישווה ריחות אחרים לריח המוכר לו ביותר. אני חייב לשמור על האף שלי ניטרלי ככל האפשר, וזו גם הסיבה שבגללה אני יוצא הרבה מהחנות להסתובב בשוק ולרענן את חוש הריח, שיישאר חד ומדויק. וכמובן משתדל לא לחטוף נזלת".

רבי פנחס 10, שוק הפשפשים יפו, 7740566־054