יצאנו לבדוק: עד כמה מוצדק טרנד אכילת תפוזים במקלחת?

קורות האנושות רצופות בחיבורים בלתי מובנים מאליהם בין אובייקטים חיוורים, שמתוך שותפות הגורל העצימו את חשיבותם ההיסטורית באופן הדדי: קפה וסיגריה, מצה ושוקולד השחר, סטטיק ובן אל תבורי. בשבועות האחרונים גועשת הרשת האמריקאית בעקבות טרנד חדש ותמוה המחבר בין תפוז למקלחת. לאכול תפוז באוטובוס, הרי, זו גסות רוח; לאכול תפוז במטבח זה סתמי; אבל לאכול תפוז במקלחת, מתברר, זו כבר פרקטיקה שתקנה לכם מצבורי הון סימבולי בשיח על טיפוח וסגנון החיים.

הראשונים לזהות את התופעה היו באזפיד, שדיווחו לפני כשבועיים על שרשור ענקי שהתפתח באתר המדיה החברתית Reddit על אודות אכילת תפוז בעת הרחצה. התומכים מעידים על סגולות אינספור: ניחוח התפוז מידמה לריחה של קטורת אוריינטלית, דביקותו נמנעת הודות לזרם המים, מרקמו עסיסי וטעמו מתקתק. אך האם הסגולות הרבות נשמרות גם בחדר המקלחת של דירה תל אביבית בבניין מתקופת היישוב, עם קירות עבשים ומערכת ניקוז זהובה כבצל בתבשיל מרוקאי? עבדכם הנאמן הסכים לשמש כשפן הניסיונות.

על פי כל כללי ההיגיון נכון לפצוח באכילת התפוז טרם הליך ההסתבנות, אך האינטואיציה (ובשום פנים ואופן לא כוחם של ההרגל והשכחה) החליטה בשבילי אחרת. הניחוח שהתפזר באוויר היה מעט חמוץ וחונק מדי, אבל אין לפסול את האפשרות שהמים הזורמים הפכו את התפוז למתוק וטעים יותר, ושיירי הקליפה נשטפו ממנו כליל. בסוף המעשה, שהרגיש מעט מגונה, נתקלתי בדילמה ממעלה ראשונה: האם לזרוק את קליפת התפוז בפח הקבוע במקלחת או לשאת אותה עירום עד לפח הארעי במטבח, המוחלף מדי יום? מובן שנכנעתי לעצלות ובחרתי במקלחת, כך שהניחוח התפוזי נדבק בגופי ומלווה אותי כבר שבוע ימים. החברים אסירי תודה, שהרי מוטב התפוז מן החילבה.