הכירו את הטכנוסקסואלים: גברים שמעדיפים סקס ללא מגע אנושי

ג'והאנאס גרנצפורטר
ג'והאנאס גרנצפורטר

יותר ויותר גברים מצהירים על ייאושם מנשים ועל החלפתן בפורנו ובבובות מין. הנטייה הטבעית היא לראות בהם גיקים שלא מסוגלים לתפקד חברתית, אבל בעיני יוהאנס גרנצפורטר, מייסד הכנס השנתי ArseElektronika, הם נביאיה של נטייה מינית מהפכנית: הטכנוסקסואליות

16 בפברואר 2015

בשולי גיימרגייט – ההתכתשות האלימה בין פעילות פמיניסטיות שהתקוממו נגד הנורמות הסקסיסטיות בתרבות הגיימרים לבין אוהדי משחקי מחשב שהשמיצו אותן בפראות, הפיצו תמונות עירום ואף איימו בטבח – הרימה את ראשה קבוצה זניחה מבחינת גודלה אך מרתקת למדי. היא קראה לעצמה “גברים ההולכים לדרכם" – מעין הסתעפות קיצונית של התנועה לזכויות הגבר שהורכבה מזכרים שהודו כי הפסידו במערכה. חברי הקבוצה הצהירו כי הם מוותרים, ולא יחפשו עוד מערכות יחסים או אפילו מין עם נשים. במקום זאת, יתמקדו בעצמם ובקהילה שלהם.

בשל טבען האנונימי של קהילות וירטואליות, קשה להעריך את מידת האמינות של ההכרזות, אבל יש מקום להניח שלפחות חלק מהדוברים לא התבדחו. והם לא לבד. בשנים האחרונות הולכים ומתרבים הדיווחים על גברים שמודים פומבית בהעדפת חברתן הדוממת של בובות מין, בעיקר לנוכח הנסיקה הטכנולוגית בתחום. נוסף על כך זרם של גברים יפנים, המכונים “אוכלי עשב" (ונחשבים במדינתם בעיה חברתית של ממש) והצהירו שהם מוותרים על דייטינג בחברה המקומית התחרותית, הנוקשה וההיפר קפיטליסטית. הם צופים שבלאו הכי יפסידו לעשירים, קרייריסטים ומוצלחים מהם, ולפיכך מעדיפים לוותר מראש.

למרות ההבדלים הברורים בין המצ'ואיזם המבולבל של הגברים ההולכים לדרכם לפסיביות המלנכולית של אוכלי העשב, בין הקהילות יש גם נקודות דמיון, למשל העדפה הולכת וגוברת לעולמות וירטואליים ולחברתם של אובייקטים – בין היתר גם למטרות מיניות. “מובן שקל להגיד שהם כולם ריאקציונרים, גברים לבנים בעלי זכויות יתר ויותר מדי זמן פנוי – וביחס להרבה מהם זה גם נכון", אומר על ההולכים לדרכם יוהאנס גרנצפורטר, מייסד הכנס השנתי ArseElektronika בסן פרנסיסקו העוסק בנקודות ההשקה בין סקס לטכנולוגיה, “אבל זה מסווה את העובדה שהבעיה העיקרית של החברה היא האופן שבו אנשים לכודים לעתים במיניותם.

היה שוכב עם כבשים חשמליות. ג'והאנאס גרנצפורטר
היה שוכב עם כבשים חשמליות. ג'והאנאס גרנצפורטר

“אנשי גיימרגייט לא הצליחו לראות שבמובן מסוים הם והפמיניסטיות נמצאים באותו צד של המתרס, כי בעיני המיינסטרים גם המיניות שלהם וגם המיניות של הפמיניסטיות מוזרה מדי. צריך לציין שגם הפמיניסטיות – ואני עצמי פמיניסט – נכשלו בסיפור הזה, כשלא חשו אמפתיה כלפי צעירים שגרים במרתף של ההורים שלהם כי אין להם כסף".

הציפייה לאמפתיה כלפי טרולים שאיימו ברצח על בלוגריות שיוצרות משחקי מחשב עשויה להישמע אופטימית, אולי אפילו נאיבית, ובכלל האינסטינקט הליברלי הוא לראות בכל ה־Sexodus אנשים חרדתיים ופגומים שלא מתפקדים חברתית ומינית. אבל התבוננות חפה משיפוטיות, כמו זו שמטיף לה גרנצפורטר, מעלה את האפשרות המרתקת שה־Sexodus הם למעשה האוונגרד החדש של המיניות או אולי אפילו מייסדיה של נטייה מינית חדשה. אפשר לקרוא להם טכנוסקסואלים.

ויברטור מונע סונר? אלמנטרי

גרנצפורטר, 40, יליד אוסטריה שמחלק את זמנו בין וינה לפיטסבורג, הוא איש אשכולות אמיתי: מרצה לאמנות, במאי העובד כעת על הפיצ'ר השני שלו, אמן מיצג ואחד מיוצרי משחק המחשב הסאטירי־ניסיוני Soviet Unterzoegersdorf. לא לחינם התביעה ליחס סובלני כלפי מתבודדים אנטי פמיניסטים קיצוניים מגיעה דווקא מפיו: הבחור מנוסה ביצירת מפגשים בין אנשים מרקעים פוליטיים שונים. בכנס ArseElektronika שהקים במסגרת פעילותו בקולקטיב האמנות והפילוסופיה Monochrome, ביקש להפגיש בין פילוסופים, אנשים מתעשיית הפורנו ואנשי טכנולוגיה, כדי לברר את מידת חלקו של הפורנו ביצירת האינטרנט, בהמצאת מכשיר הווידיאו הביתי ובהתקדמות הטכנולוגיה בכלל. התשובה הייתה, מן הסתם, “גדול".

ArseElektronika יציין בשנה הבאה עשור לקיומו. במהלך השנים הקדיש את מושביו לנושאים כגון פורנו והמשחקיזציה של הסקס. כותרת הכנס הראשון, אגב, הייתה “האם אנדרואידים שוכבים עם כבשים חשמליות?"– פרפרזה על שם ספרו של פיליפ ק' דיק. זה היה אך טבעי לבחור בסן פרנסיסקו – מקום מושבו של עמק הסיליקון, ועם זאת עיר ליברלית, בירת הגייז העולמית וערש תרבות הנגד – לעיר המארחת.

הייתה לכם אג'נדה פוליטית מסודרת?

“פוליטית Monochrom הם לא שמאלנים קלאסיים. היה קשה להביא אנשים מטכנולוגיית ההיי־טק בסן פרנסיסקו, עובדי גוגל למיניהם, שרבים מהם הם הגרעין הקשה של הליברטריאנים (זרם רדיקלי ברפובליקניות), לצד האקרים ואנשים מתעשיית הפורנו. עם זאת רבים מהשמרנים כלכלית פתוחים מאוד וליברליים בנוגע למיניות, והאינטראקציה בינם לבין אנשי התיאוריה הקווירית הייתה מרתקת".

אפשר דוגמה לחיבור כזה?

“באחד הכנסים הציג גבר טרנסג'נדר ויברטור מונע סונר שיצר – הסונר קורא את התנועות של אדם שנע בחדר ומפעיל את הוויברטור. לאחר שעבר ניתוח לשינוי מין, הוא ביקש לחקור את הגוף שלו ולבדוק את התנועה שלו כגבר, לעומת איך שנע קודם כאישה. הוא שאל את עצמו: איך אני הופך את תנועת הגוף שלי למשהו מוחשי? אנשים מהסצנה הקווירית משתמשים בטכנולוגיה בשביל לבנות צעצועי מין שיתאימו להם. הרי יש מיליון צעצועי מין, אבל כמעט כולם אותו דבר, מכונות זיונים מהמאה ה־19. אז אנשים בונים אלטרנטיבות".

בואו נתבלבל

קשה לדמיין איך יצליחו הגברים ההולכים לדרכם לגשר על הפערים בינם לבין הפמיניסטיות, אבל לעתים תכופות דווקא בין יריבים פוליטיים מרים נוצרות נקודות השקה מפתיעות. קצת כמו נערי הגבעות ואנשי מפלגת בל"ד, שכל קבוצה בדרכה עומדת בחזית רעיון המדינה האחת, כך קיצוני זכויות הגבר שקיבלו את ההחלטה הנדירה לוותר על מין מסיבות פוליטיות, הדהדו את הגל השני של הפמיניזם הבדלני שצמח בסוף שנות ה־60. הם אמנם נסוגו מיד למרחבים וירטואליים כמו הפינות החשוכות ביותר של מערכת הדיונים Reddit ולא לקומונות לסבו־מרקסיסטיות, אבל בסופו של דבר העיקרון דומה: הם ויתרו על יחסים עם המין השני בטענה שהוא לא יכול להיות שוויוני. ההבדל הגדול בין שתי הקבוצות הוא שבדלני זכויות הגבר לא אימצו זהות הומוסקסואלית־פוליטית, אבל אין לדעת מה צופן להם העתיד.

האופק שגרנצפורטר מתווה לשנים הבאות ברור: שחרור של כולנו מקטגוריות מגדריות. אבל עד אז אנחנו מתבוססים בהיררכיות הישנות והמגבילות. “הקלישאה אמנם אומרת שבאינטרנט איש אינו יודע שאתה כלב – אבל זה מרתק איך למרות זאת, לדינמיקות הכוח הישנות יש בו תפקיד ניכר. התיאוריה הקווירית דמיינה שבאינטרנט נהיה חופשיים ממגדר; הרי במשחק World of Warcraft אתה חופשי באותה מידה להיות אורקית נקבה או מכשף זכר. אלא ש'בעיית העולם האמיתי' – כך אני קורא לה – מתרחשת ברגע שהעולם הווירטואלי מעומת עם פעולות מהעולם האמיתי. למשל, כשאנשים פתאום עוקבים אחריך ומגלים איפה אתה גר. אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שהעולם האמיתי הוא האמיתי, אבל בגדול התערערות הגבולות היא הכיוון שהייתי רוצה ללכת אליו".

אז האנשים האלו אמנם נמצאים בקצה החברה, או לפחות בשוליה. אבל – ומבלי להסיר מהם את האחריות להטרדות או לאיומים – כשהם מודיעים על פרישה מהעולם המיני הפיזי, האם הם הולכים בעצם להיות החלוצים של מיניות חדשה?

“העניין הוא כמובן בהגדרות. איך בכלל מגדירים מין? אם אתה הולך להגדרה הכי הטרונורמטיבית, סקס זה גבר שחודר לאישה. אני חושב שכולם יסכימו שזה סקס. אבל מה עם מין אנאלי? אוראלי? יש כמובן את האנשים שיגידו שזה ‘סקס רע' או פסול, ואז ככל שאתה מגדיר סקס, אתה גם מגדיר מה הוא לא. ככל שתרחיב את ההגדרה, שזה מה שהלט"בים נאבקו עליו לאורך השנים, מתישהו תגיע לדיונים שגם האנשים הכי ליברליים יכולים להרים ביחס אליהם הגבה.

“למשל, אחת לכמה זמן אני עושה סקס בסקייפ. אנשים אומרים לי, רגע, איפה הסקס פה? אתה בסקייפ. אני אומר, ובכן, אנחנו מגדירים את זה כסקס וזה הופך את זה לסקס. אני מאונן והיא מאוננת ואנחנו מספרים זה לזה סיפורים ארוטיים, אבל מובן שיש גם בינינו 5,000 ק"מ, ויש אנשים שזה לא נחשב בשבילם.

“כשאנחנו מדברים על נטיות מיניות חדשות שמתעוררות – זה מרתק. יש כל כך הרבה תת קטגוריות, למשל, אנשים שנמשכים מינית לאובייקטים. יש סיפור על אישה שהכריזה שהיא התחתנה עם מגדל אייפל. היא נמשכת מינית למגדל והיא מאוהבת בו אז היא קיימה טקס שהגדירה כחתונה שלה עם המגדל. זה לא שהיא מקיימת איתו סקס, היא לא מתחככת בו, אבל הרעיון של המגדל מיני בשבילה.

“כך שמה שאני אומר הוא כזה דבר: המוח האנושי הוא היקום כולו, וכשאתה מנסה לצמצם את היקום הזה על ידי הגדרות מגבילות, נוצרת בעיה. אנשים תופסים את זה בצורה כל כך משונה: בדרך כלל, כשאתה מדבר על מין וטכנולוגיה, אנשים מדברים על זה כאילו זה משהו משוגע: אווו, מה, נעשה סקס עם רובוטים? חה־חה־חה. אבל אף אחד לא מתבלבל כשיש DVD עם סרט פורנו עליו, כאילו זאת לא טכנולוגיה. אנשים פשוט עוד לא התרגלו לראות רובוט שיש עליו דילדו, אבל ברגע שיהיה אחד כזה בכל בית שני, אף אחד כבר לא ירים גבה".

האם בסקס בעולם הווירטואלי יהיה צורך באתיקה, כמו בעולם האמיתי?

“בעולם האמיתי יש חוקים שאנחנו לומדים דרך התרבות, דרך הסרטים: קודם אתה מזמין בחורה לקפה, ואז אתה לוקח אותה לסרט, ואז אולי אתם נפגשים שוב. כלומר, אתה גדל על סרטים וסיפורים ומנסה לפעול על פיהם. אבל תרבות כזאת עדיין לא קיימת בעולם הווירטואלי. במובן מסוים, הוא מייצר חוקים חדשים לגבי מציאת פרטנר. בגלל זה נוצרות כל הסיטואציות שבהן גבר חושב שהוא שולח למישהי הודעה נחמדה והיא חושבת שהוא קריפ. כנראה אף פעם לא יהיה פרוטוקול מוסכם לעולם וירטואלי".

כן, אבל פה אתה מדבר על להכיר בני זוג פוטנציאליים בעולם וירטואלי בשביל להיפגש איתם בעולם האמיתי. מה עם אתיקה לסקס וירטואלי?

"אני חושב שיהיו מיקרו־אתיקות. האתיקה של אוקולוס ריפט (הגלגול העכשווי של מציאות מדומה) תהיה שונה מזו שבפייסבוק. פעם היה לנו רק עולם אחד, אבל זה לא שנוצר עולם שהוא פשוט עולם וירטואלי אחד – יש התפוצצות של עולמות, וכל טכנולוגיה חדשה יוצרת אתיקה חדשה. התנהגות בעולם אחד יכולה להיות שונה לגמרי מהתנהגות בעולם אחר. במובן מסוים, זה קצת כמו מרחב BDSM, שנמצא בעולם האמיתי אבל יש לו כללים אחרים מאשר אלו שחלים בסופרמרקט, נניח. אתה לא יכול לסטור למישהו בסופרמרקט גם אם הוא מרשה לך. ישר יבוא מאבטח".

ואי אפשר לסיים מבלי לגעת בדבר שהוא כנראה הסוגיה הנפיצה ביותר בתחום, נפיצה כל כך עד שרבים מהדיונים על סקס וירטואלי מפחדים בכלל להעלות אותה: פדופיליה, כמובן. “מה קורה, לדוגמה, בעולם וירטואלי שבו מישהו מקיים יחסי מין עם ‘ילד' שלא קיים, שנשלט על ידי מחשב או על ידי אדם מבוגר? או עם רובוט דמוי ילד?" – מהרהר גרנצפורטר, שבמרבית השיחה היה כמעט בלתי אפשרי לקטוע את שטף הדיבור שלו, ואילו עכשיו הוא נשמע לראשונה שקול ומהוסס. “האם זו עדיין פורנוגרפיית ילדים? הרי ה'ילד' הוא לא ילד, הוא משהו אחר. אבל מה הוא בדיוק? האם זו עדיין הפרה של החוק? דברים כאלו יציבו אתגרים רציניים עבור החברה והחקיקה בעתיד.

“אני חושב שאולי אפשר להשוות את הבעיה הזאת לסוגיית סרטי האימה האלימים, שהיו מגיעים לבתי משפט בשנות ה־70־80, וכמובן גילינו שסרטי אימה ומשחקי מחשב לא גורמים לאלימות. קצת באותו אופן, ביפן, למשל, חלק גדול מהתרבות הפורנוגרפית מבוסס על דימויים של נערות צעירות וילדות, בדרך כלל באנימציה – ואין נתונים על מספרים גבוהים יותר של תקיפה מינית של ילדים. בכל מקרה, לעולם לא נוכל לדעת מה ההשפעה של אפשרויות כאלה, כפי שאנחנו לא יודעים איך היה נראה העולם אם היינו אוסרים על אלימות בסרטים ובטלוויזיה. זו שאלה קשה. אתה מסתכן בכך שאנשים יגידו: ‘אה, אז אתה בעד פורנוגרפיה של ילדים!'. אז כמובן שלא. אני בעד הרמה הגבוהה ביותר של הסכמה לכל אקט מיני. אבל אם מבוגר מגלם ילד בעולם וירטואלי, אי אפשר לומר שאין כאן הסכמה".