טיים אאוט timeout

"השליטה בקהילה עדיין גברית ולבנה". ראיון עם מפיק הליין הערבי־ביסקסואלי הראשון

| מאת: אבישי חורי

ניזאר חליוויה מתנגד למצעד הגאווה, נתקל בגזענות גם ברוטשילד ולא מחצין את הזהות שלו בבית. אולי אלו הסיבות שיזם ליין ראשון מסוגו באנה לולו

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/06/sizes/NIM2915_H_wo_680_382.jpg
"גם שתיקה זה בסדר לפעמים". חליוויה (צילום: נמרוד סונדרס)

המונח גאווה מעצבן את ניזאר חליוויה (28), מייסד הליין הערבי-ביסקסואלי היחיד בארץ. לא סביר שתראו אותו רוקד על משאית במצעד הקרוב. אם כבר, הוא בדיוק יתאושש מהאנגאובר אחרי מסיבת ה'אנטי-פּרָייד' שהפיק. אף על פי כן, נדיר לפגוש אנשים שגאים כמוהו בשלל הזהויות שלהם. "תמיד הרגשתי ונראיתי שונה. אתה לא תראה ערבים יפואים עם ג'ינס, קעקועים ופירסינג", משתף חליוויה. "לכל קהילה יש את הנראות שלה, אם זה בבני ברק או באום אל פאחם, ואם אתה שונה אתה תתבלט. זו שפת הגטו. אף פעם לא הרגשתי שאני להיות בתבנית מסוימת, כי אפילו בחברה הלהט"בית יש ביפוביה. הייתה תקופה שהעלמתי באופן מודע את הר' במבטא הערבי שלי, אבל עכשיו היא מודגשת. לא פעם נקלעתי לאלימות פיזית, אפילו בשדרות רוטשילד, כשמישהו קלט את המבטא שלי או ראה שכתוב עליי בערבית", מספר חליוויה ומראה את המילה הערבית "קוואם" – תתנגד – שמקועקעת על זרועו.

ומה יש לך נגד המצעד?

"מספיק לצאת מטר מתל אביב כדי לראות כמה כל החגיגות הגרנדיוזיות האלה מגוחכות", קובע חליוויה. "בירושלים שירה בנקי נרצחה לפני שנתיים, בבאר שבע ביטלו את המצעד בשנה שעברה, ואפילו בתל אביב מכים טרנסיות שעובדות בזנות. המציאות הפוליטית הגזענית הולכת ומתעצמת, ובאותה נשימה חוגגים פה שחרור וגאווה. השליטה בקהילה עדיין גברית ולבנה, וזה פרדוקס שאני לא יכול לקבל אותו".

חליוויה נולד וגדל ביפו, ומזהה עצמו פוליטית כפלסטיני. הוא אקטיביסט, איש חינוך שעוסק במפגשים יהודיים-ערביים ומרכז קבוצת להט"ב ערבית בארגון הנוער הגאה (איג"י). יש לו שתי אחיות, אמו אשת ספרות ואביו עובד במוסך, ואת מרבית חייו העביר במחשבה שהוא סטרייט לחלוטין. "גדלתי בבית ספר יפואי-ערבי שהיו בו הרבה בוגרים להט"בים, אבל לא חשבתי שאני חלק מהעניין", הוא משחזר. "בגיל 19 הייתי באיזו משלחת נוער באיסטנבול, ושם היה הניצוץ הראשון. היינו קבוצה של גברים רחוקים מהבית, כך שיש אומץ ופתיחות מסוימים. היה לי שם רגע אינטימי עם מישהו, ופתאום זה היה גם רגשי ולא רק מיני. כשזה רק מיני אתה עוד יכול להתעלם ולהכחיש", הוא סובר. "האמונה שלי היא שכולנו ביסקסואלים, זה פשוט תלוי סיטואציה ואומץ רגשי".

אם ביסקסואליות הייתה זהות מדוברת יותר, אולי היה לו קל יותר להכיל את החוויה. "עד לפני כמה שנים לא ידעתי בכלל שיש מושג כזה, בי", מודה חליוויה. "אתה חושב שהמציאות היא שחור-לבן, או שאתה הומוסקסואל או שאתה סטרייט, אבל אתה לא זה ולא זה. בסביבה סטרייטית לפעמים מתייחסים אליך כהומו ופונים אליך בלשון נקבה, 'היי מתוקה' כזה, ותמיד יש איזשהו מיאוס – 'אוקיי, הבנו, אתה הומו, שחרר'. מצד שני, פעם מישהו ראה אותי מתנשק עם מישהי ושאל 'מה, חזרת לארון'?"

והתסבוכת הזאת, שלא פוסחת על צעירים ליברליים ומודרניים, צצה ביתר שאת כשחליוויה ניגש להסביר אותה להוריו. "מיניות בכלל היא לא נושא מדובר בחברה הפלסטינית", הוא אומר. "יש ערך חזק מאוד שקוראים לו בושה, ומתחת לבושה מסתתרים המון מושגים שקשורים למיניות. ברגע שיהיה יותר חינוך ושחרור מיני בחברה הפלסטינית, ביסקסואלית תהיה מן הסתם חלק מאבני הדומינו ראלי שייפלו. כל האבנים ייפלו", הוא מוסיף בתקווה. "ועדיין, גם אצלי במשפחה יש שתיקה וחוסר דיבור. הם מקבלים אותי, אבל אני לא מפגין את הזהות הביסקסואלית שלי. ברגע שאתה יוצא מהארון, ההורים שלך נכנסים אליו".

איך הם הגיבו כשסיפרת להם?

חליוויה זע באי-נוחות מסוימת. "אני מעדיף לא להרחיב", הוא אומר לבסוף. "משפחה מסורתית תופסת ביסקסואליות כמו כל חריגות אחרת. זה כמו משפחה מאוד מיליטנית שהבן שלה יגיד שהוא לא הולך לצה"ל. כשאבא שלך גנרל, התגובה לא תהיה 'בוא, נחבק אותך'. אני חי עם החופשיות שלי ואין בי דחף לדבר על זה כל הזמן. גם שתיקה זה בסדר לפעמים".

מקום נטול שיפוטיות

המקום שבו חליוויה לא שותק הוא אלביזסקשואל – הליין שהקים לפני כחצי שנה, ששמו הוא משחק על המילים "ביסקסואל" ו"שדיים" ("ביז", בערבית). המסיבות הייחודיות שהוא מפיק בבר היפואי אנה לולו מציעות מוזיקה מערבית למהדרין, מביונסה ועד קנדריק למאר, כי "ערבים שומעים גם מוזיקה שהיא לא ערבית". בנוסף, משלב הליין את אחד מתחביביו הבולטים של חליוויה, כשהוא מציע לבאי המסיבה להתקעקע במחיר מוזל.

"קעקועים וביסקסואליות הם שילוב של שמחה עם שמחה". חליוויה (צילום: נמרוד סונדרס)

"קעקועים וביסקסואליות הם שילוב של שמחה עם שמחה". חליוויה (צילום: נמרוד סונדרס)

"תחושת הבדידות של להט"ב פלסטיני בתל-אביב מובילה לעיתים קרובות להיטמעות בתוך קהילת הלהט"ב הישראלית, מה שמוביל לוויתור על הזהות הפלסטינית", הוא גורס. "ערבים להט"בים הופכים להיות מושא לפטיש, והקול שלהם שיכול להיות התנגדותי, ייחודי ועצמאי עובר רידוד. הליין הזה בא בראש ובראשונה לתת בית ללהט"בים ערביים, לאנשים שמרגישים חריגות בנוף הנורמטיבי, והוא מקום מפגש. לא סתם בחרתי ביפו ובאנה לולו – שני מקומות של קהילות שונות וצבעוניות גדולה. זה מקום נטול-שיפוטיות, שלהט"בים יכולים להביא אליו את הזהות הערבית שלהם ולהרגיש בנוח", מוסיף חליוויה. "מקום שיבין מאיפה הם מגיעים בלי לצבוע אותם בסטריאוטיפים, בלי לעשות להם פטישיזציה, בלי לשאול 'איך ההורים קיבלו אותך' ואם הרביצו לך. היה פה פעם תייר מצרי שחי בשוויצריה, ומגדיר את עצמו כביסקסואל. הוא התרגש מאוד במסיבה כי הוא לא ראה דבר כזה בשום מקום אחר".

הקעקועים, מסביר חליוויה, קשורים מבחינתו לביסקסואליות באופן הדוק. "אמנם רואים יותר ויותר אנשים מתקעקעים, אבל זה עדיין משהו שמתייג אותך", הוא מסביר. "אני עובד בחינוך, ובכל מיני מקומות התגובות הן עדיין 'אוקיי, אתה מוזר', בדיוק כמו הזהות הביסקסואלית. עדיין אין קבלה של זה, התגובה המינימילית היא 'אתה תעבור את השלב הזה ותתחרט'. קעקועים וביסקסואליות הם שילוב של שמחה עם שמחה, חריגות עם חריגות, שונות עם שונות. אלביזסקשואל בא לחגוג את השונות הזאת במוזיקה, אלכוהול וקעקועים".

 

# המסיבה הבאה של אלביזסקשואל תתקיים באנה לולו, הפנינים 1 יפו, חמישי (20.7) 21:00, הכניסה חופשית עד 23:00. 20 ש"ח אחרי

 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 36d620a7ed5f4c1c4