לדפוק ראקי ולנוח

הסוד בשהייה במלון שבו הכל כלול הוא הגדלת ראש. הרי "הכל כלול" זה ביטוי מתעתע, כי לך תדע מה כולל אותו "הכל". רק בוגר תוכנית "הכל כלול" ידע להעריך מה כולל ה"הכל כלול" הבא שבו ייתקל, ולכן מומלץ להגדיל ראש ולשאול את עובדי המלון/הקלאב שבו אתה שוהה האם קיימות בו כל מיני אטרקציות ספציפיות שבהן אתה חפץ, ולקוות שהן כלולות ב"הכל". עבור האטיים והשוקיסטים אספק טיפ ששווה זהב: תמיד תשאלו האם המסאז'ים כלולים ב"הכל כלול". מסאז' זה הפינוק הכי עוצמתי שמלון יכול להעניק לאורחיו, ולא פעם מתחבא לו בתחתית לוח המסאז'ים מסאז'ון קצר וחינמי שכלול ב"הכל". חפשו אותו.

[tmwinpost]

עד לפני כמה שבועות הייתי כאחד האדם: חסר מושג ב"הכל כלולים", נאיבי שמשוכנע שרק טקילה סנרייז עם קשית מקושטת כלולה בדיל הנדיב. אלא שאז הצטרפתי לנסיעת עיתונאים לאנטליה – סוף שבוע של פנקת מתמדת שתּוּבל בסיורים מעמיקים בעשרה מלונות מובילים, ומאז אני מסתובב ברחוב בפאסון של מומחה נופשונים. כעת אני יודע להבדיל בין רצועות החוף השונות של אנטליה (לארה הכי שווה), יכול לעמוד על ההבדל בין מלון לקלאב (מלון הוא בניין דמוי מבצר, גבוה לרוב, ואילו קלאב הוא מבצר שפורק לגורמים ופזור על פני שטח עצום, סוג של מגרש גולף שבמקום גומות יש בו מבנים), מכיר את סודות המסאז' התורכי (ליטוף הגב על ידי בן מינך תוך שימוש בכמויות סבון בלתי נלאות ומים חמים בטמפרטורה מלטפת. חמאם “טופקאפי" בדאון טאון אנטליה הוא המקום להיות בו) וספץ בזיהוי הבליינד ספוטס של ה"הכל כלול" (דווקא וודקה רד־ בול, לכאורה הלחם והחמאה של אווירת הקלאב והא־ג־דו בבריכה, אינו כלול ועולה 5 דולר!). התובנות לקוחות בעיקר ממלון ונציה שבו שהינו, אבל נכונות לרוב המלונות האחרים.

ונציה, כשמו כן הוא, מעוצב בסגנון עיר התעלות האיטלקית. הבריכה המרכזית הופכת לסוג של תעלה ונציאנית ומעליה גשרים קשתיים. גונדולרים לא נצפו במתחם אבל מאות נופשים מרוצים בהחלט כן. מרבית האורחים, כמו חלק מעובדי המלון, באים מרוסיה ומשאר מדינות אקס ברה"מ. לי יצא, אולי במקרה ואולי בגלל הכוונה מלמעלה, להשתזף תמיד לצד נשים מקזחסטן. למדתי שתסרוקת קוצים קצרה, לרוב בצבע אדום, היא ה־דבר בקזחסטן היום ושהקזחיות חלשות באנגלית אבל חזקות במצב רוח, שתיינות, קעקועים מאיימים וחיוכים נעימים.

כל עוד לא לקחתם איתכם בחורה מהגיהנום (כמו בסרט "אשת החלומות):

לגבי הנקודה הישראלית, כאן המקום לשחוט כמה פרות קדושות ולהרגיע את מי שקורא יותר מדי “ישראל היום": אנחנו פיפס קטן בים התיירות הפסיכי שמציף את אנטליה מדי שנה. אף תורכי לא מתרגש מהחרמות שלנו וכל משחקי הברוגז הם בראש שלנו בלבד. האנטלים עסוקים מדי בלמזוג “ראקי" (משקה האניס הלאומי) לנופשים בבריכות המלונות בשביל לריב איתנו. המרחק בין איסטנבול ואנקרה הפוליטיות לבין הנעשה באנטליה גדול מההבדל בין מאה שערים למאנקיז באילת, ולכן מי שחפץ במרגוע אסקפיסטי במלון ענק עם תמה נלווית ואוכל בלתי נגמר שרודף אחריך עד למיטה – שייסע לאנטליה. הברזים, אגב, סתם רגילים, כך שלא משתלם לגנוב אותם.