מינימל קומפקט

רגע אחרי שחגג עשרים שנה לקומפקט, הלייבל המוערך שהוא שותף בו, מייקל מאייר מבסוט מהחיים ולא מפחד לאבד רלוונטיות

מייקל מאייר
מייקל מאייר
8 בינואר 2014

לפני כמה חודשים חגגו בלייבל Kompakt עשרים שנה להיווסדם, בשורת אירועים עמוסת חגיגות ומרצ'נדייז. למרות שקל להלעיז את מי שמנסה למכור מוזיקה בעטיפה מתקתקה של מותג מצליח, קומפקט שבסיסו בקלן, גרמניה, הוא יוצא דופן: לבד מהיותו לייבל, חברת הפצה גדולה וחנות תקליטים איכותית, הוא גם מסמל עבור אוהבי מוזיקה רבים את חותמת הסאונד של האלקטרוניקה הגרמנית המוערכת. מייקל מאייר, שיגיע לתקלט הלילה (חמישי) בבלוק, הוא לא רק ממקימי הלייבל אלא גם אושיה נערצת ואחד מהפנים המייצגות שלו. "אני רואה את קומפקט כלייבל עקבי", הוא אומר. "אנחנו לא רודפים אחרי הייפים. תמיד יהיה אצלנו מקום למוזיקת אמביינט, טכנו יציב אך מבדר וגם מוזיקת דאנס פופית יחסית. איכשהו הפרמטרים שלנו לא ממש השתנו מאז שנכנסו לשוק. כן יהיה הוגן לומר שהסאונד שלנו הבשיל ויש רבים שטוענים שאנחנו עושים 'טכנו בוגר'. יכול להיות שהם לא טועים. אנחנו במשחק כבר עשרים שנה ואנחנו עדיין עצמאיים במאה אחוז. אנחנו עדיין יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים וזה ההישג הכי גדול שלנו".

סמל הלייבל קומפקט
סמל הלייבל קומפקט

המפגש הגורלי שיוליד מאוחר יותר את הלייבל התרחש ב־1993, אז נכנס מאייר, די.ג'יי מתחיל ושוחר מוזיקה, לחנות התקליטים Delirium בקלן והחמיא לרביעייה שניהלה אותה על המבחר שברשותם. היומרנות הקלילה שלו הרשימה את החבורה, וזו הציעה לו להיכנס כשותף ולעבוד כקניין שלהם. חמש שנים לאחר מכן הם החליטו להרחיב את הפעילות מעבר לחנות וגם לתת למפעל שלהם שם חדש. "כששינינו את השם לקומפקט דמיינו לייבל שיוכל לשאת את כל הרעיונות ותחומי העניין שלנו. בעיניי לחלק מוזיקה לז'אנרים זה דבר לא פרודוקטיבי במיוחד – מבחינתי יש רק מוזיקה שאני אוהב ומוזיקה שאני לא אוהב. הלייבל שלנו הוא כמו תפריט של מסעדה: יש בו פתיחים, מנת היום, מנות עיקריות, קינוחים, מנות הבית וגם משהו עבור החברים הצמחוניים שלנו. אתה לא צריך להזמין הכל, אלא רק את מה שאתה אוהב. תמיד יחכו הצעות מעניינות למי ששומר על ראש פתוח".

את הקו המוזיקלי של קומפקט אכן לא פשוט להגדיר. אפשר למצוא שם יוצרים משלל גוונים, החל מאמנים שיוצרים מוזיקה בגוון האוסי יותר כמו Kölsch ו־Terranova, דרך אמנים טכנואידיים יותר כמו The Field וגם את הרכב הפופ האיסלנדי המצוין GusGus. אבל לא משנה כמה שונים יהיו זה מזה, לכולם יש את הצליל המיוחד שמזוהה עם קומפקט. "כשהחלטנו להפיץ את החומרים שלנו זה היה בעיקר כי נמאס לנו להצדיק את המוזיקה שלנו. באותה תקופה קיבלנו לא מעט שיחות מהמפיצים שלנו שאמרו ש'זה לא טכנו ושאי אפשר לרקוד לזבל הזה' והיינו אומרים להם שאנחנו ממש נהנים לרקוד לזה ושבשבילנו זה טכנו. הרבה אנשים חושבים על טכנו שהיא מוזיקת מכונות עגמומית, קרה ואפלה, וזה די נכון. המשימה של קומפקט היא לתת לטכנו פרצוף אנושי".

סמל הלייבל קומפקט

חוץ מהאג'נדה המוזיקלית שהוא מחזיק בה, מאייר זכה גם למוניטין כדי.ג'יי נערץ. מי שהיה במסיבת הפורים שארגנו הדלי, המיכהטרוניקס וניוז לפני כשנתיים בלוקיישן הזוי ביפו, מסיבה שבה מאייר נאלץ לתקלט לבדו כל הלילה לאחר שארול אלקין הבריז ברגע האחרון, לא היה יכול להתעלם מרמת המחויבות והמקצועיות של מאייר לקהל ולערב. ואם זה לא היה מספיק, מאייר המשיך לנגן באפטר בדלי אחרי שבעלי המקום החליטו לסגור את המסיבה לפנות בוקר. "כמו כל צוות המועדון, אני אחראי לאווירה", מעיד מאייר. "אני רוצה לראות את עצמי כחבר שמחזיק לך את היד ומדריך אותך לאורך הלילה, לכן אני אוהב לנגן סטים ארוכים. זה נותן לי הזדמנות לקחת את הקהל למקומות שונים, לשחק עם מתח והשהייה, בהירות ואפלוליות, מלנכוליה ואושר. אני זקוק לזמן מסוים כדי להשלים את התמונה הזו. לקראת הסוף, כשהתשישות מכה, הסאונד נהיה רך יותר ולכולם יש חיוך על הפנים, אז אני יודע שזה היה לילה טוב".

למרות שמעריציו מחכים בקוצר רוח לכל טראק או רמיקס שמאייר מוציא מאמתחתו, הוא עצמו פחות נרגש מהרעיון של הפקת מוזיקה ושם אותה בתחתית סדר העדיפויות המקצועי שלו. "ימי השבוע עמוסים בלנהל את החברה, שמונה 23 אנשים, ואת המשפחה הקטנה שלי. מאז שיש לי שני ילדים אני דואג לפנות לבילוי איתם לפחות שני סופי שבוע בחודש. לפעמים זה עובד ולפעמים לא. הפקת מוזיקה תמיד הייתה לי כמו ילד חורג – באה אחרונה. אבל לפעמים כשיש לי זמן לגנוב לעבודה בסטודיו אני מרוצה. אני ממשיך לומר לעצמי שיום אחד יהיה לי יותר זמן ליצירת מוזיקה, אבל אני באמת לא רוצה להתלונן על כלום. אני מרגיש בר מזל ואסיר תודה על איך שהדברים נראים היום".

אתה חושש לפעמים שכיוון הרוח ישתנה ולפתע תמצא את עצמך מנהל לייבל ארכאי וחסר רלוונטיות?

"הדבר המצחיק עם מוזיקה אלקטרונית הוא ששום דבר לא באמת הולך לאיבוד – ברגע שההיפסטרים מכריזים שמשהו מת, יש מספר עצום של פריקים שממשיכים את הרוח החיה שלו. תמיד יש מישהו שמוצא עונג בלחפור בסגנון נשכח. 2ManyDJ’s פרסמו לאחרונה מיקס של טכנו משנות ה־90 המוקדמות, הנמיכו קצת את הקצב כדי שהוא יהפוך לנגיש יותר – ובום! פתאום ההיפסטרים מגלים מחדש ז'אנר שהיה 'שטח אסור' במשך המון זמן".

איך הלייבל מצליח להישאר גם פופולרי וגם איכותי כל כך הרבה זמן?

"אנחנו משחררים רק מוזיקה שאנחנו נהנים ממנה, ללא פשרות, ואני מניח שהמעריצים שלנו מרגישים את זה. אנחנו צריכים שהמוזיקה קודם תבדר אותנו כדי שהיא תמשיך ותבדר גם את הקהל. הפעילות של קומפקט תיגמר ברגע שנרגיש משועממים ממה שאנחנו עושים".

מייקל מאייר יתקלט בקומפקט נייט, הבלוק, חמישי 23:30. בסקוואט יופיעו גארדן סיטי מובמנט ולייב של Coma