טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

הוטל מונטיפיורי

מטבח: צרפתי

צילום: יח"צ
כתובת:
מונטיפיורי 36
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
7:00־1:00
כדאי לדעת:
- מחיר: יקר

טיים אאוט אומר

8.25
אוכל8שירות8אווירה9תמורה8

ביקורת: "הוטל מונטיפיורי": מוסד ותיק שלא מאכזב

הוטל מונטיפיורי התחדשה בתפריט יומי משתנה, אבל אנחנו אוהבים אותה כמו שהיא
| מאת: גיל אקרמן

מכל פועלה של R2M – אימפריית המסעדנות של מתי ורותי ברודו – מסעדת הוטל מונטיפיורי היא היחידה שבאמת יש לי חיבור נפשי איתה. לפחות פעם בחודש אנחנו נפגשים. סוג של מאהבת. אמנם אף פעם לא ישנו יחד (ומספיקה הצצה אחת לחדרי המלון להבין כמה עצוב שזה עוד לא קרה), אבל פגישה חפוזה איתה באמצע יום עבודה תמיד תוציא אותי מסופק.

יש משהו בה, בהוטל, שהוא קלאסי יותר משאר אחיותיה בקבוצה. היא הראשונה שהביאה לעם היושב בציון חוויית מסעדת מלון ברמה בינלאומית, ואף שעברו כבר הרבה מים בנהר מסעדת המלונות, והיום אנחנו חיים בעידן שיש בו עוד כמה מתחרות מוצלחות (אולי בעצם רק אחת – נורמן), איכשהו להוטל אני עדיין מרגיש הכי קרוב. ככה זה כשלאורך השנים אוספים חוויות.

הטריגר לביקור הנוכחי הוא המעבר של ההוטל לתפריט יומי המשתנה בהתאם לרוח השעה ולרוח העונה. בכל העולם הטרנד הקולינרי המוביל של השנים האחרונות הוא פארם טו טייבל, המבקש להביא את התוצרת החקלאית הטרייה היישר מהמגדל לצלחת. אף שבהוטל לא הכריזו על עצמם כחלק מהמגמה, הניחוש שלי הוא שההצהרה על מעבר לתפריט יומי משתנה הוא רצון ליישר קו. איך שהתחלתי לקרוא את התפריט "החדש" גיליתי שהדבר היחיד שחדש בו הוא התאריך היומי שמצוין על חלקו השמאלי. כל ניסיון לזהות שינוי נוסף בתפריט שאני מדקלם בעל פה מתוך שינה עלה בתוהו. קראתי אליי את המלצר והוא אישר בפניי את חששי. מה שהיה הוא שיהיה, רק שמעכשיו נוספה להוטל משרה מלאה נוספת במחלקת הדפסת התפריטים.

כמו בכל מסעדות הקבוצה, גם בהוטל יש לי חמש מנות קבועות שצריך סיבה ממש טובה כדי שאזוז מהן (וחשוב לציין כי חמש מנות לחזור אליהן במסעדה זה לא דבר של מה בכך), אך כיוון שכעת באתי בתפקיד, בחרתי (כמעט) רק מנות שבדרך כלל אינני אוכל.

בשורה התחתונה – יש סיבה שתמיד אני חוזר אל אותן חמש המנות (טונה נא, נאמס, קונסונמה, קריספי צ'יקן ולימונצ'לי). אלו מנות באנקר – הן תמיד יהיו בדיוק אותו הדבר, לא חשוב מתי תבוא. יש משהו במנות של R2M שהן עובדות טוב יותר אם הן מנות רוחב, כלומר מנות שרוב ההתקנה שלהן נעשית מבעוד מועד כמו במפעל ייצור – עם מתכון סופר מדויק שלא זזים ממנו. לעומת זאת, כמעט בכל פעם שהזמנתי מנות שמתבססות על "יד של טבח", יצאתי מאוכזב.

במנות החדשות שהזמנתי היו גיוזות ממולאות בעוף שהבצק שלהן היה חי. המילוי אמנם היה טוב, אך אי אפשר לאכול גיוזה לא מבושלת. הזמנתי גם המבורגר שיישר קו עם הגיוזה והגיע חי לגמרי אף שביקשנו מדיום. גם מלית הבשר שממנה הותקנה הקציצה ראתה ימים יפים יותר. ואם כבר בשר לא משהו, אז אכלנו גם קרפצ'יו בקר עייף מאוד עם טופינגס שלא הצליחו להסוות את עגמומיותו. גם מנת הטלה שהוגשה על ריזוטו לא הכי מבושל לא הצליחה לרגש, וכמוה גם מנת הספיירריבס, שאמנם הייתה עשויה באופן מושלם אך נעטפה ברוטב כה מתוק שעדיף היה לו הופיעה בתפריט הקינוחים.

לעומת כל אלו – רביולי הכמהין היה טוב, כלומר רוטב האפונה שאיתו הגיעה היה מוצלח, בצק הפסטה נעשה במיומנות רבה, ומלית הגבינות וגרידת הלימון שחברו לכמהין עשו שמח בפה. על הכמהין הייתי מוותר. גם מנת הברווז קריספי הייתה כמעט מעולה. הברווז עצמו נעשה בידי אמן, פריך מבחוץ ורך מבפנים, ממש כמו שצריך. אמנם החביתיות שהוגשו איתו היו שומניות יתר על מידה, והרוטב שהוגש איתו סבל ממתיקות מוגזמת, אך כמנת ברווז זו הייתה מנה טובה.

גם המנות הקבועות שלי לא אכזבו: קונסומה עוף הטוב במדינה, סשימי טונה של האלים, והנאמס – אגרולים וייטנאמיים מטוגנים ממולאים בחזירים וחסילונים – שנמנים עם המנות האהובות עליי בעולם כולו – הוגשו כרגיל באופן מושלם. גם מוס השוקולד הזכיר כי מחלקת הפטיסרי של הקבוצה היא הטובה באזורנו. סיימנו עם כוס גראפה טובה ועם עוד קוקטייל מוצלח ויצאנו מבוסמים אל הלילה הקפוא.

אז תפריט יומי אין ואף לא מנה חדשה אחת הצליחה להשתחל לתחום "חמש המנות שחייבים להזמין בהוטל", אבל קשה להתאכזב ממאהבת שנשארה אותו דבר. "ניפגש בקרוב", אמרתי לה, "ומי יודע, אולי בפעם הבאה גם אשאר לישון".

 

חשבון (לארבעה סועדים):

  • 2 מרגריטה קלאסית – 92 ש"ח
  • 2 פואר רוג (קוקטייל) – 96 ש"ח
  • נאמס – 42 ש"ח
  • טונה נא – 64 ש"ח
  • רביולי כמהין – 56 ש"ח
  • פקין דאק – 110 ש"ח
  • ספייריבס – על חשבון הבית
  • קונסומה – 42 ש"ח
  • גיוזה – 48 ש"ח
  • המבורגר – 68 ש"ח
  • טלה – 148 ש"ח
  • קרפצ'יו – 52 ש"ח
  • מוס שוקולד – 38 ש"ח
  • גראפה פולי – 56 ש"ח

 

סך הכל – 912 ש"ח

Silence is Golden SRV:SRV1 on: ea568bea4078947