טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

קוואטרו

מטבח: איטלקי

053-9191555
צילום: אלון גרגו
כתובת:
הארבעה 21
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
19:00־24:00
כדאי לדעת:

טיים אאוט אומר

8.5
אוכל8שירות8אווירה9תמורה9

ביקורת: "קוואטרו": תוספת מעניינת לנוף הקולינרי

קוואטרו היא לא מסעדה איטלקית, אלא מסעדה מקורית בהשראה איטלקית, ודניאל שק חושב שזה נפלא
| מאת: דניאל שק

העיצוב של קוואטרו, מסעדתו החדשה של אביב משה, משקף היטב את הסגנון שתמצאו בצלחות שלכם במהלך הערב. הוא מהלך על הגבול הדק בין המורכב למוגזם, עם עירוב סגנונות והשפעות אקולוגיות (הבר הגדול נישא על עמודי קרטון דמויי גזעי עצים), תעשייתיות (בטון וצינורות חשופים כשמביטים לתקרה), אורבניות (הקרנות של תנועה לילית סואנת) וגם אתניות (שרשרות חרוזים תלויות מהתקרה, להזכירנו שאנו בארץ ים תיכונית). רוב הזמן קוואטרו מצויה בצד הנכון של הגבול – זה מה שתמצאו בצלחות וגם בפסקול האקלקטי והלא שגרתי.

לצערי גם בקוואטרו לא נחסך מאיתנו הריטואל המתנשא בנוסח "לצערי יש מקום רק בשבע או בעשר", רק כדי לגלות שבכל מהלך שהותנו הייתה המסעדה כמעט חצי ריקה. מה קרה? הקול שלי (וכן של בת זוגי) לא נשמע מספיק מגניב? שמרתם מקום ללקוחות טובים יותר?

מיד כשהתיישבנו הופיעו על שולחננו לחם באיכות מרשימה (ללא תשלום) עם צלוחיות של שמן זית, פלפל חריף, שום אפוי וזיתים וגם מלצרית ידענית ודעתנית שהדריכה אותנו בבטחה ובחביבות ועצרה אותנו בטרם נפריז בהזמנה. תחילה ביקשנו פיצה שהגיעה לשולחן מהבילה ומדיפה ניחוח נעים של אורגנו. על בסיס בצק טעים אבל מעט חסר אוויר הונחו בנדיבות פלחי ארטישוק, פרוסות דקות של זוקיני נא, גבינת עזים וברזאולה, ועל הכל פוזרו המון עלי רוקט טריים ופרמזן באיכות טובה.

שתי המנות הבאות כבר ממש הציבו אתגר לכל מי שאוהב אוכל פשוט. קרודוברוסקטה משקפת היטב את העובדה שקוואטרו אינה מסעדה איטלקית (וגם לא מתיימרת להיות), אלא מסעדה מקורית בהשראה איטלקית. משולש לחם סלק קלוי שעליו עורמים טרטר דג ים, עגבניות שרי צלויות, צנוניות, סלרי, משהו שמכונה קוויאר בלסמי, ענפי שמיר טרי ומעין ענן של קציפת קרם פרש – הוא כמובן יצור שלא נצפה ברחבי ארץ המגף. ובכל זאת, עם הביס הראשון מבינים שהרוח נשבה מאיטליה. הביס הזה, למרות שלל המרכיבים, מתגלה כהרמוני וטעים מאוד. האקרובטיקה הזאת הצליחה מעט פחות במנה הקרויה "טונו מינסטרונה": מרק מינסטרונה קר שסביבו מונחות פרוסות של טונה צרובה בדייקנות ובתוכו שעועית, אפונה טרייה, פרחוני כרובית, פרוסות שעועית ירוקה פריכה ומוצרלה. זו מוגשת בתצורה של ספגטי, שזה בעיקר חמוד אבל גם מאפשר לגבינה לספוג את טעם המרק. אולי זה טעמו המשונה מעט של המרק – אולי התחרות בינו לבין הדג, אולי זה סתם עובר את גבול הקוהרנטיות. כך או כך, זו מנה שצריכה עוד עבודה.

מבין מנות הביניים בחרנו שתי גרסאות פסטה עם טוויסט מסקרן במיוחד. האחת, מהמנעד של המטבח האיטלקי העני והפשוט ביותר – ספגטי אליו, אוליו, פפרונצ'ינו (שום, שמן זית ופלפל חריף) – עברה טרנספורמציה כה גדולה שספק אם אימא שלה הייתה מזהה אותה. בכל זאת לא הרגשנו שנעשה כאן מעשה בגידה, ורוח המקור נישאה בניחוח שעלה מהצלחת. הספגטי כאן שחורים (מצבע מאכל, לא מדיונונים), ונוסף למרכיבי הרוטב הידועים נוספו קרם פטרוזיליה עדין וזביון לימון סמיך שמגיע כתלולית נפרדת על הצלחת. כשמערבבים הכל הרוטב שנוצר עוטף את הספגטי כמו שמלה צמודה, והתוצאה מאוזנת ומלאה הפתעות נעימות בפה. המאבק בגלוטן מוליד כל מיני יצירות שאחדות מהן מקסימות. ניוקי מקמח תירס כבר פגשתי, אבל לא מתירס טרי. הניוקי של אביב משה הם כמו סוכריות נימוחות עם מעטפת בעלת פריכות קלה, והמתיקות של התירס ושל העגבניות הצלויות מאזנת את המליחות של נתחי הארטישוק, האספרגוס ושבבי הפרמזן. קרם הריחן המוגש בצד היה טעים אבל כמעט מיותר.

שלושה קינוחים עוצרי נשימה ביופיים חתמו את הארוחה. היפה בהם נקרא "גינה" וכל תיאור מילולי יהיה בבחינת ספוילר. הטעים ביותר היה קנולי מבצק מעט מלוח, ממולא בקרם מסקרפונה בטעם וניל ומלווה במרק פירות אדומים עם נענע טרייה שסיפק אתנחתת התרעננות מושלמת. כבוד לענת אלון שאחראית ליצירות האלה.

בנוף הקולינרי שלנו, שבו יצירתיות ואסתטיקה יוצאים לעתים קרובות מדי משליטה, אפשר כבר לקבוע שקוואטרו, שעדיין נמצאת בחיתוליה, תהיה אחת התוספות המעניינות יותר.

חשבון

פיצה ארטישוק – 58 שקלים
טונו מינסטרונה – 52 שקלים
ברוסקטה סלק – 48 שקלים
אליו אוליו שום שחור – 48 שקלים
ניוקי תירס – 52 שקלים
גינה – 54 שקלים
קנולי – 44 שקלים
טירמיסו – על חשבון הבית
שתי כוסות ריפאסו מארה – 100 שקלים
סן פלגרינו גדול – 29 שקלים

סך הכל – 485 שקלים

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 02f33f27ec0a08747416504e