טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

קלואליס - תל אביב

מטבח: דגים ופירות ים

צילום:
כתובת:
הירקון 205
תל אביב יפו
מפה


כדאי לדעת:
- כשר

טיים אאוט אומר

5.25
אוכל5שירות6אווירה6תמורה4

ביקורת: "קלואליס" הכשרה מגישה אוכל שגרתי במחירים שערורייתיים

לדניאל שק אין בעיה עם מסעדות יקרות, בתנאי שהיצירתיות, ההכנה וההגשה יוצאי דופן ברמתם. אבל כשמתקבל הרושם שמנצלים קהל שבוי ומגישים לו אוכל שגרתי שהוכן ברישול במחירים שערורייתיים, קשה לו לשתוק
| מאת: דניאל שק

אל הטרנד המשדך בין מלונות יוקרה תל אביביים תלויי כשרות לבין מסעדות ושפים בעלי שם הצטרפה לא מכבר קלואליס הרמת גנית, שהתמקמה במלון הילטון. הטרנד הזה מבורך. מבחר המסעדות האיכותיות הכשרות בעיר דל ואין סיבה שקהל שומר כשרות לא ייהנה מנתח בתחייה הקולינרית הישראלית. בקיץ ובסביבת החגים מתמלאים המלונות בתיירים שגם ביניהם רבים שומרי הכשרות, אם לא בכל ימות השנה, לפחות בעת ביקור בארץ הקודש.

החלל קטן, מעט דחוס, ולא ניכר ניסיון עיצובי לבדל את המסעדה משאר חללי המלון, כפי שעשו רוב אחיותיה המלוניות במאמץ להתגבר על דימוי מסעדת המלון הלא קולי בעליל. באותו ערב של תחילת עונת תיירות הקיץ היה הקהל מורכב דווקא, רובו ככולו, מסועדים מקומיים. זה לא מנע מהצוות לפנות אלינו בעקשנות באנגלית, או מהחשבון להיות כתוב באנגלית ונקוב בדולרים. יש משהו גמלוני בכל ההתנהלות של המקום, מהסחבקיות של המלצר הראשי (שהזכיר יותר מנהל חדר אוכל בבית הבראה של ההסתדרות), דרך עגלת בר עמוסה שחנתה באמצע החדר ועד שירות מרושל שמשאיר כלים מלוכלכים על השולחן במשך רבע שעה ויותר בין מנה למנה.

לאחר שמסרנו הזמנה הגיעו לשולחן באופן ספונטני לחם באיכות טובה, טחינה, שום, זיתים ומלפפונים חמוצים. לימים גילינו שגם הספונטניות היא בתשלום. את המחמצים של קלואליס אופף איזה מיתוס (גילוי נאות – מעולם לא ביקרתי במסעדת האם), אבל לא מצאנו שום חן במלפפונים שהיו עיסתיים וחסרי כל פריכות.

התפריט המגוון מחולק לראשונות ועיקריות – עניין די מרענן כשלעצמו מול גל המסעדות שבהן לא ברור כמה צריך להזמין, עם מי לחלוק, ובאיזה סדר לאכול. בחרנו שתי מנות ראשונות: סלט בורגול ועדשים שחורות עם ירקות שורש וויניגרט ירוק התגלה כטעים למדי, אבל סתמי וחסר ייחוד ביצירה, בביצוע או בהגשה. הוא הדין לגבי מנת טרטר טונה אדומה על מרק הדרים: מנה בנאלית ושחוקה לעייפה של טונה מתובלת בחיתוך גס על מצע של אבוקדו, שגם רוטב הדרים מתוק לא הציל משיממון.

כשהזמנו מנה עיקרית של קארה צלעות טלה, היטיב המלצר להסביר שמדובר בצמדים של צלעות והזהיר אותנו חזור והזהר שבשל עוביו הבשר מגיע אדום מאוד. הנהנו בהתלהבות רק כדי לגלות שבפועל, מכל האזהרות המדממות האלה, נותרה רק נקודה ורדרדה במרכזם של שני הנתחים שקיבלנו. במקור הם אולי היו משובחים, אבל צלייה מעבר למידה עשתה אותם יבשים ולא נוחים ללעיסה. התלוו לבשר מאפה תפוחי אדמה (פום בולנז'ר) שדווקא התגבר היטב על חיסרון החמאה ונתחי קישואים קטנים שנאפו לצימוקים חרוכים.

בלוטן Sea Bass ממולא בדוקסל וז'וליין ירקות שורש בקולי של פלפל צהוב ואדום מתוארת באתר המסעדה כמנת דגל. על כך ייאמר: יש דגלים שעדיף לא להניף. מאחורי מחרוזת המלים הלועזיות הזו מסתתרת מנה שמקומה יותר בתפריט של מארגני בר מצוות מאשר בזה של מסעדת עילית יקרה עם יומרות של חדשנות. הכל מגושם במנה הזאת. פרוסות הדג עבות מדי, מה שמקשה על גלגולן סביב המילוי, הדג עשוי מדי, המילוי תפל מדי, הניסיון לקשט את הצלחת ברוטב בשני צבעים הוא ספק תמים ספק גמלוני, והשיא הוא התוספת המוגשת עם הדג: אורז עם שקדים וחמוציות – שרק השדרוג המזערי מצימוקים לחמוציות מבדיל בינה לבין התוספת המועדפת של בערך 5,000 מסעדות וקייטרינג בישראל. איך ארבע המנות האלה מתיישבות עם הצהרת הכוונות באתר המסעדה שמבטיחה "חדשנות והקפדה על חומרי גלם נדירים"? לאלוהי היח"צ הפתרונים.

דווקא הקינוח הבודד שהזמנו – טארט טאטן – הוכיח התמודדות טובה עם אתגר הכשרות והיה טעים מאוד אפילו בלי הררי החמאה שנדרשים בעיקרון להכנתו.

אין לי בעיה עקרונית עם מסעדות יקרות (יש בתפריט מנות שמחירן נושק ל־250 ש"ח), בתנאי שאיכות החומרים, היצירתיות, ההכנה וההגשה יוצאי דופן ברמתם. הרושם הוא שמנצלים כאן קהל שבוי במצוקת מסעדות כשרות טובות, ובאצטלה של מלון פאר ושם של מסעדה ידועה מגישים לו אוכל שגרתי שהוכן ברישול במחירים שערורייתיים.

בצאתנו מיהר אליי המלצר ותוך טפיחה חברית על השכם קרא בהתלהבות: "תבואו, חבר'ה, תבואו!". לא נראה לי, אחי.

חשבון בבקשה

לחם – 16 שקלים
ירקות שורש על בורגול – 64 שקלים
טרטר טונה – 73 שקלים
בלוטין סי בס – 150 שקלים
צלעות טלה – 195 שקלים
טארט טאטן– 57 שקלים
אקווה פאנה גדול –32 שקלים

סך הכל– 587 שקלים

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 02f33f27ec0a08747416504e