דבלין – אז והיום

בואו לגלות את העיר שהביאה לנו את ג'יימס ג'ויס, להקת 2U וכמובן, בירה גינס

גשר סמואל בקט בעיצוב קלטרווה (צילום: shutterstock)
גשר סמואל בקט בעיצוב קלטרווה (צילום: shutterstock)

בעבר היתה דבלין רק תחנת מעבר למבקרים באירלנד, אך היום זוהי עיר תוססת עם מיליוני מבקרים בשנה ואחת מערי הבירה המתפתחות במהירות הגדולה ביותר באירופה.

מרכז דבלין מציע למבקריו מוסיקה, טיולים, קניות, אוכל ופאבים, אוויר צח המנשב מכיוון הים או מההרים ואין ספור פינות קסומות ברחבי העיר. אפשר לטייל בין הגלריות והמוזיאונים או לצעוד בעקבות הסופרים המפורסמים שצמחו מן העיר הזו כמו ג'ורג' ברנרד שו, סמואל בקט, אוסקר ווילד וג'יימס ג'ויס, שבתיהם פתוחים לביקורי קהל. וכמובן, אף ביקור בעיר לא יהיה שלם ללא סיור במזקקת ג'יימסון או במבשלת גינס, שניים מהסמלים הלאומיים של אירלנד כולה ודבלין בפרט. אין ספק, כל אדם ימצא פה את מבוקשו.

מבשלת גינס (צילום: shutterstock)
מבשלת גינס (צילום: shutterstock)

דבלין עוברת מספר שינויים דרמטיים בשנים האחרונות. ראשית, זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה בה ניתן להגדיר את העיר כקוסמופוליטית. יותר מ-140,000 פולנים בעלי זכויות במוסדות השירות הציבורי ועוד מספר דומה ללא זכויות מרכיבים את הקהילה הזרה הגדולה ביותר ומלבדה ישנן גם קהילות קטנות יותר של סינים, ספרדים ואפריקאים. מגוון התרבויות מתבטא בכמות גדולה של חנויות ומסעדות אתניות הצצות ברחבי העיר ובאופן כללי, הקהילות הזרות חיות בשלום ובשלווה זו לצד זו ומתערות היטב בקהילה המקומית.

השינוי הגדול השני הוא, כמו תמיד, כסף. עושר בולט הפך לאחד מסימני ההיכר שלה; מכוניות חדשות ובתים גדולים, חנויות מעצבים, מסעדות יקרות ובתי מלון מפוארים. אומנם מדי פעם עיתון גדול כלשהו מפרסם כתבות הנוגעות לחוב הלאומי התופח, אבל התושבים פשוט לא רוצים לדעת. גם מערכת התחבורה הציבורית והתנועה הכבדה הן מקור אין סופי להתמרמרות יומיומית  מאחר והתשתיות אינן עומדות בכמות הנוסעים המגיעים לעיר מפרווריה; יוזמת ה-Port Tunnel מפגרת כבר שנים אחרי לוח הזמנים שלה ומשמשת כמקור למבוכה לממשלה ולמרות שה-Luas נכנסה סוף סוף לפעולה, טווח ההגעה שלה איננו מספק.

נכון להיום יוזמות הפיתוח בעיר ממשיכות בדהרה וישנן תכניות רבות לבניינים ציבוריים נוספים דוגמת מרכז הוועידות הלאומי ובניין תיאטרון של האדריכל הנודע דניאל ליבסקינד (שתיכנן את מוזיאון השואה בברלין), ועדיין, דבלין מצליחה להציע למבקריה בידור מסורתי ותחושה כאילו לא הרבה השתנה בחמישים השנים האחרונות.