גיבורי נעוריו של רן סלוין הם המוזיקאים, אי שם בין 1985 ל־2014

בין 1985 ל־2014, בין ג'ו סטראמר לאפקס טווין. מסע פסיכדלי בין עשורים וגיבורים (מבוסס על סיפורים אמיתיים)

14 באוקטובר 2014

הסתובבתי בחדר אבל השיניים היו במקום אחר. 300־500 מילה. העורכת של Time Out התקשרה וביקשה רשימה קצרה על גיבור/י נעורים. בדיוק ירדתי בתחנת בריקסטון. השנה 1985. השנים הקרות. תאצ׳ר בשלטון. מה אני עושה פה? הסנפתי את האוויר הקפוא מתחת לגשר רכבת הברזל. במקרה הגיעה לידי מצלמת פילם פנטקס. תקעתי בה סליל שחור־לבן ויצאתי לחפש פריימים. שני סקין־הדז קוקניים הסכימו לעשות פוזות עם אצבעות משולשות. אה כן, אני זוכר. שווה להיות פה. ג'ו סטראמר הלך פה עם מיק ג'ונז לא מזמן מתחת לגשר ובמוחם הטקסטים והריפים המופתיים של "לונדון קולינג".

[tmwdfpad]

אתה רואה פה את פול סימונון מהקלאש בטיוב של פיקדילי, את סטיב באטורז, סולן הדד בויז, ברחוב בלדברוק גרוב, את למי ממוטורהד בפאב בווסטבורן פארק (ואחרי זה שוב בשדה התעופה תגל בברלין ב־2012, כשאתם מחכים לטיסה), את דייוויד בואי יושב על אדן חלון בשמש וצופה בתהלוכת נוטינג היל גייט קרניבל, או שאתה מגיע לאולפן ההקלטות של ניק קייב, בדיוק אחרי שהקליט את טנדר פריי. או שאתה פוגש את ניקו מהוולווט אנדרגראונד עם פנים לבנות כסיד בחדר הלבשה קטן ומרופט מאחורי הבמה בקמדן דינגוולז כשאתה מופע החימום שלה, או פותח את ההופעה של Crime and the City Solution ב־ Mean Fiddler עם הלהקה שלך, The Pleasure Splinters, צופה ברולנד אס האוורד מסתובב בייאוש סביב הגיטרה שלו כשהוא מנקב עם צלילים חייזריים את הסטרטוספירה.

הילוך מהיר קדימה. שנת 2000. המערה החשמלית בדיזנגוף סנטר. עטלפים באוויר תופסים את המקומות הכי גבוהים בחניון הגותי. מסיבה אפלולית של הלייבל ריפלקס. 2,000 איש תוהים לאן הם הגיעו. האווירה משתנה, יש חילופי משמרות על הפטפונים. הביט ממשיך, רק בצורה אחרת, מעוותת יותר. אני הייתי הוי.ג'יי באותו ערב. אני מסתכל אחורה. אפקס טווין על הפטפונים מנגן על נייר זכוכית, מתכופף נמוך, כמעט לא רואים אותו, ואני על הוויז'ואל, עובד לייב עם שני VHS, מיקסר פנאסוניק אמאיקס 50 ושני מסכי 4×5 במערה. סילבסטר שמח.

הסתובבתי בחדר לצד השני. השיניים חזרו למקום.