תהיי יפה ותילחמי: השנה בה נשים נכנסו לז'אנר הקולנוע הכי מאצ'ואיסטי

ריפלי, טריניטי, שרה קונור, ביאטריקס קידו, נטשה רומנוף – גיבורות אקשן הן לא בדיוק תופעה חדשה, אבל אחרי טפטוף מתמשך של לוחמות ללא חת, לרוב בתפקידי משנה, נדמה שהשנה נפרצו הסכרים. נשים בנעליים עם סוליות שטוחות הובילו כמה מהסרטים היותר יקרים ומצליחים של 2015, בהם פרק הסיום של “משחקי הרעב", שבו קטניס אוורדין משנה את מהלך ההיסטוריה באמצעות חץ גורלי.

כשבסוף “רובוקופ" (1987) שותפתו של מרפי רוססה בכדורים, קיווינו שהיא תהפוך לסייבורג כמותו. אבל בסרט ההמשך מ־1990 השוטרת העדינה פשוט החלימה מפצעיה ונותרה בשולי העלילה. מאז נולדו דורות חדשים של צופים, והתופעה הכי מעניינת השנה היא ליהוקן של נשים לתפקידים הראשיים בפרקים החדשים של סדרות קולנועיות שעד כה נישאו על כתפי גברים.

“מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" מובל על ידי נערה נועזת, שכמו לוק סקייווקר לפניה ניחנה בכוחות שהיא אינה מודעת להם, ובינתיים השאלה שמטרידה את המעריצים היא מה מוצאה ולא למה היא אישה בתפקיד הראשי, כפי ששאלו לפני שנתיים כשסנדרה בולוק הובילה לבדה את “כוח משיכה". מוקדם יותר השנה, הרגע הכי מרגש ב"משימה בלתי אפשרית 5" היה כשהסוכנת אילזה פאוסט קפצה למים להציל את איתן הנט מטביעה. לא הורגלנו בסצנות שבהן נשים מצילות גיבורים ממוות בטוח, והסרט הפתיע על בסיס הציפיות (הנמוכות) המוקדמות מסרטי אקשן הוליוודיים. וביקום מקביל, אחד מסרטי הארטהאוז הכי מהוללים של השנה הוא “המתנקשת", שגיבורתו יוצאת לרצוח מנהיג פוליטי בסין של המאה השביעית.

אבל בראש השיירה דוהר “מקס הזועם: כביש הזעם", סופת הוריקן פמיניסטית בניצוחו של ג'ורג' מילר ובפיקוחה של המחזאית האקטיביסטית איב אנסלר (“מונולוגים מהוואגינה"), שכבש את המבקרים ועצבן את המיזוגנים, שקראו להחרים אותו (“תעמולה פמיניסטית שמתחזה לסרט בנים… הדמות של שרליז ת'רון נבחה פקודות על מקס. אף אחד לא נובח פקודות על מקס", כתב בעל בלוג שצוטט ב"הוליווד רפורטר"). כיוון העלילה מוכתב על ידי שפחות המין של דיקטטור איום, שמרדו בגורלן וביקשו מהלוחמת קטועת היד פיוריוסה להבריח אותן. כשמתברר שאין לאן לברוח, הן חוזרות להפיל את העריץ ולשחרר את המים – מקור החיים (בניגוד למאבק הציני על הנפט שהניע את הסרטים הקודמים). פיוריוסה היא גיבורה עזה וסקסית, אבל הסרט נבדל בכך שיש בו שלל נשים במגוון צבעים, גילים ומידות, וכולן משתתפות במאבק באופן אקטיבי. הרגע שבו הכלה המועדפת על הדיקטטור הופכת את בטנה ההרה לבת ערובה ומכוונת אותה כנגדו הוא אירוע מכונן, ולא ידענו כמה חסר לנו לראות סבתות יורות (לא כבדיחה בקומדיה).

מקס הוא בעצם דמות משנה בסרט שנקרא על שמו, וכשהוא חובר לפיוריוסה, הוא לרגע אינו מטיל ספק ביכולותיה, ובכך מתאפיין אף הוא כפמיניסט מטבעו. וכל זה קורה במסגרת סרט האקשן הכי קינטי, סוער ומסעיר בתולדות הז'אנר הכי מצ'ואיסטי.