טיים אאוט timeout

המדריך למרכז אסיה

| מאת: עודד וגנשטיין

איך משיגים אשרת כניסה, למה כדאי ללון בלינת בית, האם לספר שאנחנו מישראל, איפה אפשר לרכוש ציוד לטיולים, איך נוסעים ממקום למקום ואיפה אסור לצלם. עודד וגנשטיין בשלל המלצות מעשיות לנוסעים למדינות מרכז אסיה

צילום: עודד וגנשטיין

טיול במרכז אסיה הוא אחד הטיולים המדהימים שאדם יכול לבקש לעצמו. הנופים המרהיבים של קירגיזסטן, האדריכלות של אוזבקיסטן, המדבריות המרהיבים של קזחסטן וטג'יקיסטן ועוד לא התחלנו לדבר בכלל על האוכל והבזארים (השווקים) המקומיים – כל אלו היו סגורים למטייל המערבי במשך אלפי שנים, ועכשיו זה בדיוק הזמן לבקר שם. התשתיות נבנות ומתפתחות אט אט, כבישים רחבים ונוחים נבנים והמקומיים מתחילים להבין את הקסם של תיירות קהילתית ופותחים את דלתות בתיהם למבקרים. עם זאת, כאן לא תפגשו גדודי תיירים ותרמילאים רעשניים. אין כאן "מסלול חומוס" (כמו בהודו) או "מסלול היפים" (כמו בדרום-מזרח אסיה), כי האזור נמצא עדיין "מתחת לרדאר" של מרבית המטיילים וקובעי הטרנדים בעולם התיירות, אך כמו שטיול במרכז אסיה יכול להיות חוויה של פעם בחיים, הוא בהחלט יכול להיות גם סיוט מתמשך ללא ההכנה הראויה. בניגוד למקומות אחרים בעולם, שבהם כל מה שצריך הוא מברשת שיניים ותחתונים להחלפה (וכל השאר כבר יסתדר מעצמו), טיול במרכז אסיה מצריך הכנה ושיעורי בית. לכן הכנו לכם אוסף של טיפים שיהפכו את הטיול לנוח ומהנה הרבה יותר. חשוב להדגיש שבאזור מתפתח כמו מרכז אסיה, הכול נתון לשינויים וחשוב להתעדכן במידע המעודכן ביותר לפני הנסיעה. כמו כן, יש לראות בדברים המלצה בלבד.

אשרת כניסה, ביורוקרטיה וכאבי ראש אחרים

אפשר לומר שהביורוקרטיה היא אחת המזכרות היותר מעצבנות שברית המועצות לשעבר השאירה לאזור. אתם תפגשו אותה בטפסים הארוכים שתידרשו למלא בכל כניסה ויציאה ממלון, במעברי הגבול וכמובן בבקשה לאשרה, שהיא מצרך הכרחי לביקור בכל אחת ממדינות מרכז אסיה. לפני ההגעה לנציגות הקונסולרית לצורך בקשה לאשרה, יש לוודא כי ברשותכם כל המסמכים הנדרשים. כמו כן, יש לוודא שהנציגות אינה סגורה עקב חג או שביתה.

אוזבקיסטן

בהרבה מובנים, אוזבקיסטן היא המדינה המחמירה ביותר מבחינת ביורוקרטיה. חשוב מאוד להקפיד על הכללים המובאים כאן ללא התגמשות.

אשרה: יש לדאוג לאשרת כניסה טרם הביקור במדינה, לפחות שלושה שבועות לפני ההגעה אליה, באמצעות שגרירות אוזבקיסטן בתל אביב. אי אפשר לפנות באופן אישי לשגרירות ולכן יש להשתמש בנותני שירותים המציעים שירות מסוג זה. מחיר האשרה משתנה בהתאם למספר דברים: סיבת ההגעה (עסקים או טיול), מספר הכניסות ותשלום נוסף אם תרצו לזרז את תהליך הוצאת האשרה. כמו כן, בזמן הגשת הבקשה יש להגיש אישור הזמנה לבית מלון (או לבית משפחה) אשר מאשר כי אתם מתכוונים לשהות בו לצורך הביקור.

הצוות הנפלא בשגרירות ישראל באוזבקיסטן ישמח לסייע בכל שאלה במייל operator@tashkent.mfa.gov.il

טופסי כניסה ויציאה: עם הגעתכם למדינה תקבלו שני טפסים שתצטרכו למלא; האחד מתייחס למכשירי החשמל שברשותכם (מחשב נישא, מצלמה, אייפד, נגן, טלפון וכו'), והשני הוא סוג של הצהרת ממון. בטופס הזה יש לרשום באופן ידני את כל הכסף המזומן שברשותכם (בכל סוגי המטבעות). הרשויות מתייחסות לטפסים הללו ברצינות גמורה. לאחר ששני הטפסים יוחתמו על ידי פקיד הממשל, עותק יוחזר לכם ואחר יישמר לצורך ביקורת. עם יציאתכם, תצטרכו למלא את טופס הצהרת הממון מחדש ובו תצהירו על כמות הכסף שאיתה אתם יוצאים מהמדינה. המטרה היא לוודא שהסכום שאיתו אתם יוצאים נמוך יותר מהסכום שאיתו נכנסתם. כדאי מאוד לא להסתבך ולא לנסות "לקמבן" סביב הנושא הזה. שוטרי ההגירה מבצעים ספירה פיזית (לא להיבהל מזה) של כל הכסף שברשותכם עם היציאה וכל חריגה תוחרם באופן מיידי. זה עלול להישמע מעט מאיים, בייחוד ספירת הכסף הפיזית, אך לרוב – מניסיון אישי, אם שומרים על הכללים הכניסה והיציאה עוברות ללא בעיות כלל.

אישורי לינה: מלבד טופס של פרטים כלליים שאותו יש למלא עם תהליך הצ'ק אין בכניסה לכל בית מלון, תקבלו גם אישורי לינה. בכל יום לינה תקבלו מפקיד הקבלה אישור חתום שמאשר שבאותו לילה אתם ישנים במלון (מה שהופך את הלינה בבית פרטי ללא אפשרית). יש לשמור את הטפסים הללו באופן מסודר שכן כנראה תצטרכו להגיש אותם עם היציאה מהמדינה. החסרה של טפסים או חוסר סדר בהם עלולים לגרור עיכוב ביציאה מהמדינה. כמו כן, לעתים שוטר מזדמן יכול לבקש לבדוק את הטפסים שלכם בזמן הביקור עצמו. לכן יש לדאוג לקבל מהמלון את הטפסים המדוברים באופן יומיומי, לתייק אותם באופן מסודר ולהימנע משהייה בבתים פרטיים או במלונות שבהם לא נרשמתם.

שוטרים: תוכלו לקרוא ברחבי הרשת סיפורי אימה רבים על השוטרים של מרכז אסיה ועל ניסיונותיהם להפחיד תיירים תמימים במטרה להוציא מהם שוחד, ובראש מצעד הסיפורים מככבות אוזבקיסטן ובירתה טשקנט (בדגש על תחנות המטרו בעיר). מניסיון אישי גיליתי שהסיפורים לא פחות ממוגזמים. לכאורה, הייתי מטרה קלה מאד – גבר צעיר, מערבי, המטייל לבד, אבל מעולם לא נתקלתי במה שעלול להתפרש כבעיה או כחריגה מגבולות ההיגיון. נכון, לעתים קרובות התבקשתי להציג את הדרכון ולענות על שאלות, אך הן היו קצרות וענייניות (יש להסתובב עם הדרכון עליכם בכל זמן. בעת הבדיקות מומלץ להציג עותק של הדרכון). מה שחשוב לזכור הוא שצריך לתת כבוד אך גם להיות אסרטיבי. אם תלחצו את היד, תאמרו שלום ותענו על השאלות באופן מתומצת וקצר התהליך יהפוך לפשוט ומהיר.

צילום: עודד וגנשטיין

צילום: עודד וגנשטיין

קירגיזסטן

 

אשרה: התהליך פשוט וקל. כל מה שצריך הוא שתי תמונות פספורט ו-35 דולר במזומן (יש להכין מראש) ותקבלו את האשרה עם ההגעה לשדה התעופה ללא בעיות. אם אתם נכנסים במעבר יבשתי, יש להכין את האשרה מראש. אפשר לקבל אותה באחת מנציגויות המדינה ברחבי העולם.

צרות אחרות: עבור מרבית המטיילים, טיול בקירגיזסטן נטול בעיות בדרך כלל. עם זאת, יש נושאים שבהם צריך להפעיל שיקול דעת. האלכוהול הוא מכה רצינית בכל רחבי המדינה. אל תסכימו לעלות למונית משותפת או לטרמפ שהנהג שלהם שיכור, והימנעו מהליכה בפארקים או בגינות צדדיות אחרי שעות החשכה. בורות פתוחים והיעדר תאורה הם בעיה אמיתית בעיר הבירה בישקק, ולכן יש להימנע מללכת בה לאחר שקיעת השמש.

העיירה קרקול. צילום: עודד וגנשטיין

העיירה קרקול. צילום: עודד וגנשטיין

טג'יקיסטן

גם כאן התהליך פשוט ונוח. אמנם יש להכין את האשרה לפני ההגעה למדינה, אך כל מה שצריך לעשות הוא להגיע לאחת השגרירויות של טג'יקיסטן בעולם, למלא טפסים ולשלם בהתאם לבקשה ולדחיפות. לרוב תוכלו לאסוף את האשרה המוכנה יום לאחר מכן.

שימו לב, אם אתם מתכננים לנסוע לאזור הגבול עם אפגניסטן ובמיוחד לכביש פאמיר, תצטרכו לבקש אשרה מיוחדת לביקור באזור זה המכונה גורנו באדאחשאן ((Gorno Badakhshan. באשרה יש לציין את תאריכי הכניסה והיציאה מהאזור.

 

קזחסטן

יש להוציא את האשרה לפני הביקור במדינה. אפשר לקבלה בשגרירות קזחסטן בישראל או בנציגויות אחרות ברחבי העולם. לקבלת האשרה יש להכין דרכון (בתוקף חצי שנה קדימה), תמונות פספורט, טופס בקשה לאשרה (אפשר להוריד מהאינטרנט), מכתב הזמנה (הזמנת מלון, הזמנה לכנס עסקי וכו') ותשלום במזומן שמשתנה על פי סוג האשרה.

טורקמניסטן

יש להוציא את הוויזה לפני הביקור במדינה. בהיעדר שגרירות בישראל, אפשר לעשות כן באחת מהנציגויות האחרות בעולם. כמו בנציגויות של המדינות השכנות, גם כאן יש להכין תמונות פספורט, דרכון בתוקף, טופס בקשה לאשרה, מכתב הזמנה ותשלום על פי סוג האשרה. זמן ההמתנה יכול להיות ארוך (לעתים גם שבועיים) ולכן יש להיערך בהתאם.

 

עונה מומלצת

האקלים במרכז אסיה קיצוני – מחום לוהט ועד לקור מקפיא. זמני הביקור המומלצים משתנים בהתאם למיקום הגיאוגרפי (מקזחסטן בצפון ועד טורקמניסטן בדרום) ובהתאם לגובה: מהמישור להרים הגבוהים.

באופן כללי אפשר לומר שהסתיו והאביב (סביבות אפריל וסביבות ספטמבר) הם הזמנים הטובים ביותר לטייל במרכז אסיה, כי מזג האוויר נעים מאוד במקומות הנמוכים. בגבהים תמיד קריר אך לרוב הדרכים פתוחות ועבירות ואין צורך בלבוש כבד בתקופה זו בדרך כלל. בקיץ תתכוננו "להתבשל" במקומות הנמוכים, עם טמפרטורה שיכולה לעבור את ה-40 מעלות צלזיוס. זה הזמן הטוב ביותר לטרקים בהרים היפים והגבוהים של קירגיזסטן.

החורף (נובמבר–פברואר) הוא קר ולעתים יורד שלג אפילו במקומות הנמוכים. דרכים רבות נסגרות והטמפרטורות מקפיאות (במדבריות של טג'יקיסטן הטמפרטורה מגיעה לעתים קרובות למינוס 40 מעלות). בכל מקרה – לא משנה מהי העונה שבה אתם נוסעים, התכוננו לשינוי קיצוני של מזג האוויר. התאימו את הלבוש גם לקור (בייחוד אלו המתכננים טרקים בגבהים) וגם לשמש הקופחת. פגעי מזג אוויר הם אחת הסיבות השכיחות ביותר לפגיעות מטיילים במרכז אסיה.

כסף

טיול במרכז אסיה אינו זול כמו בהודו או בתאילנד, אך לא יקר כמו באירופה או בארצות הברית. מחיר הטיול מושפע מכמה גורמים: מאופי הלינה (ממלונות יוקרה ועד ללינות בית), ממזון (בערי הבירה יש מסעדות פאר של ממש וגם דוכני רחוב זולים ביותר), מנסיעות (טרמפים, מונית משותפת, נסיעה פרטית) ומהוצאות נוספות (טיולים מאורגנים, אשרות דחופות, טרקים וכו'). באופן כללי קזחסטן היא היעד היקר ביותר ואחריה ברשימה ניצבת אוזבקיסטן, בעוד טג'יקיסטן וקירגיזסטן הן הזולות ביותר. תרמילאים אשר ילונו ב"הום סטיי", לינות בית (Home Stay), יאכלו בדוכני הרחוב ויחלקו נסיעות עם חברים ונוסעים אחרים יכולים לצפות להוציא 35-15 דולר ביום, אך לינה במלונות טובים, טיולים, הדרכות פרטיות ואוכל ברמה גבוהה יכולים להגיע גם ל-150-100 דולר ליום.

צילום: עודד וגנשטיין

צילום: עודד וגנשטיין

ציוד מומלץ

לאלו המתכננים טרקים וטיולים ברגל (קירגיזסטן היא גולת הכותרת עבורכם), חשוב להיערך מראש עם כל הציוד הנדרש. אופציות הקנייה וההשכרה מעטות עד לא קיימות: אוהל ושק שינה (לא זה שישנתם איתו בחוף דוגית בכנרת, אלא כזה שמתאים לקור רציני), מטהרי מים, כובע וציוד בישול הם בגדר חובה. אם בכל זאת נתקעתם, תוכלו למצוא ציוד מטיילים בשוק של אוש בבישקק, עיר הבירה של קירגיזסטן.

מומלץ מאוד לכולם להביא מילון אנגלי-רוסי, מעט גלויות של הארץ (לחלק כמתנה אם הוזמנתם להתארח אצל מישהו), תרופות מרשם ותרופות נגד מחלת גבהים אם אתם מתכננים מעבר בגבהים.

למטיילים באוזבקיסטן מומלץ להביא שקית או קלסר כדי לתייק את אישורי הלינה ואת שאר המסמכים הביורוקרטיים החשובים.

תחבורה

כניסה ויציאה

מהאוויר: חברות תעופה רבות טסות ממקומות רבים בעולם לערי בירה במרכז אסיה. אפשר לומר ששדה התעופה המרכזי והמרושת ביותר הוא זה של טשקנט, בירת אוזבקיסטן (יש טיסות ישירות מישראל). ממנו אפשר להמשיך בטיסות קישור לערי בירה אחרות בסביבה.

רכבת: לאלו שזמנם בידם, אפשר להרחיב את הטיול ולשלב אותו עם מסע רכבת לתוך מרכז אסיה מסין או מרוסיה. המחירים משתנים בהתאם לסוג הקו וליוקרת הקרון, מקרונות ישיבה פשוטים ועד לקרונות דלוקס עם כל הפינוקים.

דרך הים: מטיילים ותרמילאים רבים מגיעים למרכז אסיה במעבורת המפליגה מבאקו בירת אזרבייג'ן לטורקמניסטן (18-15 שעות). אפשר להרחיב את הטיול לאזור הקווקז (אזרבייג'ן, ארמניה וגאורגיה).

ממקום למקום

 

טיסות פנימיות: לאלו שזמנם קצר, אפשר לטוס מעיר בירה לעיר בירה. הדבר מייקר את הטיול באופן משמעותי, כמובן. מומלץ לקרוא מראש על דירוג הבטיחות של חברת התעופה הנבחרת.

אוטובוסים: בניגוד למקומות אחרים בעולם, אוטובוסים אינם מצרך נפוץ במיוחד במרכז אסיה. הם נחשבים לאטיים וללא כל כך נוחים לעומת אופציות אחרות ומשמשים בעיקר לקישור בין הערים הגדולות.

מרשרוטקה (Marshrutka): הכינוי למיניבוס או למונית שירות – מאמצעי הנסיעה הפופולריים ביותר במרכז אסיה. המרשרוטקות יחכו לכם מדי בוקר בכיכרות המרכזיות וברחבות השווקים הגדולים. היעד הסופי יהיה כתוב על השמשה (ברוסית), מהעיירה הקרובה ועד יעד שההגעה אליו כרוכה בנסיעה לאורך המדינה כולה. היתרון – בניגוד לאוטובוס, אפשר לבקש מהנהג לעצור בכל נקודה במהלך הדרך. החיסרון – הנהגים אוהבים לדחוס לקוחות עד אפס מקום (כולל מזוודות ומה לא) ואם "זכיתם" לעלות במהלך הדרך, כנראה שתעמדו או תשבו על הרצפה.

מונית משותפת: עוד אמצעי פופולרי לנסיעה באזור. דומה מאוד למרשרוטקה, אלא שכאן מדובר בנהגים פרטיים ובמכוניות פרטיות. גם את המוניות המשותפות תוכלו לפגוש במקומות מרכזיים וברחבות השווקים מדי בוקר. היעד הסופי יירשם בפתק על השמשה, אך בדומה למונית השירות, אפשר לרדת בכל נקודה בדרך או לבקש מעקף (למשל כדי להביא אתכם עד דלת המלון) והמחיר יהיה תלוי ביעד הסופי שלכם. שעות היציאה אינן מסודרות כלל. ברגע שהאוטו מלא, נוסעים. לכן מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות כדי לתפוס מקום (מומלץ לתפוס את המקום שליד הנהג, בדרך כלל הוא יתומחר במחיר יקר יותר). היתרון המשמעותי של המונית המשותפת הוא הנוחות שבנסיעה ברכב פרטי, שבו לא נכנסים יותר מחמישה אנשים. יתרון נוסף הוא האפשרות הנפלאה להכיר את המקומיים ולשוחח איתם. חשוב מאוד לסגור את המחיר מראש כדי להימנע מבעיות.

מונית פרטית: אפשר לשכור את המונית המשותפת רק לעצמכם. או אז כל שתצטרכו לעשות הוא לשלם מחיר של ארבעה נוסעים. מדובר בדרך המפנקת והפשוטה ביותר לנסיעה, אך גם היקרה ביותר, כמובן.

צילום: עודד וגנשטיין

צילום: עודד וגנשטיין

לטייל כישראלי במרכז אסיה

"האם לספר שאני ישראלי?" היא שאלה רווחת בקרב ישראלים המטיילים במרכז אסיה, אשר האמונה הדתית הנפוצה בה ביותר היא האסלאם. אז כמו כל דבר בחיים, זו סוגיה אישית ומשתנה, ולכן אי אפשר לתת המלצה גורפת. באופן כללי, לא נתקלתי בבעיות מיוחדות עם היוודע עובדת היותי ישראלי בקרב שיחות שערכתי עם המקומיים. במדינות הצפוניות של מרכז אסיה: קזחסטן, אוזבקיסטן וקירגיזסטן, התגובה נעה בין פליאה ("מישראל נסעת עד לפה?!") לאדישות מוחלטת. לעומת זאת, במדינות הדרומיות יותר, שם האסלאם תופס מרכיב מרכזי יותר בתרבות, דוגמת טג'יקיסטן (בדגש על אזור הגבול עם אפגניסטן), העניין קצת יותר מורכב. הטג'יקים הם אנשים סקרנים וידענים להפליא, ואל תתפלאו אם הם יספרו לכם על משה דיין, גולדה מאיר או אריאל שרון. בחוויה האישית שלי, בכפרים ובאזורי הספר לא נתקלתי בשום בעיה. לעומת זאת, בעיר הבירה דושנבה, מישהו ניסה לגרור אותי לוויכוח פוליטי. אמנם זה היה לשם הדיון והחלפת הידע, אך באותה נקודה הרגשתי מאוד לא בנוח. לכן המלצתי היא כזו – הפעילו שיקול דעת, שמרו על פרופיל נמוך ובשום פנים ואופן אל תעוררו ויכוח פוליטי, שבו תנסו לשכנע מישהו בצד השני של העולם בצדקתו של צד זה או אחר. ועוד טיפ מנצח – אם אני מרגיש שהסיטואציה מורכבת ועדינה, התשובה הקבועה שלי לשאלה "מאיפה אתה?" היא: "מפלסטין". זו האמת לאמיתה, פשוט מנקודת המבט שלהם.

לינה

אפשרויות הלינה במרכז אסיה מגוונות ורבות, במיוחד בערים המרכזיות – ממלונות יוקרה בדרגה הגבוהה ביותר (אסטנה בקזחסטן היא המובילה במגוון ובתג המחיר) ועד לאכסניות פשוטות וחדרים משותפים. אולי החוויה בהא הידיעה של מרכז אסיה היא האפשרות לישון בהום סטיי (לינת בית), צורת אירוח אשר נפוצה בעיקר באזורי הכפר. מרכזים של CBT (Community based tourism) צצים באזור כמו פטריות אחרי הגשם. שם יוכלו "לשדך" אתכם למשפחה שבביתה תוכלו לישון. העסק עובד בסבב, וכך בכל פעם משפחה אחרת זוכה לארח וליהנות מהרווחים. תיירות קהילתית זו, שבה הכסף הולך ישירות למשפחה המארחת, ללא גוזרי קופונים, עוזרת למשפחות רבות להתאושש מעוני גדול הלכה למעשה.

גם כאן המגוון הוא רב: ממשפחות בעלות בתים גדולים מאוד שיוכלו להקצות לכם חדר גדול, סלון, חדר אוכל, שירותים ואמבטיה עם מים חמים, ועד למשפחות בעלות בתים קטנים וצנועים (בדרך כלל של זוגות מבוגרים), שיציעו לכם חדר צנוע יותר ושירותים ומקלחת משותפים (לעתים בחצר, תחת כיפת השמים); ממשפחות נוודים החיות בבידוד כמעט מוחלט בערבות קירגיזסטן ועד העיירות הגדולות של טג'יקיסטן. המחירים נעים בין 30 ל-50 שקלים (תלוי בדרגת הלינה) וכמעט תמיד כוללים ארוחת בוקר וארוחת ערב העשירות במאכלים ביתיים. מדובר בחוויה יוצאת דופן, שבה יתאפשר לכם לחוש מקרוב ועל אמת את חיי המשפחה והכפר, ללא פילטרים.

המלצת זהב – 1: האנגלית אינה נפוצה כל כך בפי המקומיים. עשו לעצמכם טובה ענקית ולמדו כמה מילים ברוסית טרם הנסיעה. שווה אפילו לשקול לקחת קורס מזורז בדיבור ובכתיבה, מה שיהפוך את הטיול שלכם לקל ומהנה הרבה יותר.

המלצת זהב – 2: אם אתם מתכננים לישון בלינת בית, הביאו אתכם תמונות של ארץ ישראל, של הבית שלכם ושל משפחתכם. המארחים שלכם ישמחו לשמוע כל פרט מידע על המקום המיוחד שממנו באתם.

פסטיבלים ואירועים מיוחדים

מלבד מועדים בעלי חשיבות דתית מוסלמית, כמו הרמאדן והאיד אל פיטר, אחד האירועים הגדולים והמעניינים ביותר בלוח השנה של מרכז אסיה הוא הנאברוס (Navrus) – "חג האביב", אשר נחגג בדרך כלל ב-21 במרס. זה הזמן למשפחה, לריקודים ולתחרויות ספורט מסורתיות כמו הבוזקשי (Buzkashi), סוג של פוטבול שבו המתמודדים, הרכובים על סוסים, מנסים להשיג את השליטה על פגר של עז ולהעבירו אל מעבר לקווי היריב. זהו ספורט מרגש אך גם אינטנסיבי ואלים. מלבד חגים אלה, מומלץ לבקר במדינות האזור בעת חגיגות יום העצמאות שלהן, הכוללים מצעדים (צבאיים בדרך כלל) מרשימים, דוכני רחוב והרקדות רחוב המוניות.

צילום: עודד וגנשטיין

צילום: עודד וגנשטיין

צילום

יש מקומות או אנשים שאסור לצלם: תחנות המטרו בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, הן דוגמה לכך. תחנות מרהיבות אלה, שעיצוביהן האדריכליים עוצרי נשימה, הן למעשה מקלטים אטומיים, ולכן צילום יעורר בעיה של ממש. גם שוטרים, חיילים, בסיסים צבאיים ונקודות ביקורת וגבול אסור לצלם. כמו כן, לא מומלץ לצַלָם גבר לצלם נשים נשואות.

באופן כללי המקומיים שמחים להצטלם. באזורי הכפר הפתיחות והנינוחות גדולות לאין שיעור מאלו של העירוניים. לפי ניסיוני, גם בעיר וגם בכפר המקומיים אינם מעריכים צילום "בגנבה", כזה שנעשה בהסתר, עם עדשה מקרבת. בעיניי צילום טוב הוא כזה שמקבלים ולא לוקחים, ולכן המלצתי היא לבוא, לומר שלום, ללחוץ את היד ולבקש את אישור המצולם לצלמו. זה הכלל שתמיד שמר עליי מבעיות בכל מקום בעולם שבו צילמתי. ומה לגבי האותנטיות והספונטניות של הרגע? אחרי שנתתם את הכבוד הדרוש וקיבלתם את האישור לתמונה, הישארו כמה רגעים עם האדם שאותו אתם רוצים לצלם. אתם תיווכחו לדעת שלאחר דקה או שתיים האדם כבר ישכח מהמצלמה ומעובדת היותכם שם איתו ויחזור לענייניו.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 02f33f27ec0a08747416504e