סוף למסורת? מצעד הגאווה בוטל – ועתידו מוטל בספק
המצעד יבוטל השנה לטובת "איחוד כוחות" עם אירועי הגאווה הבינלאומיים בירושלים, אך אנשי הקהילה חוששים: "אם מבטלים אותו פעם אחת - זה הסוף"
ההודעה המפתיעה הגיעה ביום חמישי שעבר: מצעד הגאווה בתל אביב, שאמור היה להתקיים בסוף יוני, יבוטל השנה לטובת "איחוד כוחות" עם אירועי הגאווה הבינלאומיים בירושלים, שמתוכננים לשבוע השני של אוגוסט. בדיווחים הראשונים על העניין הפגינו אושיות הקהילה תמימות דעים לגבי חשיבות הביטול. אבל בתחילת השבוע כבר התעוררו המתנגדים הראשונים, פוליטיקאים ממרצ. "לא יקום ולא יהיה", הכריזה יעל דיין בנחישות, אבל עושה רושם שגם יקום וגם יהיה. האם זוהי שירת הברבור של המסורת הקהילתית החשובה?
ההתנהלות סביב ביטול המצעד מעוררת חשש שכן. להחלטה המשותפת של העירייה ואגודת הלהט"ב יש – לצד הנימוקים של סולידריות עם החגיגה הירושלמית – גם סיבות כלכליות. האגודה, וזה לא חדש, מצויה בקשיים תקציביים והיו"ר מייקל המל טוען שאין להם אפשרות להרים גם את המצעד התל אביביו גם אירועים גדולים נוספים, חודשיים אחר כך. צריך לוותר על משהו, ומכיוון שלאגודה חשוב להשתתף בחגיגות הבינלאומיות ולחזק אותן, ויתרו על אבן גבירול.
המל מבטיח שבמקום המצעד ושבוע הגאווה הרגיל יתקיימו ביוני כמה אירועים, רק שכרגע, שבועות ספורים לפני המועד, אין לו מושכ מה הם יהיו. בחצי פה הוא מזכיר את פסטיבל הסרטים ההומו-לסבי, שהוא בכלל יוזמה של האוזן השלישית, ומה צפוי לשבוע החגיגי באוגוסט? גם לא ברור. בינתיים ידוע רק על הסעות שמארגנת האגודה מתל אביב למצעד בירושלים, ועל מסיבות חוף המוניות בשיתוף עם העירייה ועם מועדון הווקס. גם בבית הפתוח, שמארגן את האירועים הבינלאומיים בירושלים, לא יודעים לספר על תכניות של שיתוך הפעולה הצפוי, אבל מברכים על הגב שנותנים להם התל אביבים.
לגב הזה אחריות, מתברר, גם העירייה, שמעודדת את תושבי העיר הוואודים להעפיל לירושלים. "צריך להגיד לאנשים 'את המוזיקה, הריקודים והאמנות תעשו במסיבת החוף בתל אביב, ואת הצעדה בירושלים', אומר אדיר שטיינר, יועץ ראש העירייה לענייני הקהילה. תקציב העירייה המוקצה בדרך כלל למצעד יועבר השנה למסיבה המדוברת, ובשנה הבאה, מבטיח שטיינר, המסורת תחודש: "האינטרס של העירייה הוא דווקא לקיים את המצעד בתל אביב כדי לחזק אותה. מצעד הגאווה נולד ב-1998 ערב הבחירות המוניציפליות. רון חולדאי הבטיח שאם ייבחר, תתמוך העירייה במצעד והוא יופק באירוע עירוני. מאז 1999 זה ההסכם בין העירייה לקהילה, הסכם שאין לעירייה כוונה להפר".
השאלה היא אם ההצהרה הזאת מספיקה. סיבות לביטול תמיד אפשר למצוא, ולא בטוח שהאגודה עצמה יכולה – או רוצה – להמשיך לעמוד ב"הסכם" עם העירייה. "חשוב לרכז כוחות בירושלים, חשוב שהרבה מהאנרגיות ילכו לשם, אבל מה שמפחיד אותי זה שאם פתאום מפסיקים משהו שהוא מסורת, משהו שהיה קבוע כל שנה, זה יפתח תקדים לביטולים נוספים", אומר ד"ר אייל גרוס, פעיל ותיק בקהילה. נורה גרינברג, לשעבר יו"ר האגודה, רומזת כי מתחת לפני השטח יש בהחלטת הביטול משום איום ממשי על עתיד המצעדים. "אנחנו חיים במדינה של ספינים", היא אומרת, "אבל צריך להגיד לציבור את האמת, למה באמת בוטל המצעד. טוב לתמוך במצעד בירושלים, אבל היה חשוב לתמוך בו גם לפני שנה, ואז אף אחד לא העז להעלות על דעתו לבטל את המצעד בתל אביב. זו היתה החלטה שהפתיעה אותי, אחרי שנכנס של האגודה לפני כחצי שנה אמרו כולם שהוא חייב להתקיים ושאם מבטלים אותו פעם אחת אז זה הסוף".
וגם אם זה הסוף, לא כולם בהקהילה מצטערים. הביטול מציף מחדש את הדיון על נחיצות המצעד – מסורת מרכזית בקהילה והפגנה חשובה של כוח, מראות וגם תמיכה סטרייטית שהחלה בגינת שנקין ב-1993, יצאה לאבן גבירול ב-1998, ובשנים האחרונות איגדה 100 אלף גאים וידידים. הדר נמיר מקל"ף (קבילה לסבית פמיניסטית) טוענת שכל מטרות המצעד אבדו לגמרי, וד"ר עמית קמה, פעיל ותיק בקהילה, טוען שהמצעד הוא "לא יותר מקרנבל, אתנחתא קומית, שמציגה הומואים חצי עירומים המפזזים על משאיות. אין לו שום קשר לאירועים שמהם באה ההשראה, ולא יוצאת ממנו אף פעם תביעה לשוויון זויות או לשינוי המעמד המשפטי של הקהילה".
קמה מעריך שמספר האורחים מחו"ל שיגיעו למצעד בירושלים יהיה נמוך ושהמארגנים ישארו רק עם יומרה ריקה מתוכן – ובכך מעלה את החשש המידי בקהילה, עוד לפני המחשבות על שנה הבאה: לנוכח העובדה שהמצעד הירושלמי בוטל בשנה שעברה רק שלושה ימים לפני האירוע, ומכיוון שבכל זאת מדובר במזרח התיכון, ועוד בירושלים – לא בדיוק אי של יציבות ביטחונית ושלווה מובטחת – מי ערב לחובבי המצעדים שהחגיגה הבינלאומית לא תקרוס שוב, והם יישארו קרחים מכאן ומכאן, טעונים גאווה וברותה ובלתי ניתנת למימוש?