האנשים, המקומות והסיפורים שעשו את תל אביב: שנות ה־20

לכבוד יום העצמאות, נברנו בארכיונים ודמיינו איך היה נראה Time Out בכל עשור מאז הקמת העיר העברית הראשונה. בעיות החניה של היום הם שטויות לעומת בעיית הגמלים

איסור גמלים בתל אביב
איסור גמלים בתל אביב
27 באפריל 2017

מסע תל אביבי בזמן

השנים הראשונות | שנות הֺ־20 | שנות הֺ־30 | שנות הֺ־40 | שנות הֺ־50 | שנות הֺ־60 | שנות הֺ־70 | שנות הֺ־80 | שנות הֺ־90שנות הֺ־2000

הקוד האתי

דיני גמלים 

כל תייר הנגוע באוריינטליזם משוכנע שתל אביב שורצת גמלים. עד 1926 זה היה נכון: בעיר התהלכו כ־2,800 גמלים, רובם שימשו את תעשיית הבנייה. כעת, כשענף הבנייה מתחדש במשאיות ובטרקטורים, עיריית תל אביב מרשה לעצמה לאסור את השימוש בהם. הגמלים ירוכזו באורווה בכפר סומייל בפינת ארלוזורוב ואבן גבירול (שמות נבואיים בלבד). 

עירוני

הצעירים מתאהבים באלנבי

רחוב הרצל, המשמש כמוקד בילוי ומסחר מראשיתה של אחוזת בית, כבר אינו מעודכן מספיק לטעמם של החלוצים הצעירים המפטרלים ברחבי העיר. אלו החלו לפקוד באחרונה בהמוניהם את רחוב אלנבי, וריכוזם בשוק הכרמל, האטרקציה העירונית החדשה שהוקמה על ידי קבוצת עולים מרוסיה שהפרוטה בכיסם. בעת שחיי המסחר עדיין מרוכזים ברחוב הרצל, בתום ימי העבודה שורץ רחוב אלנבי במטיילים צעירים והומה גם בשבתות. המסחר ברחוב מתקיים עד לפינת רחוב מונטיפיורי, שהרי במרחבים הדרומיים לו לא ניתן עדיין לפתוח חנויות מחשש לפגיעה בתנאי המגורים. 

הפקקים עדיין שם. רחוב אלנבי בשנות ה־30. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
הפקקים עדיין שם. רחוב אלנבי בשנות ה־30. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

דירה להכיר 

פברואר 1924

קומונת בלאו וייס

בקיץ 1921 הגיעו לתל אביב חברי בלאו וייס, תנועת נוער הדוגלת בחיי פשטות, והתיישבו ברחוב הרצל. התנועה הקימה סדנאות לעבודת מתכת, עץ, חשמל ומכניקה, ומאוחר יותר התמקמה בדירה שכורה בלילינבלום. בדירת ארבעת החדרים חיים כ־60 אנשים (20 מהם ישנים במרפסת). על פי עדויות בספר "קומונות בתל אביב בשנות ה־30־40", הדירה נקייה להפליא.

נוף פתוח לעיר העברית. הקומונה בלילינבלום. צילום: מתוך "קומונות בתל אביב בשנות ה־30 ו־40", הוצאת יד טבנקין
נוף פתוח לעיר העברית. הקומונה בלילינבלום. צילום: מתוך "קומונות בתל אביב בשנות ה־30 ו־40", הוצאת יד טבנקין

במה

27 ביולי 1923 

נוהרים לאופרה: "לה טרוויאטה" מוצגת בעברית

כל מכובדי ועשירי עירנו נצפו אמש בהפקת האופרה הראשונה בתל אביב – "לה טרוויאטה" של ג'וזפה ורדי – שהועלתה באולם הגדול של ראינוע עדן. בהם בלט ראש העירייה מאיר דיזנגוף, שהתעקש על הצגת האופרה בעברית וקיבל את מבוקשו. האופרה בוצעה במומחיות רבה על ידי זמרים ותזמורת בת תריסר נגנים מבית הספר שולמית ומקהלת קדימה. מעבר לקהל התל אביבי, שהשתרך בתורים ארוכים בקרבת הקופות, נהרו אל האופרה גם תושבי הפריפריה ורבים מהם, ככל הנראה, פשוט לא עברו סלקציה. בעיתון "הארץ" דווח: "רוח חג שררה באולם המלא מפה לפה. הכרטיסים נמכרו עוד לפני התחלת ההצגה וקהל רב היה מוכרח לשוב הביתה במפח נפש. בייחוד הצטערו בני המושבות, שבאו כמעט מכל כפרי יהודה ולא דאגו להכין כרטיסים בעוד ומועד ולא נתקררה דעתם עד שניתנה להם ההבטחה כי ההצגה השנייה תהיה בימים הקרובים".

"לה טרוויאטה". להיט!
"לה טרוויאטה". להיט!

בהמשך לשיחתנו

"שתי גבעותיה של תל אביב ויפו הן כזוג שדיים של אותו החזה. אך תל יפו כאילו נגועה בסרטן, ותל אביב שייכת לבתולה בריאה, חזקה ומחייכת"
(בונארדי, תייר צרפתי, 1926. מובא בספרו של נתן שור "תולדות תל אביב")