צלם אנוש: הצלמים שלא מפחדים להיות פוליטיים

"התקשורת הישראלית איבדה עניין במה שקורה בשטחים", אומר אורן זיו, ממייסדי קולקטיב הצלמים הפוליטיים אקטיבסטילס. "מאז סוף האינתיפאדה השנייה הפסיקו להגיע. יש את עמירה הס ואת גדעון לוי, ומדי פעם איזה כתב של ערוץ מיינסטרים שנסמך על דובר צה"ל עושה כתבה, אבל אין תיעוד של חיי היומיום של הכיבוש בתקשורת הישראלית". אז יש עמירה הס, גדעון לוי ודובר צה"ל ויש אקטיבסטילס.

"הפרקטיקה שלנו לא מבוססת על מה יכול להגיע לשער בעיתון או איזה צילום ימכור, אלא על איך אנחנו יכולים לתמוך בקהילות המקומיות", מנמק זיו, "למשל, המאבק נגד גדר ההפרדה וההתנחלויות שאנחנו מלווים כמעט עשור ירד מזמן מהכותרות, אבל אנחנו ממשיכים ללכת למקומות האלה שבוע אחר שבוע. אנשים לפעמים תוהים בשביל מה – לא בשביל הערך הוויזואלי, אלא כי חשוב לנו להראות שהמאבק הזה עדיין מתרחש. המצולמים גם משתמשים בצילומים שלנו למשפטים, גיוס כספים, תקשורת, מחאה ועוד. חשוב לנו שגם להם, ולא רק לנו כצלמים, יהיו זכויות על התמונות".

11 שנים לאחר שאקטיבסטילס החלו לתעד בדבקות ובמקצועיות ראויות להערכה מאבקים רבים בישראל ובשטחים – מהמחאה החברתית, דרך ההפגנות בבילעין ועד למאבק התושבים בגבעת עמל – יוצא הספר עם כותרת כמעט בלתי נמנעת: "Activestills, Photography as Protest in Palestine/Israel", המלווה בתערוכה בגלריה של בית הספר לאמנות מנשר.

קיר טיפוס. צילום: אקטיבסטילס

הפרדיגמה של הצלם כמי שעומד מנגד ומתעד לא רלוונטית עבורכם. אתם מבקשים לבחור צד. האם אתם מרגישים חלק מהמאבקים שאתם מתעדים או בכל זאת גורם חיצוני?

"המתח הזה באמת קיים, וזה תלוי באיזה מאבק. מבחינת סטנדרטים מקצועיים – אמינות, דיוק בקאפשנים, העיקרון של לא לביים שום דבר – יש אצלנו הקפדה חמורה, לפעמים אפילו יותר מצלמי מיינסטרים. מצד שני ברור שיש לנו אג'נדה ומטרות ואנחנו לא מסתירים את זה. הרבה צלמים רואים בנו אקטיביסטים והרבה אקטיביסטים רואים בנו צלמים. אני רואה את עצמי כחלק מאותם מאבקים שאני מלווה. כמו שיש עורך דין או דובר, אז אני מצלם. מה שמעניין הוא שהפוליטיזציה של הדימוי מתרחשת בעיקר לפני ואחרי פעולת הצילום ולא במהלכה. יכול להיות שאני וצלם של עיתון נצלם את אותו אימג', אבל המסגור וההקשר שבו הוא יתפרסם אחר כך יהיו שונים לגמרי".

הצילום שלכם מקפיד לייצג את הקורבנות כאנשים עם כוח פעולה. אקטיבים ולא פסיבים.

"נכון מאוד. בגבעת עמל וגם בשטחים ובטח במאבקי דיור ועוד קל מאוד לתייג את האנשים האלה כמסכנים ולהביא את התמונה שהאדם מבקש נדבה או חמלה. הפלסטינים, למשל, מיוצגים תמיד כקורבנות או כטרוריסטים, ואני חושב שלהראות אנשים נאבקים בצורות שונות נותן להם הרבה כוח וגם מוציא אותם מהלופ הזה".

מעצור. צילום: אקטיבסטילס

"להרבה אנשים נוח לראות את הפלסטינים דרך שני הקצוות האלה", מוסיפה שירז גרינבאום, שהצטרפה לקבוצה ב־2011 ואצרה (יחד עם ורד מימון) את הספר והתערוכה הנוכחית. "מבחינתנו, בניגוד לתפיסה הקלאסית של הצלם בעל הכוח והקורבן המסכן שרוצה שהאדם הלבן יתעד אותו, המצב שנוצר הוא מעין חוזה בין הצלם למצולם – המפגין רוצה להיראות והצלם רוצה שהוא ייראה. חשוב לנו להיות סולידריים עם האנשים, וגם שהצילום יהיה קריאה לפעולה".

אתם מאמינים שיש לזה גם השפעה על הצופים?

זיו: "אני מקווה שכן. אם הייתי חושב שלא כנראה הייתי מפסיק. יש תמונות שלנו שהוציאו אנשים ממעצר או התחילו קמפיין, אבל ביני לבין עצמי אני כמובן כל הזמן שואל כמה זה באמת משפיע, בייחוד בתקופה שבה יש כל כך הרבה דימויים ואנשים מאוד אדישים אליהם".
גרינבאום: "השאלה אם צילום יכול לשנות סטריאוטיפים היא שאלה פתוחה מבחינתי".

מאז שהקבוצה התגבשה ב־2005 התחולל שינוי אדיר בצורות ההפצה והצריכה של מידע ודימויים. איך זה השפיע על העבודה שלכם?
גרינבאום: "בתערוכה שלנו במנשר אנחנו מציגים את מה שקרה לצילומים שלנו שנתלו בתערוכות הרחוב שאנחנו עושים – מחיקות, קריעות וכדומה. תערוכות הרחוב האלה שלנו התמעטו היום לאור האפשרויות שפתחה המדיה החברתית, אבל מה שמעניין הוא כמה דווקא המדיה החדשה הזאת יותר סגורה מהרחוב, שבו אנשים עדיין נאלצים להתמודד לפעמים עם דעות אחרות, בניגוד לרשת שבה הם משוחחים בעיקר עם הקהילה שלהם".

צילום כמחאה. צילום: אקטיבסטילס

זיו: "כשהתחלנו ב־2005 ידענו שאם לא נלך לאיזו הפגנה יהיו שם רק צלמי מיינסטרים, ולאנשים לא תהיה אפשרות להשתמש בצילומים. היום המצב שונה לחלוטין, כל מאבק מצלם את עצמו, אם באמצעות פרויקט חלוקת המצלמות של בצלם או באופן עצמאי, ולכן התפקיד שלנו השתנה – לאו דווקא להיות בכל מקום בכל רגע, אלא לספר סיפורים מורכבים יותר וארוכי טווח. מבחינתי לפחות, הספר הזה הוא הזדמנות לסכם משהו. התחלנו ממש על סף העידן הדיגיטלי, ועכשיו צריך לראות מה עושים הלאה. זה בטוח קשור לנוכחות בשטח, אבל באילו כלים ובאילו פורמטים? לגבי זה יש לי יותר שאלות מתשובות".

תערוכת אקטיבסטילס, גלריה מנשר לאמנות, דוד חכמי 18 תל אביב, עד שבת (7.1). הספר זמין לרכישה באינטרנט ונמכר גם בחנות הספרים המגדלור, לבונטין 1 תל אביב