תחילת הסוף: סיפורו של מרכז הסמים והזנות שפעל ללא הפרעה

מבנה המשרדים שהפך למרכז מחריד של סחר בנשים ובסמים בחסות השקטה של עיריית תל אביב, ויהרס בקרוב כדי להפוך לבניין דירות. זהו סיפורו המקומם של מחדל ה"גיהינום" ברחוב פין 1, שהריסתו כבר החלה, אבל הפעילות הפלילית בו עוד לא נגמרה

פין 1 (צילום: יולי גורודינסקי)
פין 1 (צילום: יולי גורודינסקי)
12 באוגוסט 2015

הריסת הבניין הידוע לשמצה ברחוב פין 1, ששימש במשך שנים כתחנת הסמים הגדולה בישראל וכבית בושת – החלה בשבוע שעבר. קבוצת גיאות, שבבעלותה רשת מסעדות הבשר פאפאגאיו וכמה מבנים נוספים בנווה שאנן, יזמה הקמת קבוצת רכישה לבניין. בכוונתה לבנות במקום בית מגורים בגובה שש קומות שיכלול 54 דירות, בגדלים שונים עד 50 מ"ר. ביום רביעי שעבר עלו על המבנה הדחפורים, שאמורים להפוך אותו לפנינה נדל"נית ולאבן שואבת לצעירים ואמנים. יושבי הבניין, בהם מבקשי מקלט, נרקומנים ונשים שעוסקות בזנות – עמדו על המדרכה ואחזו בידיהם שקיות המכילות את חפציהם. בימים שלאחר הליך הפינוי והריסה חזרו חלקם לשטח הבניין וישנו בין ההריסות.

ההריסה החלה, הפעילות נמשכת

רכישת המבנה ברחוב פין על ידי יזמים והפיכתו לבית מגורים הן נדבך נוסף בג'נטריפיקציה שעוברת דרום תל אביב ושכונת נווה שאנן. לפני חודשיים הפקידה העירייה תוכנית בניין עיר לתחנה המרכזית הישנה המכונה "מתחם שומרון". התוכנית מייעדת את האזור למתחם מעורב של דיור ותעסוקה בצורת מגדלים, חלקם בני 20 קומות ומעלה. עיריית תל אביב, בעליה של כמחצית מהקרקע, כבר הוציאה את השטחים למכרז למרבה במחיר. "אני צופה שעוד כשנתיים תסתיים הבנייה, והשכונה כבר תיראה אחרת", אומר מתן ספיר ממשרד האדריכלים האמון על תכנון הבניין החדש בפין 1 וגם על תכנון מכללת מנשר שתוקם מעבר לכביש, "זו תהיה פלורנטין החדשה".

כינויים רבים יש למבנה ברחוב פין 1 – "המקום הכי נמוך בתל אביב" ו"גיהינום" הם רק שניים מהם. רבים תולים את הידרדרותה של נווה שאנן בפעילות הפלילית שהתנהלה בו מאז ננטש בתחילת שנות ה־90. לפני נטישתו פעלו במבנה משרדיה של חברת אגד. לאחר מכן שימש כבניין דירות שהושכרו לצורכי זנות, ומאז 2006 התמקמו בו סוחרי סמים ששלטו בכל המתרחש ונהגו לשעבד את המכורים והנשים, להכות אותם ולהתעלל בהם. במשך השנים נרצחו ונאנסו בפין 1 עשרות נשים.

מרכז זנות וסמים בחסות העירייה (צילום: יולי גורודינסקי)
מרכז זנות וסמים בחסות העירייה (צילום: יולי גורודינסקי)

המבנה הבנוי בצורת האות חי"ת, משתרע על פני צומת הרחובות פין, סלומון וארלינגר ובעל מספר כניסות המובילות למבוכים, מסדרונות ארוכים ומפותלים המחברים בין שלוש קומות המבנה. חלליו חולקו לכ־70 דירות, חדרים וכוכים הרוסים, רובם נטולי מקלחות או שירותים, חלקם בנויים בתוך אחרים שהושכרו במחיר של 50־150 ש"ח ללילה. קומות הקרקע חולקה לעשרות דירות חדר המשמשות כמכון ליווי. אף שהליך הריסת הבניין החל וחזיתו נהרסה בחלקה, בפועל עדיין פועלים בו חדרים המשמשים כבית בושת. "במקום החדרים שהיו בחזית פינו לנו כמה חדרים בחלל הפנימי שעוד לא נהרס", מספרת אחת הנשים.

באחד המסדרונות המובילים למבנה אפשר לראות את זרם הלקוחות היוצאים והנכנסים. הנשים שעדיין מתגוררות בבניין לא יודעות מתי ייאלצו להתפנות סופית. "מי שמשכיר לנו את החדרים אמר שהוא מתכוון להעביר אותנו למבנה אחר בשכונה", אומרת אחת הנשים, "אנחנו עדיין צריכות לשלם לו, אפילו שכרגע פחות לקוחות מגיעים".

הנשים מעוניינות בסיוע – אין מענה ממשרד הרווחה

בזמן שנותר מנסות נשות מרפאת לוינסקי להוציא את הנשים ממעגל הזנות. נשות המרפאה נמצאות זה כמה שנים בקשר רציף עם הדיירות, רובן אימהות חד הוריות ועולות חדשות. "בשבועות האחרונים עשינו עבודה רצינית כדי להגיע אליהן, תהליך קבלת הטיפול קורה לאט לאט והוא התחיל הרבה לפני פינוי המבנה", מספרת יעל גור, מנהלת המרפאה. לדבריה, בעקבות הפעילות הועברה למשרד הרווחה רשימת הנשים המעוניינות לקבל סיוע, אך טרם התקבל מענה מהרווחה.

משרד הרווחה לא מסייע (צילום: יולי גורודינסקי)
משרד הרווחה לא מסייע (צילום: יולי גורודינסקי)

פעילה חברתית הפועלת בקרב הנשים ושביקשה להישאר בעילום שם מספרת: "הגורמים שמעסיקים את הנשים האלה עדיין נמצאים שם ופועלים מתוכו. רק לפני כמה ימים שמעתי את אחת הנשים מתווכחת איתם לאחר שדרשו ממנה תשלום של מאות שקלים על החדר שלה. היא הסבירה שביום ההריסה וגם ביום שאחריו לא היו לקוחות ואין כסף, אבל זה לא עניין אותם. כולם, כולל הרשויות, יודעים במי מדובר, ולמרות זאת הם ממשיכים באין מפריע".

ההסכם השקט של עיריית תל אביב

בעוד הפעילות הפלילית שמתרחשת במבנה ידועה לכל, זהות הבעלים נותרה תעלומה. מדוע לא פעלו לאורך השנים עיריית תל אביב ומשטרת ישראל נגד המחזיקים במבנה המנהלים בו בית בושת, תחנת סמים משגשגת ומלונית שמהווה עברה על חוקי התכנון והבנייה? בשנת 2007 פורסם כי בתחילת תקופת הידרדרותו החזיקו במבנה, במסגרת כינוס נכסים, העירייה עצמה ובנק מזרחי.

ב"דה מרקר" דווח כי העירייה מכרה את המבנה לקבוצת המשקיעים אליהו את שלום ניהול והשקעות יזמות נדל"ן. העדות היחידה לקיומה של החברה היא תביעה אזרחית שהוגשה נגדה, שממנה עולה כי אחד מבעלי החברה הוא תומר חיים נגר. גם חברת גיאות סירבה למסור ממי רכשה את המבנה וכמה שילמה עבורו, אך גורם בקבוצת הרכישה טוען כי מדובר בסכום "מגוחך יחסית לעלותם של נכסים בתל אביב, וזו אחת הסיבות שהחלטנו לקנות אותו". אפילו עיריית תל אביב מסרה בתגובה לשאלתנו כי איננה יודעת מי היו בעלי המבנה טרם רכישתו על ידי קבוצת גיאות – תגובה מוזרה לאור העובדה שכל המידע אמור להימצא בידיה.

התמיהה מתגברת לנוכח עובדה נוספת: בימים אלה נידונה תביעה שהגישה העירייה נגד חברת אור כתום בע"מ בגין חובות מים וארנונה. חברת אור כתום בע"מ הייתה רשומה בעירייה כמחזיקה בנכס בפין 1 עד למכירתו. עיון ברשם החברות מעלה כי גם במקרה הזה, בעלי החברה הוא תומר חיים נגר. ומדוע כל זה חשוב? כי מי שבמשך שנים שימש בפועל כבעל המבנה ולמעשה ניהל את מכון הליווי הפועל בו הוא אבי נגר, קרוב משפחתו.

משהו כאן מסריח (צילום: יולי גורודינסקי)
משהו כאן מסריח (צילום: יולי גורודינסקי)

נגר, קבלן שיפוצים, מנסה לצייר תמונה תמימה של בעל נכס המנסה לשרוד באזור פשיעה, אך כתב אישום שהוגש בשנת 2008 חושף תמונה אחרת. על פי כתב האישום, המואשם הועסק על ידי אבי נגר "כגובה דמי שכירות, דהיינו מי שתפקידו לעבור מדי יום במכוני המין השונים הפועלים במתחם ולגבות מהם את דמי השכירות היומיים". האיש הואשם והורשע בתקיפה אלימה של אישה, לאחר שהכה אותה והמשיך לבעוט בה גם כשהתמוטטה על הרצפה, משום שסירבה לשלם לו את דמי השכירות לאותו יום בטענה שהם הוכפלו ללא כל התרעה. נגר מעולם לא נעצר או הואשם בגין הפעלת בית בושת, סרסרות או כל עברה אחרת.

הבניין ידוע כמוקד פשע, מעולם לא נפתחה חקירה

עיריית תל אביב, הידועה באכיפתה הנוקשה כלפי עברות תכנון ובנייה, מעולם לא הגישה נגדו כתב אישום בגין פיצול הדירות והפעלת מלונית נרקומנים ללא היתרים. גם ברשות המסים לא שמעו על נגר מעולם ולא פתחו בחקירה על הרווחים שצבר מהשכרת החדרים. נגר עצמו טוען כי מלבד גביית דמי השכירות, לא היה מעורב במתרחש וכי פעל בלית ברירה: "המשטרה ידעה טוב מאוד מה קורה כאן וזה היה נוח לה שכל הפשיעה מתרכזת במקום אחד", הוא אומר, "אם לא הייתי משכיר את החדרים היו משתלטים לי על הבניין והייתי נשאר בלי כלום".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: ״הבניין ברחוב פין 1 אושר להריסה על ידי עיריית תל אביב-יפו כחלק מפרויקט רחב שמבוצע להתחדשות האזור. בשנים האחרונות לא הוגשו תביעות משפטיות בגין עבירות על חוק התכנון הבנייה. העירייה אישרה הקמת בניין חדש מכח תמ"א 38, במסגרתו יוקם בניין בן 5 קומות לעסקים ולמגורים״. משטרת ישראל לא הגיבה לדברים.