סטודנטים עם פלפל

דומה שבזמן האחרון ישראל מלאה ביוזמות הקשורות ליוקר המחיה. מכל הנושאים שהעלתה המחאה החברתית של 2011 – השחיקה במשכורות, מחירי הדיור, השקעות הממשלה – אפשר לומר שזה הנושא שבו הציבור מגלה מעורבות גדולה במיוחד. אולי כי בנושא הזה – בניגוד למשל למשכורות הנשחקות שהן המקור העיקרי לאי השוויון בישראל – אפשר באמת לעשות מעשה ולהשיג תוצאות מיידיות.

אחת היוזמות המעניינות שהחלה לאחרונה תחת השם "מחאת הפלפלים" מעודדת קניית ירקות ופירות ישירות מהחקלאים ללא פערי התיווך של הרשתות וללא התערבותן. הן החקלאים והן הצרכנים נהנים במקרה הזה, מכיוון שהחקלאים מתלוננים על מחירי ההפסד שבהם הם מוכרים לרשתות ואילו הצרכנים מתלוננים על המחיר הגבוה שהם נדרשים לשלם ברשתות.

בימים האלה מתקיימות בכל רחבי ישראל מכירות ישירות מהחקלאי לצרכן, ובשבוע שעבר הבשורה הגיעה גם לאוניברסיטת תל אביב. אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה בשיתוף החקלאים ערכה מכירה של פירות וירקות ברחבה של בניין גילמן. המחירים אכן נשמעים מפתים למדי: ק"ג מלפפונים ב־3.5 ש"ח, ק"ג אפרסקים ב־5 ש"ח, ואם מישהו מתעקש למשל לקנות רוקולה הוא ישלם רק 4 ש"ח לק"ג.

כרמית משיח, יוזמת "חקלאות חברתית ישירה", מספרת: "זו בעצם מחאה שהתחילה מחקלאי הערבה ומקורה במחאת הפלפלים שהתעוררה אחרי שהחקלאים גילו שבסוף העונה הם נשארו עם הפלפלים שהם גידלו, אף על פי שהמחירים ברשתות היו גבוהים, בסביבות 9־10 ש"ח לק"ג. כלומר במקום לקבל את הסחורה, להגדיל את ההיצע ולהוריד מחירים – המחירים נשארו גבוהים והפלפלים נשארו אצל החקלאים. עכשיו כבר שותפים למחאה חקלאים מכל הארץ שמבינים שפערי התיווך בינם ובין הצרכן – שמתגלם במחיר שגובות הרשתות – מגיעים למאות אחוזים. פירות וירקות הפכו ממש למותרות והחקלאים חשים שהציבור מאשים גם אותם במחירים הגבוהים, ולא בצדק. רצינו גם לשנות את תודעת הציבור בעניין הזה".

תני דוגמה.

"עגבניות שרי עולות ברשתות 10־12 ש"ח לק"ג. החקלאי מקבל על זה 2־3 ש"ח בלבד".

אז איך פעלתם?

"הדבר הראשון היה יוזמה מקומית להעביר סחורה לקואופרטיב ברחובות. ואז פנו אלינו ממכללת ספיר, שם ערכנו מכירה לסטודנטים והיא זכתה להצלחה גדולה. פתאום התחלנו לקבל הרבה פניות מחקלאים וצרכנים שרצו לארגן מכירות ישירות בכל מיני מקומות בארץ. עשינו כבר 12 מכירות כאלה, אבל ללא ספק המכירה הגדולה ביותר הייתה באוניברסיטת תל אביב: העברנו ארבע טונות של סחורה, ומכרנו בפועל שמונה טונות!".

זה נשמע הרבה…

"יותר מכל דבר אחר, הייתי רוצה שידונו כאן בפערי התיווך השערורייתיים שגובות הרשתות, שהחקלאים יתפרנסו בכבוד, ושהמחיר לצרכן ירד באופן משמעותי".

אמבר גולן, סטודנטית באוניברסיטה שגם נולדה בתל אביב, מספרת: "קניתי במכירה באוניברסיטה כי המחירים יותר זולים, בחלק מהמקרים זה היה אפילו חצי מחיר מהרשתות. אבל יותר מזה: יש ערך מוסף בקנייה הזו כיוון שאנחנו עוזרים לחקלאים, אז יש כאן גם מחאה".

את חושבת שהפעולה הזו נובעת מהמחאה של 2011? ואם כבר מחאה – לא היית מצפה מהסטודנטים בישראל לנקוט פעולות פוליטיות קצת יותר משמעותיות?

"ייתכן מאד שזה קשור ל־2011, יוקר המחיה היה נושא חשוב במחאה. לגבי השאלה השנייה: אני חושבת שבסופו של דבר הסטודנטים עושים את מה שהם יכולים. נראה לי שיש כאן שיפור בחלקת האדמה הקטנה שלנו וגם לזה יש משמעות. אני לא מצפה מהסטודנטים להוריד את מחירי הדיור בתל אביב".

ספרו האחרון של ניר ברעם, "צל עולם", ראה אור השנה בהוצאת עם עובד