כאן תלויים בכיף: עמותת ע.ט.ל.ף מגייסת כסף לבית מחסה חדש

בדירת מסתור קטנטנה בפלורנטין מתחבאים כ־70 עטלפים פצועים וחולים. כבר שנתיים שעמותת ע.ט.ל.ף משקמת אותם כדי שיחזרו לטבע, ועכשיו הפעילים מנסים להקים בית מחסה אמיתי באמצעות פרויקט מימון המונים. האם עוזי העטלף יקבל בית חדש?

עמותת ע.ט.ל.ף (צילום: בן קלמר)
עמותת ע.ט.ל.ף (צילום: בן קלמר)
17 בפברואר 2016

שום דבר במסלול חיי לא הכין אותי ליום שבו התבקשתי לצאת ממערכת העיתון כדי ללטף עטלפים בדירת מסתור. זאת אומרת, את החלק של הליטופים הוספתי כתנאי, ואני די בטוחה שבעבודה לא יודעים על פיג'מות הבאטמן שלי, אבל כשנערכה ההיכרות ביני לבין עוזי העטלף ידעתי שאני חייבת להמשיך באומץ.

עוזי העטלף חולק דירה קטנה עם עוד כ־70 דיירים שמעדיפים לישון בימים ולבלות בלילות, ולא חוששים להיתפס עם הראש למטה. מדובר במעין בית מחסה מאולתר בפלורנטין שאליו מגיעים עטלפים פצועים וחולים כדי לקבל טיפול. העמותה שהקימה את בית המחסה, ע.ט.ל.ף (עזרה וטיפול לעטלפי פירות), פתחה בימים אלה פרויקט למימון המונים כדי למסד את הקשר ולהקים בית מחסה מסודר. מאחורי המיזם עומדת נורה ליפשיץ (28), שייסדה את העמותה באופן רשמי ממש לפני כמה שבועות, אבל פועלת כבר שנתיים להצלת עטלפים. לצדה מתנדבים חמישה אנשים ועוד כאלה שמזדמנים מפעם לפעם. אחד המתנדבים הקבועים הוא רועי וילנסקי (27), שליפשיץ הכירה בעבודתם המשותפת בעמותת עלם (עמותה לנוער בסיכון). “מרגע שהתחילו להגיע לכאן כמויות גדולות של עטלפים, נוצר צורך להקים את העמותה באופן פורמלי, ועכשיו אנחנו שואפים להקמה של בית המחסה", מסביר וילנסקי.

חדר חשוך מאיקאה

העמותה אמנם הגיעה ליעד שהציבה לעצמה, 60 אלף ש"ח, אבל זה ממש לא הסוף מבחינתם. “גם אחרי שמימון ההמונים הצליח נצטרך לקחת הלוואה. נשמח אם התרומות ימשיכו להגיע", מוסיפה ליפשיץ. בית המחסה יכלול בין היתר מרפאה, גורייה לעטלפים יתומים שבה ירכשו כישורי הישרדות וילמדו לחיות בלהקה, מרחב הכנה לשחרור שידמה את תנאי הטבע ומרחב לדיירי הקבע שאינם יכולים לשוב לטבע, בהם עוזי ידידי. פעילות העמותה בדירת המסתור הנוכחית אמנם חוקית, אבל חבריה מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך בגלל השכנות לדיירים העירוניים.

איך שומרים בסוד דירה עם 70 עטלפים?
ליפשיץ: “כשהיו כאן הרבה סוגי חיות התחילו להבין מסביב, אבל העטלפים כנראה לא מהווים מטרד של ממש. היה לי עורב בשם קרקר שצרח לשכנה על הקיר כל בוקר. היא באה לצעוק עליי וכשפתחתי לה את הדלת כל החיות רצו החוצה – כלבים, כבשים, עורבים, דררות ואני עם עטלפה קטנה עליי. כל זה ואת באה לצעוק בגלל עורב?".

כל עטלף שמגיע הנה נכנס לכעשרה ימי אשפוז, בהתאם למצבו. לאחר מכן משוחררים העטלפים המאוששים לאזור המורכב מארבעה חללים מרופדים ומוחשכים המסודרים בצורת כוורת ענקית, איקאה סטייל. ליפשיץ מכניסה אותי פנימה וחושפת כ־15 עטלפים קטנים ופרוותיים שהצטופפו במהופך על אחד ממתקני התלייה. “כאן הם משקמים את שרירי התעופה, אנחנו בעצם מלמדים אותם הכל מההתחלה". מבט תועה אל התקרה מגלה דובים פרוותיים תלויים שעלולים להקריפ אורחים מזדמנים כמוני. “הדובים מדמים את התנועה של פירות וענפים בטבע, והעטלפים לומדים להיתפס על דברים לא יציבים", היא מסבירה.

אזור האשפוז המאולתר. עמותת ע.ט.ל.ף (צילום: בן קלמר)
אזור האשפוז המאולתר. עמותת ע.ט.ל.ף (צילום: בן קלמר)

אתם מצליחים לדמות תנאי טבע?
“חלקית. זו גם הסיבה למעבר לבית המחסה. אנחנו מכינים אותם פיזית ליכולת לעוף, מזינים אותם ובונים להם שרירים. הם מוצאים לעצמם פינות חשוכות, ובהמשך יהיו כאן גם פירות תלויים. גורים יתומים לא יודעים לחיות בחוץ והם לומדים מעטלפי הבר שהגיעו לכאן. יש לנו כבר עטלפים שיוצאים וחוזרים כשמתחשק להם".

זה כמו כלב

כשאני שואלת את ליפשיץ מתי התחילה האהבה המשונה הזאת, היא מציצה בתאריך המקועקע על ידה. ליפשיץ היא חובבת חיות, אמילי הייתה עטלפה קטנה – התסריט כמעט כתב את עצמו, אבל אז קיבל תפנית מצערת. “לפני שנתיים עוד טיפלתי במגוון בעלי חיים במקביל, והבאתי לכאן כלבת בית שהתעללו בה. את אמילי גידלתי מינקות, עם עיניים עצומות ואפס סיכויי הישרדות. זה היה כמו לגדל תינוק – להיניק אותה כל שעתיים, לתת לה חום גוף, להעביר אותה למזון מוצק, ללמד אותה לעוף". אך אחד המפגשים בין הכלבה לעטלפה השתבש, ואמילי נהרגה. ליפשיץ התקשתה להתמודד עם התאונה. אחרי חודש החליטה שיותר לא תסכן כך בעלי חיים, ומאז היא מטפלת בעיקר בעטלפי פירות.

איזה טיפול את מעניקה לעטלפים הפצועים?
“הטיפול הרפואי הרגיל כולל אנטיביוטיקה ומשחות, בהתאם לסוג הפציעה. במקרים קיצוניים יותר, כמו שיתוק ונכות, אנחנו עובדים עם רפואה משלימה – צמחי מרפא, דיקור ולייזר".

מאיפה ההכשרה הרפואית?
“מניסיון. אין בישראל ידע על עטלפים. קחי עטלף לכל מרפאה שתבחרי – לא יכניסו אותך או שלא יהיה להם מושג איך לטפל בו".

וילנסקי: “יש חוקרים, זואולוגים, נסיינים. אנטומית וביולוגית הם מכירים עטלפים טוב מאיתנו, אבל מבחינה וטרינרית – שברים, מחלות – הידע הזה לא קיים בארץ".

ליפשיץ: “אנחנו עובדים עם כמה וטרינרים טובי לב שמתנדבים לעזור במקרים חריגים של ניתוחים ולא מחייבים אותנו על תרופות וצילומים".

אזור השינה המוחשך. "בישראל אין ידע על עטלפים" (צילום: בן קלמר)
אזור השינה המוחשך. "בישראל אין ידע על עטלפים" (צילום: בן קלמר)

עד היום עברו תחת ידיהם יותר מ־100 עטלפים שהבריאו וחזרו אל הטבע. “אני יכולה גם להגיד לך כמה הרדמנו בסך הכל", אומרת ליפשיץ ופורשת את אצבעות ידיה. “שניים. היחס שמקבלים בחוץ עטלפי פירות שנאספו לטיפול הוא נורא, והקלות שבה מרדימים אותם היא בלתי נסבלת. יש כאן עטלפים שלפי הספר היה צריך כבר להרדים: עטלפה עם שני שברים בעמוד השדרה, אגן מרוסק וכריתת רגל, והיום היא כבר עפה פה בבית; גור עטלפים משותק לחלוטין בפלג הגוף התחתון שהרפואה הרגילה לא הצליחה לעזור לו, ובזכות המטפלת ההוליסטית שלנו היום הוא עף ומזיז את הרגליים".

מה הסיבות השכיחות לפציעות? זה משהו שבני אדם יכולים לצמצם?
“אפשר להפסיק לכרות עצים. חוץ מזה, שמעת על עיקור עצים? תופעה חדשה בתל אביב: תושבים פנו לעירייה בבקשה לעקר עצי פיקוס בגלל הלכלוך על המכוניות, ועכשיו מזריקים סוג של רעל לתוך העץ כדי שיפסיק לייצר פירות. לעטלפים אין מה לאכול, הפינוי והמחסור באוכל גורמים לתשישות והיפותרמיה. רוב הפציעות שאנחנו פוגשים הן של גורים יתומים שנופלים, חתולים שתופסים אותם והמון שברים וזיהומים".

מה צריך לעשות כשמוצאים עטלף פצוע?
“קודם כל לא לפחד. אנשים לא יודעים איך עטלף נראה ויש להם כל מיני דימויים מאיימים בראש. ברגע שהתחלנו להעלות לפייסבוק תמונות, אנשים רואים כמה הם חמודים, ‘זה כמו כלב!'. כשמוצאים עטלף פצוע צריך להניח עליו צעיף או חולצה, להרים, לשים בקרטון – זה מאד חשוב – ומיד להתקשר אלינו".

קו החירום של העמותה: 2355109־052

לתמיכה בפרויקט מימון ההמונים