אכילה גבוהה: מדריך הקפיטריות באוניברסיטת תל אביב

השבוע יתחיל הסמסטר השני של הלימודים האקדמיים באוניברסיטת תל אביב. אחרי כמה שבועות של מה שמכונה באופן מעליב "חופשת הסמסטר" ישובו הסטודנטים התל אביביים לפקוד את כיתות הלימוד באוניברסיטאות, ובהתאם גם את הקפיטריות והמדשאות. את פניהם של הסטודנטים תקבל גם הקפיטריה החדשה של גילמן, שצריכה להיכנס לנעליים הגדולות של אחד המוסדות והסמלים החשובים ביותר של חיי הסטודנט כאן בעיר. זו תיאלץ כעת להתמודד עם תחרות עיקשת על קיבתם של הסטודנטים, מול עוד קפיטריות רבות הפרושות בקמפוס ברמת אביב. המדריך הקולינרי שלפניכם, שעלה לעבדכם הנאמן בצריכה בלתי אנושית של כריכים מפוקחים ותבשילים עתירים בשמן תירס, יאפשר לסטודנטים לברור היטב את מזונם בתחומי קריית האוניברסיטה. אם כך, קחו כל אחד מן הטיפים הנדיבים כאילו הוא נקנה בשעה ארוכה של ישיבה בשירותים.

קפה נטו 

הפקולטה למדעי הרוח

פתיחתה המחודשת של הקפיטריה בבניין גילמן למדעי הרוח הוא האירוע המסעיר ביותר שהתרחש בבניין מאז הגעתו של פאקינג שלמה זנד לחוג להיסטוריה כללית. אלא שאם מיתוגה של הקפיטריה הקודמת התיישב עם השיווק החיוור של בתי קפה פריפריאליים, ברור כי הקפיטריה המחודשת מיתגה עצמה כפסטיש פוסט מודרני הנתלש ממקורו; היא מעוצבת כספרייה בקולג' אמריקאי, עם מדפי עץ כהים ועמוסים בקלסרים, ומשרה את האווירה של מועדון סטודנטים יוקרתי שיש לאנוס לפחות שלושה חזירים כדי להתקבל אליו. כדי להתיישר לפי צו האלגנטיות המחייבת, הלכתי על המנה העסקית המפוקחת, הכוללת מנת דג בטמפורה ושתי תוספות (24 ש״ח). שתי חתיכות הדג היו טעימות ומלאות עסיס. לצידן נהניתי מתוספת של אורז שמנוני (אולי מעבר לרצוי) ותפוחי אדמה בעשבי תיבול שהיו עשויים במידה הנכונה. העובדה שהגילמניסטים אינם רואים בעין יפה פלישה של סטודנטים מפקולטות אחרות לקפיטריה של הבניין (בייחוד אם מדובר בסטודנטים מפקולטות שבהן לתואר יש משמעות בשוק העבודה – ואלה בולטים כאן לעין במיוחד), ומבטים חשדניים, מהסוג שאיים לשלול את האוטונומיה שלי כסובייקט הנהנה מארוחת צהריים, מעט העכירה את האווירה במקום.

אווירה: חדר האוכל מ"ילדות רעות"
מי יושב שם: פעילים להט"בקים וקומוניסטים בני 30
שורה תחתונה: פסטיש פוסט מודרני תלוש

תפוחי אדמה מתובלים, דג ואורז. "קפה נטו" בפקולטה למדעי הרוח (צילום: אורית פניני)

אקו (אתר הסעדה) 

בית הספר לחינוך

באתר ההסעדה, שבו שוכנים סניפי אקו, עלים ירוקים ומקדונלד׳ס (המשמש בעיקר בני מיעוטים ונוער מחונן שפוקד את האוניברסיטה כבר בשנות התיכון) מצאנו את הסנדוויץ׳ הטוב ביותר בקמפוס. במחיר מפוקח של עשרה שקלים קיבלנו ב"אקו" לחמניה קלועה עם גבינת שמנת, חביתה, מלפפון ועגבנייה. בניגוד לכריכים התעשייתיים שתפגשו בקופיקס, החביתה לא דמתה לספוג צהוב לשטיפת כלים. היה בה אפילו טעם מרומז של טריות. ב"אקו" השכילו להבין שלחמניה קלועה משרתת היטב מאכלים כמו חביתה, שהרי המתיקות והמליחות התנגשו זו בזו, ובמהלך דיאלקטי מופלא הולידו סינתזה שהייתה תענוג לחיך. הירקות נחתכו בנדיבות ולא הרגישו כאילו שוחררו מעוצר של עשרה ימים במקרר.
את ההנאה קילקל רק מבנה הגזיבו המקורה והמעגלי באתר ההסעדה, המסגל לעצמו אופי פנאופטיקוני מובהק. בכל שולחן שבו תבחרו להתיישב תקבלו את ההרגשה כאילו אתם נצפים על ידי המוני השומעים החופשיים הפוקדים את מזנון ״עלים ירוקים״ הסמוך; כאלה שרק מחכים לשעת כושר כדי לחפור לכם על ההיסטוריה הארוכה של משפחתם המורחבת.

אווירה: "סופר פריידי" בקניון בערד
מי יושב שם: בני מיעוטים, שומעים חופשיים, תיכוניסטים
שורה תחתונה: לסעור בפנאופטיקון פוקויאני

המנצח. אקו – אתר הסעדה בבית הספר לחינוך (צילום: אורית פניני)

קקאו

הפקולטה למשפטים

בסניף האוניברסיטאי של "קקאו" דרים זה לצד זה דוכנים של סלטי בריאות, תבשילי עדות ואפילו חומוס ופלאפל. כור ההיתוך המאולתר כרוך כמובן גם במטען אידיאולוגי, שהרי כל עדה משוללת מן הערכים המהותיים שלה, וחומרי גלם שנולדו במטבח ערבי מסורתי (חומוס, פול) מיתרגמים בשיח האוריינטליזם לחלק מאורח חיים סטודנטיאלי קוסמופוליטי המדחיק את האובייקטיפיקציה הראשונית של האוריינט. למרות הכל, החלטתי לנסות את מנת החומוס שמגיעה עם שתי פיתות, חריף וצלחת חמוצים (23 ש״ח). החומוס עצמו הפתיע לטובה, וכך גם שליכטת הטחינה הנדיבה שהוגשה מעליו. מה שהרס את המנה היו גרגירי הפול שהוגשו כפי שהם, מבלי שיעברו טחינה ותיבול (כמקובל במנות חומוס המבוססות על פול). לזכותה של המנה ייאמר שהזיתים היו גדולים ומלאי טעם, בעוד שהציפיות כבר הכינו אותי לזיתים העקרים המוכרים לנו מפחיות שימורים זולות.

אווירה: בר שכונתי בפלורנטין
מי יושב שם: אנשים שיעשו גיחה לדרמסלה בחופשת הסמסטר הבאה
שורה תחתונה: אוריינטליזם ב-23 שקלים

שליכטה נדיבה של טחינה. "קקאו" בפקולטה למשפטים (צילום: אורית פניני)

ס.ש.ק

הפקולטה למדעים מדויקים

לחלל שנפער בעיר מאז סגירתו של בר השסק נכנסו באחרונה סניפי הבר-קפה של ס.ש.ק (״סטודנטים שותים קפה״, כך במקור) הממוקמים בשתי נקודות באוניברסיטה – בפקולטה למדעים מדויקים, ובפקולטה למדעי החברה. שניהם מאמצים למראית עין את אותה ארשת סליזית ונהנתנית. הגעתי לסניף שבפקולטה למדעים מדויקים על מנת לנסות את ״מנת השף״, כפי שהיא מופיעה בתפריט הגיר במסעדה ומתומחרת ב-40 ש״ח. בדוכן, עם זאת, נוכחנו לדעת שהמנה (המבוססת על דג סלמון) אינה מוגשת באותו היום. כאשר ביקשנו את מנת הדג המטוגן כחלופה, נאמר לנו שנצטרך להמתין כחצי שעה עד שתהיה מוכנה. נראה שבמהלך דה קונסטרוקטיבי מבריק מתעקשים להשהות בסניף ס.ש.ק את הגישה למנה הרצויה, וכך כל מנה בתורה משמשת כעוד מסמן כוזב בשרשרת אינסופית של דגים מטוגנים ופחמימות ריקות.

חרף השירות החובבני, הזמנו את המנה הטבעונית – זוג אגרולים עם שתי תוספות (24 ש״ח). האגרולים היו אמנם ספוגים בשמן ועשויים יתר על המידה, אך סלט הקטניות הקר שבחרנו כתוספת (גרגירי חומוס, עדשים ועשבי תיבול טריים) נתן למנה אופי רענן והפך אותה לנסבלת. לצד האגרולים הוגש רוטב חמוץ מתוק זרחני שנראה כמו משהו שנרקח במעבדות החוג לכימיה, ואין לשלול את האפשרות שהקפיטריה אכן מחזיקה בהסכם סחר עם גורמים בפקולטה הסמוכה.

אווירה: המסיבה הלא נכונה בעיר
מי יושב שם: כל מי שבילה את שנותיו הטובות ב"קאונטר סטרייק"
שורה תחתונה: הדה קונסטרוקציה של האגרול

המנה הטבעונית. ס.ש.ק בפקולטה למדעים מדויקים (צילום: אורית פניני)

ס.ש.ק

הפקולטה למדעי החברה

הסניף השני של ס.ש.ק, בבניין נפתלי למדעי החברה, נראה מזמין יותר ממקבילו בפקולטה למדעים מדויקים. על המדפים תמצאו מבחר מיצים שאין שני לו בקמפוס, ובקהל חבורות של סטודנטים מן האצולה הסחית, מהסוג שנרשם לחוגי העשרה מטעם אגודת הסטודנטים. החלטתי לקנח את הסיבוב הקולינרי במוזלי שנשלף מתוך מקרר שבו הונחו עוד רבים שכמותו. מעבר לכך שכפית הפלסטיק נשברה תוך כדי האכילה, היעדרה של תשומת לב אנושית היה מורגש בעת הטעימה: הפער בין הסירופ ששקע מטה והפירות שהונחו למעלה ברשלנות היה בלתי ניתן לגישור. בעידן שבו כוסות מוזלי משועתקות במקררי ענק, לא נותר לנו אלא לבכות את אובדנה של ההילה הקולינרית.

אווירה: יום עיון באגף הרווחה של עיריית הוד השרון
מי יושב שם: עובדי מדינה לעתיד שהספיקו להפנים את התסכול
שורה תחתונה: קערת המוזלי בעידן של שעתוק טכני

מוזלי שנשלף מתוך מקרר. ס.ש.ק בפקולטה למדעי החברה (צילום: אורית פניני)