טיים אאוט timeout

הבנת הקריאה: איך מחנכים ילדים לסובלנות אל מול "חוק המואזין"?

| מאת: אורן ברזילי

למי שמנסה לחנך את הילדים שלו לסובלנות, לסקרנות ולקבלת האחר, חוקים כמו "חוק המואזין" רק מייבשים מתוכן את הסביבה, שאמורה לאתגר ולפתוח את הראש. למרבה המזל, ביפו ובסביבתה פועלים כמה גופים וארגונים המיועדים לילדים ולנוער שהולכים נגד כיוון הרוח

  • https://static2.timeout.co.il/media/2016/11/sizes/כיתות-נפגשות-1-h_wo_680_382.jpg
הבעיה לא בילדים. הצילום באדיבות המרכז הקהילתי הערבי־יהודי

לגדל ילד בסביבה מעורבת זה תמיד אתגר. הבדלי התרבות, השפה והרקע מוציאים ילדים והורים מאזור הנוחות שלהם ומוסיפים גם ככה לכאב הראש. דווקא בגלל זה חוק המואזין שעורר מחאות ביישובים מעורבים (כולל יפו, כמובן) ברחבי הארץ, הוא חוק כל כך מסוכן: המחיקה של אלמנט כל כך בולט ברחוב היפואי עלולה לגרום לאפקט הפוך ממה שמקווים להשיג – הזרה של תרבות והפיכה של המאפיינים שלה ליוצאי דופן. מכאן הדרך לפחד של ילדים מהשונה מהם רק הולכת ומתקצרת.

"על הציר של יפו־בת ים אתה יכול לנסוע חמש דקות באוטו וזה שש תרבויות שונות, על הציר הזה בלבד", מתאר נטע וינר, חבר ההרכב המוזיקלי סיסטם עאלי, שהקים בבת ים את המרכז התרבותי בית סיסטם עאלי לילדים ולנוער. "כשבאנו לבית ספר מקצועי ביפו עם 90 אחוז ערבים או עולים מברית המועצות ראינו שבכל כיתה יש שלט, 'אסור לדבר בכיתה בערבית או ברוסית'. זה סיפור קטן שמגלם בתוכו את כל הבעיה. יש העלמה ודיכוי שהוא הרבה יותר חמור מאשר רעש ברחוב. אנחנו עובדים עם ילדים שהבית שלהם מיועד להריסה והמצב רק הולך ומקצין, אז אנחנו מתעסקים המון בנושא של רעש במרחב הציבורי: איזה רעש מפריע? איזה רעש נחשב סביר? חלק מהעבודה שלנו היא להציף רעש. זה נוגע לנו בנקודה מאוד רגישה, לא אחת כיבו לנו רמקולים. באיזה שלב ומי מגדיר קול כנעים או לא נעים?".

אבל אחת הדרכים להכיר תרבות אחרת היא לנסות להתעלם לרגע מהמטען התרבותי ולהתעסק במה שמשותף, לא?

"אני לא חושב שיש אופציה לא להיכנס לזהויות ומטענים תרבותיים. פעילות שמתעלמת היא פעילות לא טובה. בהכרח. אנשים מגיעים עם הזהות שלהם ומקורות ההשראה שלהם ומהניסיון שלנו הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להתייחס לזה ולהציף את זה, לא ליצור כור היתוך אלא להפך. הרעיון הוא ליצור את החברה שהיית רוצה לראות, וזה רב לשוני, דו לאומי לכל הפחות. גם מבחינה מגדרית. העוגן הוא לא לפחד מעימות אלא להציף את הבעיות ולפתור אותן".

משחקים ביחד. הצילום באדיבות המרכז הקהילתי הערבי־יהודי

משחקים ביחד. הצילום באדיבות המרכז הקהילתי הערבי־יהודי

כור ההיתוך הכפוי הזה הוא בעיה שמטרידה לא מעט אנשי קהילה ופעילים חברתיים ביפו. חוק המואזין, דחיקה מחוץ לעיר של האוכלוסייה המקומית – כל אלו משמשים הלבּנה והשטחה של יפו המקורית וחמור מכך: עלולים לגרום לכך שדור ההמשך של העיר – הילדים שגדלים ומבקרים ביפו העתידית – לא יכירו סביבה מעורבת וכתוצאה מכך יפחדו ממנה. אבל איך מגיעים לילדים? הרי ההורים הם המתווכים, ולפעמים לקחת ילד לפעילות בסביבה מעורבת תרבותית היא כאב ראש לא מסיבות פוליטיות, אלא פשוט כי זה דורש להוציא את ההורים והילד מאזור הנוחות שלהם.

"הבעיה היא אף פעם לא הילדים אלא ההורים או המורים. ילדים רבים כמו ילדים, אבל לא תשמע את המילה 'ערבי' או 'יהודי'", מסביר אברהים אבושינדי, מנהל המרכזי הערבי־יהודי ביפו. "המחסום הראשון הוא תמיד ההורים או המנהלים או המורים. ברגע שעברת את זה אז הרבה יותר קל לקבל אג'נדה".

הורים ומורים מקובעים על תפיסה מסוימת שלעתים מושפעת מדעות קדומות, נטיות פוליטיות ופחד מהאחר. אבל מי אמר שרב תרבותיות צריכה להיות מזוהה רק עם סט ערכים מסוים? "הרי סובלנות וקבלת האחר היא לא רק שמאל", אומר אבושינדי, "זו אחת הבעיות בתפיסה שלנו. אנשים כמו בני בגין ורובי ריבלין הם הרי לא שמאל. הם אנשים שיש לי איתם חילוקי דעות פוליטיים אבל הם מאמינים בערך האדם. לא תמיד חשוב גם להתחיל עם הסכסוך כנקודת מוצא, זה משהו שהרבה ארגונים עושים כי הוא נוח מאוד. קונפליקט אף פעם לא מחבר. אנחנו אומרים – קודם כל תבנה את הגשר ואז תתווכח. יש גם הפרדה בבתי הספר. ילד יכול ללמוד כל החיים שלו בלי להכיר את הצד השני. מערכת החינוך היא נפרדת ומפני שאנחנו מרכז עירוני אנחנו יכולים להיות פתוחים לכולם". זו, אגב, שיטה שסותרת את מה שסיסטם עאלי – שלא מוותרים על הצד הפוליטי – מנסים לעשות. אבל את המכשול העיקרי שניהם מזהים כאותו אחד: זה כמעט אף פעם לא הילדים, כמעט תמיד ההורים, המנהלים ומערכת החינוך.

משחקים ביחד. הצילום באדיבות המרכז הקהילתי הערבי־יהודי

משחקים ביחד. הצילום באדיבות המרכז הקהילתי הערבי־יהודי

מרכזי תרבות יהודית־ערבית

המרכז הקהילתי היהודי־ערבי

המרכז פועל בגבעת עלייה כבר יותר מ־20 שנה עם פעילויות מ־8 בבוקר ועד הלילה, מפעילות של נשים מובטלות מקומיות, דרך מקהלה מעורבת ועד פעילות של בתי ספר לא מעורבים בכיתות ד'־ה'.
קדם 109 יפו, ראשון־חמישי 8:00־20:00

בית סיסטם עאלי

הפרוייקט של החבר'ה מעג'מי שמרכיבים את הלהקה באותו השם ממוקם בבת ים ומנסה לעודד ילדים ובני נוער לאמנות בכמה שיותר שפות ועם כמה שיותר ביטוי אישי לרקע של כל ילד.
ניצנה 19 בת ים

תיאטרון אלמינא

התיאטרון בניהולם של נורמן עיסא וגדעונה רז מיועד במיוחד להצגות ילדים ונוער, וחלק מההצגות הן דו לשוניות או ללא מילים. התיאטרון, שממוקם בנמל יפו, שומר על מחירים נמוכים ועל נגישות גבוהה לכל הקהלים.
נמל יפו 2 יפו

בוסתן בני אברהם

כמשתמע משמה, העמותה שממוקמת בלב יפו מול גבעת עלייה פונה במקביל ליהודים ולערבים ועושה לא מעט פעילויות משולבות של ישראלים וערבים, מפעילה ארבעה גני ילדים דו לשוניים ודוגלת בהימנעות מעמדה פוליטית.
ציונה תג'ר 24 יפו

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 9e73df777a6b29fd1338a87