טיים אאוט timeout

ילדים מבשלים שערים: הספורטאים הצעירים של תל אביב

| מאת: אורן ברזילי

חמש שיחות עם הורים, מאמנים וספורטאים צעירים מאוד, על השאיפות, ההנאות והאתגרים שבספורט לילדים ונוער

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/01/sizes/Ben-Kelmer-Photographer-3_H_wo_680_382.jpg
עירד לוינהר. צילום: בן קלמר

דנה ניסנבוים, 31, מאמנת מכבי תל אביב (כדורגל) לנוער עד גיל 13

איך הגעת למכבי?
"בהתחלה היו הרמות גבה מצד ההורים. כשבאה מאמנת ולוקחת את הילד זה מרתיע אותם. הם חושבים שהבן שלהם הולך להיות אבי הנמני הבא, וזה מוזר להם שאישה מאמנת אותו".

מה עושים כשברור שרוב הילדים לא יהפכו לשחקנים מקצועיים?
"קודם כל נותנים את החשיבות והדגש על להיות חלק מקבוצה ואת מה שזה נותן להם. מיידעים אותם לגבי הסיכויים. מנחילים את הרעיון של להיות חלק מקולקטיב".

וההורים תחרותיים? הם מבינים או נסחפים באהדה?
"הקו מול ההורים חד משמעי – אין מקום אצלנו להתערבות. הורה שמקלל וצועק מסתכן בזה שהילד ייצא מהאימון או מהמשחק. הורה צריך לדעת שיש מחיר להתנהגות כזאת וזה יפגע בבן שלו, והורים מעריכים מאוד את זה שאנחנו לא מתפשרים. ככל שאנחנו קרובים יותר לגיל של מקצוענים, זה נהיה יותר אינטנסיבי, בייחוד במשחקים. אז מיישרים קו, מבהירים שאין מקום להתנהגות כזאת במשחקים, ואם צריך דואגים שהורים מסוימים לא יבואו למשחקים. אני יכולה להגיד שזו סיטואציה לא נעימה כלפי הילדים, אבל אני מאמינה בזה וזה עובד".

אין אצלכם קבוצת ילדות, ואם יש בת היא מתאמנת עם הבנים, שזה מה שאת עברת. מה עושים במקרה כזה?
"אני יכולה לתת דוגמאות למישהי מוצלחת מאוד בקבוצת הילדות שפתחה בהרכב בקבוצת בנים עד גיל 13. זה כן גיל צעיר, אז לצערי המענה שלי הוא לשלוח למועדונים אחרים כגון אס"א תל אביב, פתח תקווה, חולון. לצערי עדיין אין לנו מענה לטווח הארוך לעניין הזה".

דנה ניסנבוים. צילום: שלומי יוסף

דנה ניסנבוים. צילום: שלומי יוסף

עירד לוינהר, 10, משחק בהפועל תל אביב (כדורסל)

איך הגעת לשחק בהפועל? יש חשיבות לכך שזו קבוצת אוהדים?
"אנחנו ממשפחה של אוהדי הפועל וזו מסורת אצלנו. אבא וסבא דחפו אותי לאהוד את הפועל אבל זו כמו כל קבוצה בשבילי".

אין הרבה כדורסלנים ישראלים בכירים, אתה מתכוון להפוך לכזה? מה עוד אתם לומדים בכדורסל?
"אני מכוון להצליח מקצועית אפילו שזה קשה לשחק כישראלי בליגת העל לבוגרים. מעבר לכדורסל אנחנו לומדים בעיקר משמעת, הופעה, עמידה בזמנים. באתי כדי להיות חלק מהפועל תל אביב, אבל המשפחה שלי הייתה תומכת בי בלי קשר, בכל קבוצה".

מרגישים שזו קבוצת אוהדים?
"לא. מי שמגיע למשחקים זה בני משפחה. אין הבדל מבחינתי". "הסביבה התחרותית שלנו היא לא תמיד כדורסל", מוסיף ניר גולדשטיין (29), המאמן של עירד, "הרבה הורים לוקחים את הילדים במקביל לעוד חוגים. לי אישית יותר חשוב שהילד יישאר בסביבה ספורטיבית מאשר שיישאר בהפועל". מה מקנים לילד מעבר
ליכולות? "אני לא מכוון אותם להיות מאיר טפירו, בטח לא בשלב הזה. המטרה הראשית היא להעביר תכנים כמו עבודת צוות, מוסר עבודה, מנהיגות, עבודה תחת לחץ. אלו דברים שאתה כמעט לא נתקל בהם בבית הספר".

עירד לוינהר. צילום: בן קלמר

עירד לוינהר. צילום: בן קלמר

ארבל בוזנח, 7, ג'ודוקא, ומיכל, אימא שלה

מה נותן ג'ודו?
ארבל: "זה התחיל כחוג אבל זה מעניק גם ביטחון עצמי. זה עוד לא הגנה עצמית, אבל זו התחלה".
מיכל: "היא גם ילדה תחרותית מטבעה. הנושא של הישגים עוד לא עלה אבל יש תמיכה לענף ויש אפשרויות ועניין והתארגנות ותכונה סביבו – וזה הופך אותו לאטרקטיבי".

מיכל, את מכווינה אותה לשם?
"השאיפה היא לא לגדל ספורטאית אולימפית, אבל הערכים שהיא לומדת הם דבר נהדר. מדובר אמנם ספורט יחידני אבל היא לומדת משמעת, הישגיות, וזה לא מובן מאליו כי אנחנו נהנתנים די גדולים".

משנה לך אם מתאמנים עם בנים?
ארבל: "לא".
מיכל: "אצלנו אין הפרדה, נקודה. המדד הוא היכולות ואם אימון עם בנים יכול למשוך אותה למעלה זה עדיף. מצער רק שאין יותר בנות למרות ההצלחות האולימפיות. הרוב המוחלט בנים".

הייתן מוותרות על הלימודים בשביל הג'ודו?
מיכל: "אני אענה כמו אימא פולנייה: זה לא עמד למבחן המציאות, אבל הלימודים חשובים. הבחירה אם לקחת את זה ברצינות היא שלה. אני חונכתי לכך שבנות יכולות הכל, וגם יכולת הגנה עצמית היא דבר מאוד משמעותי, בייחוד לילדה או לנערה בעידן שלנו".

ארבל בוזנח. צילום: בן קלמר

ארבל בוזנח. צילום: בן קלמר

ליאור עגור, 42, אבא של תמר, שחיינית במכבי תל אביב

מי דחף לכיוון של שחייה? זה בא ממנה?
"העניין של הספורט הגיע מהבנות. ראינו אותה שוחה עם בני הדודים שלה, שגדולים ממנה, והיא מנצחת אותם בהפרש אדיר. קלטנו שיש פוטנציאל. החלטנו לרשום אותה למכבי תל אביב ואחרי שניים־שלושה שיעורים כבר הם שאלו אותה אם היא יכולה לבוא לעוד שיעור".

היה חשוב לכם שזה יהיה במכבי?
"לא. שחיתי שם כילד, אבל מה שקבע הוא שלוגיסטית המקום היה נוח לנו, בייחוד כי אחותה לומדת גם ברמת אביב. בהתייעצות משפחתית, גם איתן, הוחלט על לו"ז שיאפשר לשתיהן להמשיך בחוגים שלהן, אפילו שזה מאוד מורכב".

הורים אחרים דיברו על ספורט כתחום שמלמד משמעת קבוצתית. שחייה היא ענף יחידני, מה עוד היא מפיקה מזה?
"משמעת עצמית בעיקר. היא דוחפת לבד את עצמה ואנחנו רק עוזרים לה. זה דורש הקרבות אצלה בעיקר מבחינת הפנאי וחוגים אחרים. אין הרבה זמן לדברים אחרים. אחד הדברים החשובים הוא היכולת להתמודד עם כישלון, עם חוסר הצלחה. בטח במקצוע שאוהבים".

ליאור ותמר עגור. צילום: שלומי יוסף

ליאור ותמר עגור. צילום: שלומי יוסף

עמית בכר, 32, מאמן בני יהודה (כדורגל) לגיל 9־10

איך הגעת לבני יהודה?
"אני עורך דין כבר שלוש שנים. במבחני לשכה הבנתי שאני צריך עוד משהו, הלכתי לווינגייט ומצאתי את עצמי בבני יהודה, בהתחלה כעוזר מאמן ואחר כך כמאמן. קשה מאוד לשלב את שני העיסוקים, אבל יש בזה סיפוק יותר מאשר בעריכת דין".

מאיפה הילדים?
"עד לפני עשור כולם היו מהאזור (קבוצת בני יהודה פועלת בשכונת התקווה – א"ב). היום אולי 30 אחוז מהשכונה וכל השאר מרמת גן, ראשון לציון, חולון, בת ים. המצב לא כמו שהיה".

אבל השנה הקבוצות לא משחקות בעיר.
"זה נכון, אבל הצעירים משחקים בשכונה. אני לא אשקר, זה סיפור לילדים לראות את הקבוצה כשהיא לא בעיר, זה לא כמו לנסוע לבלומפילד, אבל זה זמני. אנחנו עדיין מייצגים את השכונה".

יש אינטגרציה בין הילדים? אלו שבאים מחוץ לשכונה הם הרוב.
"נכון. יש עשרה ילדים מחולון, שני ילדים מניגריה. ממש קיבוץ גלויות. זו רוח המועדון – ילדים ניגרים משחקים עם חבר'ה מכל אזור חיוג 03. אני באמת רואה בעניין הזה תרומה לקהילה".

מה עושים כשההורים תחרותיים יותר מהילדים?
"זה בעייתי. אני יכול לספר לך שהיה לנו הורה שקילל וכבר למחרת האבא והילד לא היו במועדון. אנחנו רואים בעצמנו קודם כל אנשי חינוך ורק לאחר מכן אנשי כדורגל. הילדים צריכים להיות קודם כל בני אדם, כי רובם לא יהיו שחקנים".

איך מקבלים האוהדים את הילדים הניגרים? בשכונה היה המון זעם על מהגרי העבודה.
"הילדים בטח שלא שופטים ואני גאה מאוד בזה שהם אצלנו. הם לומדים בבית ספר בשכונה ומכירים חלק מהילדים עוד לפני שהצטרפו לקבוצה. בשנתון קודם היה גם ילד ערבי, נורא פחדתי שמישהו יזרוק לו מילה מעליבה אבל הוא היה הכי מקובל בקבוצה. הבעיה היא המבוגרים, לא הילדים. אני מרגיש שליחות לגדל את הילדים מהשכונה, כי בסופו של דבר מועדונים כמו שלנו מסתמכים על התוצרת המקומית".

עמית בכר. צילום: שלומי יוסף

עמית בכר. צילום: שלומי יוסף

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 02f33f27ec0a08747416504e