טיים אאוט timeout

שאול, אבא ומנחם המפלץ מתמודדים עם הגירושים בספר ילדים חדש

| מאת: שרון קנטור

יניב הלר אפילו לא יודע כמה עוד מההורים בבית הספר הדתי שבו הילד שלו לומד הם גרושים. אבל הוא כן בחר לכתוב על זה ספר ילדים, שהתחיל בכלל מניסיון ליצור קשר עם בנו במהלך תקופה לא פשוטה

  • https://static2.timeout.co.il/media/2016/05/sizes/שאול-ומפלץ-החשמל_22-1_h_wo_680_382.jpg
מי יודע? "הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל"

יניב הלר, משפטן מחדרה היה בדיוק עסוק בתיקון המדפסת הביתית, כדי שיוכל להדפיס בה את העותק המשפחתי, היחיד אז, של "הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל", לאחר שהתקשרו אליו מהוצאת כנרת כדי להגיד שהם דווקא מעוניינים מאוד להוציא את הספר.

"הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל" הוא באמת סיפור מעניין, אבל גם מצחיק שובה ושובר לב ומלווה בקו האיור הקלאסי של אביאל בסיל. שאול הוא ילד בן 8 וחצי בערך שאוהב עלי גפן, אלרגי לבוטנים ו"אבא שלו כבר לא גר אתו בבית, אז הוא קצת עצוב וקצת מבולבל". החבר החדש שלו מנחם הוא מפלץ, שזה "כמו מפלצת, אבל בן": צהוב, בטלן וזקור פרווה, עם שלוש עיניים שיוצרות פרצוף של שקע, אבל גם מעידות על המשולש של אבא־אימא־ילד. ההיכרות ביניהם מתחילה כשמנחם מבחין ששאול עצוב ולכן יוצא מהשקע ורוקד קצת דיסקו.

"תמיד יש את ההוא שכותב את השירים של הכיתה, ואני הייתי הטיפוס הזה", מעיד הלר, 38, שמספר על עצמו בחן שהוא מבית "מפד"לניק של פעם – דתי לאומי קוראים לזה היום. מכיתה ט' למדתי בישיבה תיכונית. המיינסטרים של המיינסטרים של הציונות הדתית".

מודה שהופתעתי מהרקע הזה. כספר ילדים הוא די "רטוב ושובב".

"האנשים הכי מבריקים שהכרתי צמחו מהרקע הזה, חנוך דאומים שמתישהו יוצאים החוצה. העולם המסורתי בניגוד ל…עולם הנוכחי, מאוד מקדש את המילה, זה אנשים שקוראים הרבה".

אתה מאשים אותי ב"עגלה ריקה"?

"אני רחוק מלהיות מגן של העולם המסורתי, אבל אני באמת לא יודע כמה אנשים חילונים בגיל שלי מכירים טוב את כללי הניקוד. יש לי חבר שנולד במושב אז הוא יודע את כל סוגי הפרחים והצמחים ואני לא, כי גדלתי בעיר. זה לא עניין של התנשאות. מה שאני רוצה להגיד הוא שלפעמים האנשים הכי אפרוריים, שמנהלים חיים הכי נורמטיבים, דווקא מפני שכל היום הם צריכים להיות בתלם – כשהם טיפה משחררים את עצמם יוצא להם עד הסוף. זה הרגע שבו אתה חופשי".

את שורשי הספר אפשר למצוא בגירושים של הלר שאירעו לפני כארבע שנים ובאובדן שחווה בראש ובראשונה עדו, בנו הבכור ושותפו לכתיבה. "כתיבת הספר הייתה סוג של תרפיה לי ולעדו בתקופה שהיא אולי הקשה ביותר בחיים. חיפשתי ליצור איתו את הקשר בתוך הנתק – 'הנה, אני לא איתך, אבל יש לנו משהו ביחד'. הייתי שולח לו פרק או שניים באייפון והוא היה אומר לי 'את זה אני אוהב ואת זה לא'".

"הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל"

"הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל"

הגירושים הם המנוע, הלב, הסיבה של הספר, אבל הם מוכנסים בעדינות, ממש מהצד. למה בחרת בזה?

"בין היתר מפני שאני דתי. אני לא יודע אפילו כמה עוד אבות לילדים גרושים יש בבית הספר. לילדים לא נעים עם המצב הזה, עבורם זה משהו שנשבר, משהו להתבייש בו. יכולתי בהחלט להתחיל בזה ואז המסר היה: אל תתבייש! אבל בחרתי להכניס את זה כעוד פרט ביוגרפי לצד אלרגיה לבוטנים. אולי כי הפצע אז היה פתוח. אולי היום הייתי כותב: שלום, אני שאול וההורים שלי נפרדו".

ממבט מתל אביב, שבה רבות מהמשפחות מורכבות משלושה גייז וזברה, יש משהו כמעט מיושן בתמונה הזאת של "אבא עוזב את הבית".

"זה באמת היה אולדסקול: משפחה רגילה, אבא הולך. זו הייתה החוויה. אני לא יודע מה להגיד על המודל הנכון של גירושים, זה תמיד קשה. אני לא מאמין לאלו שאומרים שהכל בסדר. יכול להיות ש'יותר טוב ככה' אבל זה אף פעם לא חלק. גם אם יש משמורת תמיד מישהו עוזב. זה עדיף כמובן מהמודל שנשארים ביחד להתגושש, אבל בכל זאת היה אקט שבו אבא מנשק את שלושת הילדים ועוזב את הבית. בשביל הילדים שלי זה היה אירוע מאוד קשה. אני שמח שיצא משהו שיכול אולי לעזור לילדים אחרים".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 46a62aaf4c86f67