טיים אאוט timeout

אינטרנשיונל TAU: סטודנטים זרים באוניברסיטה

| מאת: קרני שגיא

אנחנו רואים אותם מסתובבים בינינו בשבילי הקמפוס, שומעים שפות זרות ולוקחים את זה כמובן מאליו, אך מי הם אלו שבוחרים ללמוד דווקא בישראל? מה מביא אותם לכאן ומה הם חושבים עלינו? יצאנו לבדוק כמה באמת חיי הסטודנטים הזרים באוניברסיטה זוהרים

מדי שנה, לפי אתר אוניברסיטת ת"א, לומדים בתכניות הבינלאומיות באנגלית כ-1200 סטודנטים זרים. הפנייה לשיתופי פעולה עם סטודנטים ממדינות זרות מביאה עימה הילה מסויימת לקמפוס ואיתה גם כסף רב, שכן סטודנטים אלו משלמים שכר לימוד גבוה מזה של סטודנטים ישראלים מן המניין.

קלי אן, 23, הגיעה מצ'נגדו, סין, כדי ללמוד לתואר שני בפורטר – בית הספר ללימודי הסביבה. וסמנת'ה פנוויק, 31, הגיעה מפלורידה, ארצות הברית, ללמוד לתואר שני בתכנית ליישוב סיכסוכים וגישור.

למה דווקא ישראל

"אנשים בישראל לא מבינים למה אני רוצה להגיע דווקא לכאן כשהם עצמם רוצים להגיע לארצות הברית", סמנת'ה צוחקת. "הם עוד יותר מופתעים כשהם שומעים שאני רוצה להישאר כאן גם אחרי הלימודים. מסתבר שוויזה אמריקאית זה דבר די נחשק והיא אכן מקנה לי פריווילגיות. כששואלים אותי מה אני חושבת על ישראל, זה מראה כמה שחשובה להם הדעה של ארצות הברית והתדמית שלהם בעולם."

גם קלי מרגישה שהיחס כאן לזרים הוא כבעלי פריווילגיות, בייחוד אם מדובר על אזרחים מארצות הברית או מאירופה, אך הדבר שונה כאשר מדובר באנשים מהמזרח הרחוק. "מצד אחד הקשרים בין סין לישראל מאוד ענפים ויש כאן יחס מאוד חיובי לסין, אבל מצד שני כשאני ניגשת לבנק או לדואר לפעמים אנשים חושבים שאני תאילנדית או פיליפינית, ויש כאן גזענות סמויה כלפי עובדים זרים ומי ששונה. בנוסף המחירים פה מאוד יקרים יחסית, שכר הדירה שאני משלמת על דירה פיצית בתל אביב הוא גבוה מאוד וקשה להסתדר כאן כלכלית. רוב חברי הם סטודנטים זרים מהתכנית. מלבד בן זוגי, אני מוצאת את עצמי יותר עם חבר'ה זרים".

סמנת'ה מתחברת לדבריה של קלי. "אני טיפוס מאוד חברותי ומגיעה ממקום שבו כמעט כולם מכירים את כולם, אז כשהגעתי לכאן חוויתי בחודשים הראשונים הלם תרבותי והייתי צריכה להסתגל לנורמות תרבותיות שונות. למשל, ביום העצמאות הוזמנתי לברביקיו כשבמקביל חברי הפלסטינים נשארו בביתם באות אבל לציון הנכבה. לא ידעתי מה לעשות, הבנתי את שני הצדדים. לכן, מיד כשהגעתי חיפשתי מקומות שיזכירו לי את הבית, את ארה"ב. זה מאוד טבעי. בכלל, המפגש עם התרבות הישראלית לימד אותי לעמוד על שלי. כשהמתנתי בבית קפה שיתפנה שולחן, פתאום נדחפה לפני מישהי וניסתה לתפוס לי את התור, ואז הייתי צריכה באסרטיביות להתנגד לכך שתעקוף אותי. אני גאה בעצמי על זה שעמדתי על שלי אבל יש בזה משהו מתיש".

סמנת'ה פנוויק: מופתעים כששומעים שאני רוצה להשאר כאן

סמנת'ה פנוויק: מופתעים כששומעים שאני רוצה להשאר כאן

עבריש או אינגליש

מקובל לחשוב כי בתל אביב אפשר להסתדר רק עם אנגלית ואין צורך לדעת עברית, אולם מה קורה כאשר מגיעים לכאן ליותר מחופשה?

קלי אמנם יודעת "קצת עברית", לדבריה, אך היא בעיקר מסתדרת עם אנגלית ועם בן זוגה היא משוחחת בסינית. "יש ביקוש למשרות לדוברי סינית בישראל, בסך הכל יש כאן הרבה חברות שעובדות מול סין", אומרת קלי, "אבל כשמדובר בלפנות לגופים ממשלתיים לדוגמה לפעמים חוסר הידיעה בעברית מקשה. לאחרונה הבנק חייב אותי על כסף שניסיתי למשוך מהכספומט שלא היה תקין. פניתי אליהם ולא קבלתי מענה מספק או החזר על הכסף שנגבה שלא בצדק. קשה להתמודד מולם כשאני לא דוברת את השפה".

סמנת'ה מספרת שהיא נשרה מהאולפן אחרי מספר שיעורים: "בערך בשיעור השני, כשהמורה התחילה ישר לבקש מאיתנו לקרוא טקסטים בעברית מבלי הכנה מוקדמת, זה היה מהיר מדי בשבילי. אבל אני מסוגלת לקרוא קצת בעברית ולדבר באופן בסיסי, וגם למדתי קצת ערבית. הבעיה היא שאם אני מדברת עם מבטא אז אנשים מעקמים את הפרצוף ואז אני עוברת לאנגלית. אמנם אפשר להסתדר רק עם אנגלית, בייחוד בתל אביב, אבל זה קשה לא להבין דברים ולפספס מידע כשלא מבינים את השפה. קרה פעם שמישהו ברחוב צעק, ולא היה לי ברור למה – לא מלמדים אותך באולפן מילים חשובות כמו 'מחבל', 'חפץ חשוד', לכן אם מישהו צועק אני לא תמיד מבינה מה הסיבה, וזה יכול להלחיץ".

כיצד הגעת לפה

קלי שלמדה ראיית חשבון בסין ועשתה בין השאר התמחות באוניברסיטת קולומביה, הגיעה לכאן במסגרת חילופי סטודנטים, ובהמשך בחרה לחזור לישראל לעבוד. "חלק מלימודי הסביבה נוגעים ליישוב קונפליקטים באיזור ולשיתופי פעולה איזוריים, יש כאן פוטנציאל גדול לפיתוח סביבתי כלל-איזורי, וסין זקוקה מאוד כיום לידע בתחום האקולוגיה והסביבה. בנוסף הגעתי לכאן בעקבות בן זוגי הישראלי, אותו הכרתי בסין". עוד מוסיפה קלי כי "התכנית איפשרה לי להכיר את שיתופי הפעולה שנעשים בישראל כמו לדוגמה נושא חלקות המים בין ישראל וירדן במסגרת הסכמי השלום בין המדינות. נסענו לביקור בירדן מטעם התכנית וכסטודנטית עם דרכון זר לא היתה לי בעיה לעבור במחסום, אולם דווקא הסטודנטים הישראלים עברו בידוק בטחוני קפדני. המצב הפוליטי כאן מורכב, וזה משהו שאי אפשר להתחמק ממנו כשלומדים בתכנית בישראל, אבל מבחינת שיתופי הפעולה בתחומים סביבתיים יש כאן הרבה תקווה. כשהיה את הפרשה עם דליפת הנפט במפרץ עקבה, הצד הישראלי התגייס לשלוח עזרה לצד הירדני על מנת למזער את הנזק הסביבתי".

סמנת'ה למדה תואר הראשון במדעי החברה והתעמקה בנושאי רצח-עם, טראומה ובהיסטוריה של העם היהודי. "בעצם הפעם הראשונה שבה נחשפתי למידע עדכני על ישראל והקונפליקט הישראלי-פלסטיני הייתה כשפגשתי, בזמן הלימודים, כמה נציגים של ארגון ה-B.D.S., שדרכם נחשפתי לעובדות חדשות ולסכסוך. לא האמנתי כיצד עם שעבר כל כך הרבה סבל נמצא בקונפליקט כזה עם הפלסטינים. דבר זה הביא אותי לכאן לפני כ-4 שנים להתנדב בתכנית 'יד ביד' בבית הספר היהודי-ערבי בירושלים, ושם הבנתי כיצד החינוך הוא המפתח ליישוב הקונפליקט. ראיתי כיצד ילדים משני העמים משחקים יחד, לומדים יחד ומשתפים פעולה כקבוצה, וזה מה שהביא אותי לחזור לה על מנת ללמוד כאן בתכנית ליישוב קונפליקטים וגישור". סמנת'ה מספרת כי "האיזור הזה מהווה מוקד אידאלי ללימודים בתחום שלי. כסטודנטית אמריקאית לא הייתה לי בעיה לצאת ולסייר בגדה ובירדן ולפגוש את הצד הפלסטיני. מה שמדהים בכל הסיפור הזה, שלמרות הקונפליקט הגדול, כל אחד מהצדדים רוצה את אותם הדברים: לעבוד ולהתפרנס, לחיות בביטחון, לדאוג למשפחתו, אך כל אחד מהצדדים משוכנע שהצד השני מתכנן להעלים אותו".

קלי ובן זוגה בישראל

קלי ובן זוגה בישראל. צילום: אילנה אבצין

אוהבת את ישראל, אך מקווה שישראל תאהב גם אותי

קלי, שמסיימת את לימודיה כעת, שואפת להישאר בישראל, לעבוד בתחום התמחותה ולהמשיך לחיות כאן יחד עם בן זוגה: "שיתוף הפעולה הרב עם סין הוא יתרון מבחינתי אולם, יש לי בעיה עם הוויזה. עד כה הייתי על ויזת סטודנט, וכעת, כשעדיין אין לי מקום עבודה קבוע שמוכן מראש להוציא עבורי אישור עבודה, זו בעיה להישאר כאן".

"הייתי מאוד רוצה להישאר", קלי ממשיכה, "אני לא בטוחה שלכל החיים, אבל לתקופה ארוכה, ולעבוד בתחום הסביבתי. איך אני אומרת את זה: אני אוהבת את ישראל, אבל הלוואי וישראל תאהב אותי חזרה".

סמנת'ה נאלצה גם היא לעזוב מיד עם תום ויזת הסטודנט שלה. "לא יכולתי להישאר כאן בתום הלימודים. אפילו הקדימו לנו את חלוקת תעודות המאסטר רק כדי שלא נאלץ להישאר כאן ללא ויזת סטודנט. אני מתכוונת לחזור באוקטובר לזמן קצר, בתקווה למצוא עבודה". סמנת'ה מודה כי "קשה בישראל אם אתה לא יהודי, כשזה מגיע לדיבור על פוליטיקה מקומית ועל הסכסוך, אנשים נהיים פתאום מאוד אמוציונליים, והתגובה שאני מקבלת לרוב, כשאני מביעה דעה בעניין היא: 'את לא מבינה כי את לא יהודיה'. אני מודאגת מהזחילה המתמשכת לימין הקיצוני, גם בארצות הברית, אני אוהבת את ישראל ואופטימית לגבי יישוב הסכסוך, אך חוששת מזה שיעשו כאן טעויות בעתיד".

ברוך הבא ולהתראות

גם קלי וגם סמנת'ה ניסחו את אותה תחושה במילים שונות – האהבה לישראל מול הקושי לקבל מישראל את אותה האהבה בחזרה, אם אתה לא יהודי. אף ששתיהן מגיעות ממדינות שונות, הן חולקות חוויה דומה של סטודנט בינלאומי, שממנה עולה התחושה כי לא בטוח עד כמה אוניברסיטת ת"א ומדינת ישראל עצמה מעוניינת לקלוט את הסטודנטים הזרים לתוכה לאחר הלימודים. האם אנחנו בישראל ערוכים ופתוחים לקבל את הסטודנטים הזרים לאחר שסיימו את לימודיהם? האם אנחנו מאפשרים להם להיקלט כאן? או שמא אנו בעיקר מעוניינים בכספם, ביוקרה שבאה איתם ובסיכוי לדייט עם איזה סטודנט זר? עם כל השאיפה שלנו להנציח את התדמית של האוניברסיטה כבינלאומית, נראה כי הקשיים שחווים הסטודנטים הזרים אינם נענים מספיק והם נאלצים למצוא דרכים יצירתיות להתמודדות ולפתח קצת "חוצפה" ישראלית. אז כמה אנחנו באמת בינלאומיים ופתוחים? בטוח שפחות ממה שהיינו רוצים להאמין.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 001fb2fdd561197d