גוונים של אפור

לביטוי "אונס אפור" יש 58,100 תוצאות חיפוש בגוגל. מה שמרתק כאן היא העובדה כי מספר הקורבנות של הביטוי הזה, עולה על המספר שהציע גוגל בעשרות מונים. מעטים יודעים לקרוא לדבר בשמו – כי אם אכן קיים דבר כזה, הרי כמעט בלתי אפשרי להגדיר משהו שכל מהותו היא חמיקה מגבולות ההגדרה, טשטוש אחד עצום, ועם זאת, כל כך נוכח. המענה לשאלה מהו בכלל אונס אפור מתגלה כדבר בעייתי. בשונה מכל אונס אחר, שמוגדר בפני החוק, ה"אפוריזם" הזה הוא מאורע שלא תמיד נרשם בתודעה; הוא עמום, סובייקטיבי ובעיקר – נתון לפרשנות.

אונס היא מילה מרתיעה. העניין הוא שאונס לא תמיד מתגלה כברוטלי. הביטוי "אונס אפור", הוא ניסיון להציג פעולה פוגענית, שמתרחשת בתדירות יומיומית, ועוברת לסדר היום כבדרך אגב. במקרים רבים, צד אחד יכול להגדיר מין כחוויית אונס כשהצד השני אפילו לא מודע לכך, או מעדיף לכנות את העסק "סקס גרוע". גם החוק מתקשה בנושא. המושג "מין בהסכמה", אשר עומד בפקודת החוק למשפט, אינו מייצג בהכרח נכונה אקט מיני חיובי, שהרי על האקט המיני לבוא מתוך רצון, להיות דבר שבתשוקה, והסכמה היא מילה כה קורקטית ויבשה. ואיך מסבירים לפרטנר או לפרטנרית שלך שלא היית בעניין? שלא ביקשת להפסיק כי חששת שמישהו מבניכם יפגע או ייעלב, אולי יעזוב, או שאתה או את פשוט קרי מזג ולא זורמים? מה הבעיה לסבול באי נחת כמה דקות, לנשוך שפתיים עד שזה יסתיים?

ובכן, יש עם זה בעיה, ואפילו בעיה גדולה – אבל כמו כל דבר בימינו, גם היא צריכה הגדרה ברורה, ואת זה לא קל לספק. בחודש יולי האחרון חשפה השחקנית אורנה פיטוסי (45), אם לשתי בנות, עדות אמיצה על ההטרדות המיניות שעברה בחייה בדף הפייסבוק 'אחת מתוך אחת'. עם זאת, פיטוסי לא ממהרת לשפוט תרחישים כאלו כאונס באופן אוטומטי, ומתעכבת על עניין יחסי המרות: "הנושא מורכב. אם אישה מסכימה ולא אומרת לא – איך הגבר מולה יכול להבין שהיא לא מעוניינת? אני גם לא חושבת שבמהלך אקט מיני גבר או אישה צריכים כל רגע לשאול האם הכל בסדר. זה לא הגיוני לצפות לכזה דבר". ובכל זאת, פיטוסי מתעקשת לחדד: "בכל הפעמים שבהן אנשים לא ראו נכונות למעשה ואפילו לא חיפשו אותה, אלא רק דאגו לסיפוקם האישי מתוך ידיעה שזה לא בזכות הצ׳ארם שלהם או בגלל משיכה, בכל פעם שזה מתבצע תוך ניצול מעמד או כוח – בכל פעם שזה קורה, אני חושבת שעמוק בלב, הם יודעים שזה אונס."

ייתכן שזו בעיה של נשים שאינן מסוגלות להגיד "לא"?

"נשים צריכות לעבוד על האסרטיביות שלהן. וכשהן לא רוצות, הן להיות מאוד ברורות: 'לא זה לא'. גברים צריכים להבין שאין לא שהוא כן או אולי או יבוא לי. הדרך הנכונה להקטין את המצבים האלה מתחילה במודעות לעניין אצל שני הצדדים, ואז בחינוך. זה לא יעלם מעצמו אם רק ידברו על זה, יש לנו מחויבות לחנך את הדור הבא. זה מתחיל שם."

כשהצייד הופך לניצוד

נושא החינוך הוא מרכיב מרכזי שלא ניתן להתעלם ממנו. אנו מפנימים מגיל צעיר מערכת ערכים לפיה הגבר צריך "לקחת" ו"לכבוש" והאישה צריכה "לתת" ו"להעתר" – ובאופן נאיבי ניתן לקבל את הרושם שבדומה להגדרת החוק הישראלי עבור אונס – "אונס אפור" הוא מעשה שגברים מבצעים על נשים בלבד, והמצב ההפוך לא ייתכן. מסתבר שזה לא המצב.

טל שמואלי, בן 29, סופרווייזר במשרד פרסום ובעל הבלוג 'ביצים: החוויה הגברית לסוגיה' יכול להעיד על כך: "אני זוכר יותר ממקרה אחד בו מצאתי את עצמי בצד המתגונן", הוא מספר, "אבל הייתה פעם אחת, שקרתה עם מישהי מבוגרת ממני, שערערה אותי במיוחד. באותה התקופה לא היינו בקשר, לא מיני ולא אחר, ויום אחד היא שלחה לי הודעה שהיא רוצה לקפוץ אלי. הסכמתי, אך כבר באותו הרגע הצבתי לה גבול ברור – 'סבבה, אבל בלי סקס, אני לא בעניין'. בטלפון היא כיבדה את ההחלטה, אולם כמה דקות אחרי שהגיעה אלי החלה מלחמת התשה. תחילה השיחה קיבלה גוון מיני – ואני ישר החלפתי נושא אחר כך היא ניסתה ליטוף קל – ואני קמתי ועברתי מקום. כך זה נמשך, לא רציתי להיות גס רוח לפחות באותה המידה שלא רציתי לשכב איתה. כשהיא הבינה שאני רציני, היא שאלה אותי אם אני לא נמשך אליה, ואם זה משהו שהיא עשתה. כשאמרתי לה שאין לזה קשר אליה, היא נעלבה והתחילה להקניט אותי עם קריאות "אתה הומו?" ו"הייתי צריכה לנחש." בסוף מצאתי את עצמי יושב לידה ורק מנסה להוכיח לה שאני לא הומו – וכל זה במקום פשוט לשלוח אותה לביתה. ברגע שהרגשתי כי הנקודה הובהרה ביקשתי להפסיק, ואז היא התעקשה שאני רק אשכב שם ושהיא תעשה את הכל. זה היה ערב מזעזע."

זאת ההגדרה ל"אונס אפור" בעינייך?

 "אונס אפור הוא כל אקט מיני שלא ניתנה לו הסכמה מפורשת, או כזה שהתרחש אחרי שהופעלו מניפולציות. מבחינתי מניפולציה יכולה להיות בירה ויכולה להיות 'אני אוהב אותך'."

אז מה ניתן לעשות כדי למנוע חוויה מערערת מהסוג הזה?

 "באופן כללי אני חושב שגברים מרגישים מחויבים להיענות למין, בלי קשר לרצונם, זמינותם או חרמנותם, כאילו מין זה איזה מצרך נדיר שלא מוותרים עליו בקלות – איזו פסגה נשגבת שצריך להעפיל אליה, וכמה שיותר גבוה יותר טוב. זה מציב גברים במקום בו רצונם האישי מנוטרל על ידי הציפיות של החברה מהם או על ידי התכתיבים שהם אימצו לעצמם. עכשיו, מהצד שני, גברים רבים נמצאים במלכוד כאשר הם אלו שיוזמים את המהלך. הרי הם לא יכולים להכניס למיטה שני עורכי דין ומכשיר הקלטה, והם גם לא יכולים להחתים את בת הזוג על חוזה שאומר איפה מותר להם לגעת. החוק הוא כזה שמותיר אותנו חשופים מאוד לפגיעה. אני מאמין שהוא צריך להישאר כך כדי לעודד נפגעים להעיד, לשתף ולהביא עבריינים למשפט, וגם כאמצעי הרתעה שמבהיר בצורה מאוד ברורה שמה שקורה, קורה בהסכמה. מעבר לזה, וזה עבור מי מאיתנו שפספסו את רכבת שיעורי החינוך המיני בבתי הספר, אין ברירה אלא להבין ששתיקה זו לא הסכמה, שאלכוהול זה לא משחק מקדים ושנשיקה זה לא צ'ק פתוח במיטה. אגב, יש פטנט שיכול לעבוד גם עבור קהי החושים, וזה פשוט לשאול."