בואי שמלה

בית התפוצות מציג בימים אלו תערוכת שמלות כלה שעוצבו בידי סטודנטים מ'שנקר'. יצאנו לראות, לבדוק ולפנטז על יום כלולות ייחודי

שמלות מתערוכת בית התפוצות. צילום: אורי רוסמן
שמלות מתערוכת בית התפוצות. צילום: אורי רוסמן
31 במרץ 2014

דמיינו לכם תמונה מגיל חמש: ילדה עטופה בצעיף לבן, לראשה ציפית ורגליה טובעות בנעלי העקב של אמא. היא מחזיקה ידיים עם חבר מהגן, שמפניו לא ברור אם הוא מודע למשחק או לא. כל מי שהייתה פעם בת חמש תדע לנחש שהכיתוב מאחורי התמונה הוא "משַחקים בחתונה". תמונה אחרת שאני משחזרת מהזיכרון מתארת אחר צהריים של יום אחר, נטול בנים. בחדר שתי ילדות, האחת אוחזת בובת ברבי בשמלת כלה מלכותית, והשנייה אוחזת קן במכנסי ברמודה (כן, מה לעשות, התמודדנו עם מחסור במלתחה הגברית). ברקע מתנגן השיר "2 become 1" של הספייס גירלס. השניים עומדים מול עדת ברביות עדות. "אני מסכימה", אני אומרת בקול רועד מהתרגשות. "אני מסכים", אומרת החברה בקול גברי. עושים קולות של נישוקים. או אז הם היו נוסעים יחד בחיפושית צהובה, בדרך אל האושר. אגב, לא ברור איך לא הפכנו פוליגמיות, לאחר שכל שני וחמישי קן אמר "כן" לברבי אחרת.

אין ספק שחתונה, ושמלת כלה כדובדבן שבקצפת (או אולי הקצפת בעצמה), היא נקודת מפנה וסמל בחברה שלנו. אפשר לראות זאת כמעט בכל פן בתרבות. בקולנוע, מראה הבמאי מייק ניואל בסרטו 'ארבע חתונות ולוויה אחת' איך כל חתונה מלמדת את צ'ארלס משהו חדש על קארי. בטלוויזיה, בפרק הראשון של הסדרה 'חברים', רייצ'ל נכנסת לבית הקפה לבושה בשמלת הכלה לאחר שברחה מחתונתה. בספרות, ברומן 'ויקטוריה', למשל, מתאר סמי מיכאל את שמלת הכלה המשומשת של הגיבורה כסמל למעמדה הנחות. ראיה נוספת לכך ששמלת כלה היא פריט חשוב מאוד בעולמנו מצויה בעובדה שחיפוש בגוגל של המילים 'שמלת כלה' באנגלית יעלה 288 מיליון תוצאות, לעומת 'ג'ינס', שעבורו יתקבלו רק 156 מיליון תוצאות זעומות. לפי ויקיפדיה, עלות שמלת הכלה תהווה בממוצע כ-6% מעלויות החתונה, וההכנסות משמלות כלה עומדות על למעלה מ-2 מיליארד דולר בשנה בארצות הברית. גם כלות שחתונתן מתרחשת במקומות לא שגרתיים, כמו מתחת למים או למרגלות מצודה עתיקה, לא מוותרות על השמלה המושלמת. אולי זה מסביר למה בשנקר, למשל, אין קורס לעיצוב ג'ינסים אבל יש קורס לעיצוב שמלות כלה.

במסגרת הקורס הזה, עוצבו שמלות כלה בהשראת בית התפוצות, שהפכו מאוחר יותר לתערוכה 'בואי כלה' שלפי האוצרת, נטע הראל, עוסקת בהשראה עצמה. בתערוכה מציגים ארבעה-עשר סטודנטים משנקר את עיצוביהם לשמלת כלה, כאשר המוצא והזהות התרבותית של כל סטודנט לובשים צורה. שמלתה של חן מירון מעוצבת בהשראת מנהג הנחת התפילין, ובשמלה היא משלבת רצועות עור לבנות ובד הנופל כטלית. שמלתה של מור כפיר מעוצבת בהשראת דמותה של לאה'לה מהמחזה 'הדיבוק' בגילומה של חנה רובינא, וכוללת צמות בד כצמותיה של השחקנית. ההשראה של עדי בקשי היא כלי נגינה – העוּד והקאנון, והיא בעלת חיתוכים כחיתוכי העץ שעל כלים אלה.

שמלה שמאוד מצאה חן בעיני הייתה השמלה של דפי אלבי, שלקחה השראה מהתרבות הפולנית. השמלה תפורה מבד ברוקד, הוא-הוא הבד בו מרפדים רהיטים בהתאם לסטריאוטיפ הפולני שאלבי מנסה להדגיש. השמלה מאוד צנועה מקדימה, אבל בעלת גב פתוח ויפה. ההומור העצמי בשמלה הזאת עובד שעות נוספות. אפילו הסקיצות של השמלה מוצגות מנוילנות כיאה לפולניוּת המובלטת.

עוד מוצגות שמלותיהן של הדר ברין בהשראת סופרי סת"ם, יעל גייזלר בהשראת נדוניה מסבתה, שני דהן ושני צימרמן בהשראת קהילת מרוקו, הילה טביב בהשראת יהודי תימן, נעה רביב בהשראת סיפור משפחתי, מאיה ליבוביץ' בהשראת סיפורה של סבתה, וגם שמלותיהם של אייל רון מייסטל בהשראת טבעות-נישואין שצורתן בית, חן אריאל נחמן בהשראת 'עץ החיים' ושנהב לביא בהשראת קטע משוחזר של קיר בית כנסת בספרד. ההשראה שאוצרת התערוכה מדברת עליה ניכרת מאוד. אפשר לראות שכל מעצב לקח אריג מהאוסף הפרטי של הזיכרון שלו, ורקם אותו לכדי ממשות בדמות שמלה.

אחרי התערוכה, במהלך החיפוש בגוגל, נשאבתי בדחף בלתי נשלט להסתכל בעשרות דגמים של שמלות כלה. יש לי רק מסקנה אחת: אם לפני כמה שנים טובות הייתי מסתפקת בסדין, הרי אין ספק שהיום תידרש מעצבת-על שתהיה לא פחות מהפיה הטובה של סינדרלה.

תוכלו לצפות בתערוכה המוצגת בימים אלה בבית התפוצות, עד לתאריך 18 באפריל 2014.