וגמרנו: אורי פינק מסביר למה ג'ינג'י וירון הם המנצחים של "זבנג!". ריאיון

אחרי 29 שנים של "זבנג!", קומיקס הנוער שהגדיר את הניינטיז, אורי פינק מסכם כמעט שלושה עשורים של גסויות, משחקי מילים וסירופ שוקולד בתערוכה חדשה

אלו הם חייו. דמויות זבנג מתקופות שונות.
אלו הם חייו. דמויות זבנג מתקופות שונות.
29 ביוני 2016

אורי פינק חייב להישאר מעודכן. זה לא רק מה שנראה כחיבה בריאה לטכנולוגיה, תרבות פופ וחדשות, אלא חובה מקצועית. כשאתה יוצר – במשך 29 שנים – קומיקס שמיועד לבני נוער, אתה חייב להישאר עם אצבע על הדופק. לכן לא באמת היה מפתיע ש"זבנג!" זכה למתיחת פנים משמעותית לפני כשנה וחצי, ביום שבו התעוררו קוראי הקומיקס עם ג'ינג'י וגילו שלמעשה כל השנים האחרונות היו חלום, וג'ינג'י בכלל בן 40 ומשהו עם כרס ובת בתיכון. איזה קטע, היא גם בדיוק בת 15 והולכת לתיכון עירוני ל"א. את השינוי תוכלו לראות בתערוכה שתוקדש ל־29 שנותיו של "זבנג!" ותציג קומיקס מייצג לכל שנה.

שנה לאחר "המהפכה", כדבריו, שינוי ברצף הזמן אפשר לפינק להחזיר גם את הגרסאות הצעירות של "זבנג" הישן, שחיות בשלום לצד מקבילותיהן המבוגרות. "עשיתי סיפור שבו גל, הבת של ג'ינג'י, נמצאת בערב הורים ופתאום מבינה שג'ינג'י הצעיר ואבא שלה הם אותו הטיפוס. טיפוסים נשארים. עכשיו יש לי טונה של דמויות. אני יכול לעשות דברים שמתאימים להיום ואני יכול לעשות דברים יותר 'זבנג' קלאסי".

למה בחרת דווקא בג'ינג'י כמוביל השינוי?
"הוא היה הכי 'זבנג', לטוב ולרע. והגיע השלב שהייתי חייב לסרס אותו. שנים חיפשתי דרך לעשות את זה. היום אתה לא יכול לצייר ילד מציץ לבנות בשירותים, כי זה לא פוליטיקלי קורקט ובעיקר כי זה לא מעניין, לא בימים שבהם לכל ילד יש פורנו בסמארטפון. אז רק ככה יכולתי להשאיר את ג'ינג'י רלוונטי".

עשיתי אותך ואני יכול גם לשנות אותך. אורי פינק וספר זבנג. צילום באדיבות אורי פינק
עשיתי אותך ואני יכול גם לשנות אותך. אורי פינק וספר זבנג. צילום באדיבות אורי פינק

זו דרישה שבאה מהשינוי בין דור ה־X לדור ה־Y?
"הדור של היום הרבה פחות נוטה להתבחבש עם סקס. בזמנו זה היה הפיצ'ר המרכזי של 'זבנג'. היום זה כבר לא מעניין אותו ומביך אותו, הילדים לא נהנים מזה. נוצרה תפיסה כזאת, שחושבים שאני איזה חרמן בלתי נלאה, אבל עשיתי את זה כי זה מה שהקהל רצה. 'זבנג' הוא קומיקס מסחרי, ובזמנו זה נראה לי משהו מתאים ומגניב. אבל צריך להשתנות כדי לשרוד".

זו הזדמנות מעולה לשאול משהו שמטריד אותי כבר 29 שנים: מה לעזאזל אמורים לעשות עם סירופ שוקולד במיטה?
פינק צוחק. "לא יודע, תחשוב לבד. תחשוב הכי גרוע – וזה זה".

לא רק סירופ השוקולד ואיורי שרירים וציצים היו צריכים להיעלם. הרבה השתנה בעולם מאז ש"זבנג!" יצא לראשונה באוגוסט 1987 – אותו החודש שבו יצאו "ריקוד מושחת" ו"Bad" של מייקל ג'קסון.

"ירון נהיה דמות מרכזית מאוד. הגיע גדג'ט חדש, משחק חדש, חצי מהסיפורים היו עליו. מבחינה תרבותית ירון ניצח בגדול, כמו שאני ניצחתי. אני בתור ילד הייתי מספר לכל הילדים בכיתה מי זה איירון מן, מי זה קפטן אמריקה, והם לא ידעו כלום. היום אני הולך עם הבנות שלי לסרטים של מארוול. בהרצאות שלי אני מראה קומיקסים שקראתי בשנות ה־70, ויש עטיפה של קפטן אמריקה עם הפלקון ובלאק פנתר. לפני שנתיים כשהייתי מראה את זה, אף אחד לא ידע מי אלה. פתאום זה מיינסטרים של המיינסטרים, וזה מוזר".

גיליון עיתון זבנג! הראשון.
גיליון עיתון זבנג! הראשון.

לאחרונה גם התחלת לאייר קריקטורות יומיות ל"מעריב".
"קומיקס למבוגרים זה משהו שאני עושה מהיום הראשון בקריירה שלי, אני פשוט אף פעם לא מצליח. מיליון ניסיונות היו לי, אבל היו לי כל מיני מחשבות לא נכונות. חשבתי שאם אני פונה למבוגרים אז צריך עוד יותר סקס או לספר סיפור יותר מתוחכם. זה בדיוק הפוך – בלי סקס והכי פשוט. זה דברים שלמדתי על בשרי. 'זבנג' זה מה שאני כבן נוער הייתי רוצה לראות, ושם זה קריקטורות שכמבוגר הייתי רוצה לראות בעיתון. בשנות ה־90, כשביבי נבחר בפעם הראשונה, הייתי פוליטי מאוד ב'זבנג'. אנשים התלוננו, אז הוצאתי את 'ספר הג'ונגל' כדי להוציא שם את כל הג'יפה, ו'זבנג' המשיך עם גל וסיגל, ציצים ומקלחות. עכשיו יש לי מפלט גם לזה".

ולא מגרד לך להחזיר קצת מהפוליטיקה האת לתוך "זבנג"?
"המחויבות שלי כאמן היא דבר ראשון לעשות את העבודה שלי – לבדר, לעשות סיפור מעניין וכו'. דבר שני, אני מחויב לסטנדרטים מקצועיים – לא לבייש את הפירמה. אחרי זה אני יכול להכניס דעות פוליטיות, חתרנות וכל השטויות שלי. לפי הסדר הזה. זו אמנות פופולרית, לא גלריה. ככה זה עובד".

"זבנג", הגלריה בדיזנגוף סנטר, דיזנגוף 50 תל אביב, 6.7־17.7