חבורת הנונסנס "A4" חוזרת. ריאיון

"קומיקסאי הוא חיה מתבודדת. אתה יושב ומצייר בחדר וההורים שלך לא מבינים את מה שאתה עושה וזה לא מעניין אותם, ופתאום יש מישהו בגיל שלהם שמסתכל על זה, מבין את זה, ואומר לך 'תתקן את הפאנץ' פה'. מישהו אחר יכול להגיד לך את זה בכלל?". כך מתאר גלנדון (רני לבנון) את אחת הסיבות שהובילו את הנהגת הקאמבק של חבורת A4, שבשנת 2003 שינתה את הדרך שבה קומיקס הגיע לקהל הרחב. החבורה, שכללה גם את שותפתו ובת זוגו איזבלה (אבישג לבנון) ואת הקומיקסאים ניר מטרסו, יובל כספי ואורן ג'קמן התאחדה תחת ההנהגה של דודו גבע זצ"ל והתחילה להוציא קומיקס בפורמט שאז נחשב לחדשני מאוד: דף A4 מקופל לכל יוצר, מחיר אחיד (שקל אחד), בלי צנזורה, בלי סינון ובלי בושה. החבורה פעלה במשך שנתיים ונתנה במה לקומיקסאים שהיו אז צעירים וצעירים מאוד: ניב מג'ר, יונתן השילוני ואריאל ויסמן, בצד במה מפתיעה לאושיות קומיקס ותיקות כמו רותו מודן או אורי פינק, שחיפשו מקום שבו יוכלו לפרסם חומרים שצונזרו על במות אחרות. אחרי הפירוק, שנבע מחילוקי דעות של הגרעין הקשה, נפטר גבע בשנת 2005, ופתאום, עשור לאחר מכן, הם מתאחדים. למה?

גלנדון: "בדיוק דיברנו על זה. זה משהו שחוזר בתקופות שמרניות. גם אז הייתה תקופה מאוד שמרנית. הייתה מעט מאוד תחושה שאתה יכול להגיד את מה שאתה רוצה".

מצד אחד אנחנו בשיא של עידן של פוליקיטלי קורקט מצד אחד. מצד שני, העמוד של הצל.

"שמרנות זה אולי שנתיים אחורה. היום זה לא אם להגיד 'מזרחית' או 'מאותגרת אשכנזית', כבר עברנו את זה. עכשיו יש בעיקר רצון להתחנף לממסד".

איזבלה: "כל מי שלא מתאים לקאדר מסוים, לא נכנס".

גלנדון: "בסופו של דבר אנשים מתיישרים לפי מה שנקבע כדי לשרוד, ואנחנו לא. אנחנו לא מבקשים כסף מקרנות ומגופים, וזה ההבדל".

איך אתם שומרים על רוח אנרכיסטית וגם על מבנה מתפקד של קבוצה, זה לא סותר?

איזבלה: "הפורמט עצמו מאוד קשוח וגם הגעגוע וההערצה לדודו הם עוגנים שמאחדים את כולם".

גלנדון: "אנרכיזם לא חייב להיות לא מאורגן. להפך. אנרכיזם זו תפיסת עולם אנטי ממסדית שמדברת על הפרט ולא על המסגרת. כדי שזה יתפוס חייב איזשהו ארגון, אבל כזה שבו נקבע שאין מישהו אחד שקובע הכל. וככה התאחדנו, ממפגשים פתוחים שבהם לכל אחד יש דעה שווה. אנרכיזם לא שווה כלום אם אתה פונה למי שכבר בדעה שלך, הרעיון הוא לקבץ מראש כמות יפה של אנשים ולהפנות עשייה כלפי חוץ". בעניינו של גבע, גלנדון נזכר: "בסיבוב הקודם אנחנו רבנו איתו כל הזמן ועכשיו אנחנו עושים דברים שהוא עשה אז. הוא רצה להכניס את אורי פינק ואנחנו מחינו ואמרנו 'לא, הוא מיינסטרים'. עכשיו התעקשנו לפנות אליו".

היום פוסטים בפייסבוק מקבלים תהודה יותר גדולה מקומיקס ויש גם כאלה שמשקיעים עבודה עצומה במחאה דיגיטלית. מה הערך בערב בתל אביב?

איזבלה: "מפגש אנושי. קומיקסאים הם אנשים שספונים בבתים ולא נפגשים וזו הזמנות נדירה בשבילם להיפגש ולהכיר, זה אדיר בשביל העולם הזה. אנחנו לא יודעים מה יהיה הפעם, אבל בעיקרון עושים את זה כדי לראות אנשים, זו המטרה. אנשים שפספסו את זה בזמנו, היום הרבה יותר מעורבים בגלל זה".

גלנדון: "הפוסט בפייסבוק או הציוץ בטוויטר הרבה יותר זמניים".

אבל כמה שינוי זה כבר יעשה? אתם מדברים לאנשים שמחזיקים די באותה דעה.

"הקומיקס של איזבלה ושלי תמיד מדבר לאנשים שיש לנו חיבור אליהם, הוא מדבר על המדיום. זה מה שדודו קרא לו 'מהפכת הקומיקס העממי', במטרה להעיר את הקומיקסאים מרבצם ולשנות את חייהם כמו שזה שינה את חיינו. היום קומיקס זה דבר לא טריוויאלי, בתקופת דודו הייתה פריחה אבל הוא היה האחרון בארץ שקיבל משכורת חודשית בשביל להיות קומיקסאי. זה תחום שהולך ונעלם ואנחנו כמו כת שצריכה להכריז 'אנחנו כאן'".

חבורת A4 תקיים אירוע קאמבק בפסאז', אלנבי 94 תל אביב, שישי (21.10) 14:00־22:00