לציון עשור למותו: מאיירי ישראל במחווה לדודו גבע

הברווז נהיה טבעוני, הבלש אהלן (השותף של סהלן) עבר לברלין והעז של האביר זיק חיה על קצבת ביטוח לאומי. במלאות עשור למותו של דודו גבע, גדול מאיירי ישראל, הוזמנו 120 מאיירים ואמני קומיקס לדמיין את קורות דמויותיו בישראל של 2015. הצצה לתערוכה ולספר "עדיין אופטימיים"

מחווה לדודו גבע. איור: ציפי ספרן
מחווה לדודו גבע. איור: ציפי ספרן
12 בפברואר 2015

"מאה עשרים אמנים ודודו גבע אחד". כך מתאר המאייר צחי פרבר את תמצית התערוכה שאצר, "עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע". התערוכה תיפתח בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון ביום ראשון, 15 בפברואר – יום השנה העשירי למותו של האמן, המאייר ומחבר ספרי הקומיקס. 120 משתתפים נענו לבקשתו של פרבר לבחור אחד מבין גיבוריו המצוירים של גבע – הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ועוד – וליצור עבודה שתציג את הדמות באופן אחר.

"אמן טוב הוא נביא", אומר פרבר ומתייחס לנשוא התערוכה. "גבע ידע כי שרטוט של יצור חלש, ישראלי עד מאוד, החרד תמיד, נבזז בידי שליטיו, נרדף בידי נושיו ונע בעודו מוחה חלושות אל קצו – יהיה רלוונטי תמיד. ואכן, אם נביט היטב מסביב או לתוכנו פנימה נוכל להבחין בנוצות חברינו או בדופנות המשאית הלוקחת אותנו לשחיטה או לסיור צבאי בגבול הצפון; ונדע היטב כי כולנו בעצם כך".

[tmwdfpad]התערוכה היא יוזמה משותפת של פרבר ושל פרופ' דנה אריאלי דקאן, הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, ומשתתפים בה מיטב המאיירים ואמני הקומיקס של ישראל, בהם יוסי אבולעפיה, אורה איתן, זאב אנגלמאיר, גלנדון ואיזבלה, יאיר גרבוז, ליאורה גרוסמן, אילנה זפרן, אסף חנוכה, אבנר כץ, גיא מורד, נעם נדב, גלעד סליקטר, דוד פולונסקי, חנוך פיבן, מישל קישקה, דני קרמן, איציק רנרט ועוד. במקביל לתערוכה רואה אור ספר בהוצאת זמורה ביתן דביר, ובו רבות מהעבודות שיוצגו בה.

כמה מהדמויות שתיארו המשתתפים בתערוכה כבר אינן בין החיים. חלקן מתו באופן טבעי ואחרות בחרו לשים קץ לחייהן. "גבע בדק ללא הרף את המצב שלנו וניסה תמיד להבין את עולמם הפנימי של נדכאי החיים, של אנשי השוליים, של המפסידנים, של הנשכחים ושל החלשים. נראה כי בעשר השנים מאז שנפטר הלכנו להקצנה גדולה אף יותר. מרבית הציבור נשכח על ידי מוסדות השלטון והפך בלית ברירה לשולי ולחלש וגם האמנים חשו בכך".

תמיר שפר

“לפי כעשור, בדרכי לקפה אצל דודו, לאחר כשבועיים שלא הצלחנו לקבוע, התקשרתי כדי לעדכן שאני בדרך, וכך נודע לי שהוא נפטר. זו הייתה שיחה קצרה עם בנו אהרון, שתחילה חשבתי שהיא עוד בדיחה צינית, אולם לתדהמתי הייתה סופה של תקופה. במשך שנים רבות התהלכתי עם תחושת החמצה שלא הצלחתי לקיים את המפגש האחרון. הכנת האיור היוותה הזדמנות נדירה לשחזר ולסכם עשור במפגש אישי עם אבי הקומיקס הישראלי, ויותר מכך – עם חבר קרוב שאני מרגיש בחסרונו עד היום. ‘סיגריה אחרונה' היא בדיחה פרטית שלנו. במשך שנים, גם לאחר שעות של בילוי משותף כששנינו מותשים ועייפים, דודו תמיד היה אומר ‘סיגריה אחרונה', ורק לאחר תוספת הזמן הנצחית הזאת היינו נפרדים".

מחווה לדודו גבע. איור: תמיר שפר

עובדיה בנישו

“שרגא קון הוא כנס שנועד לחגוג את דמותו של שרגא הטזל"מ (טייס זעיר ללא מטוס). רציתי לרדת לכמה שיותר פרטים ספציפיים – פרט לכל מחשבה שהייתה לי כשקראתי על שרגא בספריו של דודו: מה היה קורה לו שרגא היה גיבור על אמיתי ולא איש קטן ותמוה מהרחוב, מה הוא לבש מלבד צעיף ומשקפיים ובאיזה טיפוסים הוא נתקל ברחוב".

מחווה לדודו גבע. איור: עובדיה בנישו

תמר מושקוביץ

“את הספר ‘עצרת הינשופים' אמי קנתה לי ולאחיותיי, ואני השתגעתי עליו: הכל בספר היה מטופש וצבעוני במיוחד, וכל הברדק נפתר בזכות ארנב ורוד! מה עוד צריך בחיים לעזאזל? כמעט אף אחד מחבריי חובבי דודו גבע לא הכיר את הספר הזה כשהזכרתי את שמו, ועל כן כשהוזמנתי להשתתף בתערוכה נראה לי אך טבעי להסיר בפניו את המצנפת".

מחווה לדודו גבע. איור: תמר מושקוביץ

גיא מורד

“כשהייתי ילד סבתי קנתה לי כל מה שהיה קשור לקומיקס, כולל הספרים של דודו גבע, ובכיתה ב' לא ידעתי שאני קורא סיפורי סקס וזימה. בעיקר אהבתי את הסיפורים של אהלן וסהלן, ותהיתי איפה נמצא אותם אחרי שנפרדו דרכיהם: אהלן עושה חיל בברלין וסהלן עובד כמאבטח בדיזנגוף סנטר. בהפסקה הוא מתיישב בכיכר מסריק לאכול את הסנדוויץ' שלו, קורא בעיתון שאהלן התחתן עם כוכבת הפורנו, מתבאס מהחיים שלו ותוהה כמו כולנו איפה הוא ואיפה אנחנו".

מחווה לדודו גבע. איור: גיא מורד

יונתן וקסמן

"העבודה שלי היא מתקן אימון מדגם יוסף להכשרות ביורוקרטיות מתקדמות. את ההשראה קיבלתי מהיכולת של דודו גבע להמציא שפה ולחבר אותה בצורה כל כך מדויקת לקווים, בשילוב ראש מופרע וגאוני שלא מפסיק להפתיע גם היום; גם בצפייה בפעם האלף. מבחינה זו היה מעניין לראות איך הוא היה מגיב לאירועי היום, למצב הפוליטי והחברתי, בעיקר אחרי המחאה של 2011".

מחווה לדודו גבע. איור: יונתן וקסמן

ציפי ספרן

“אהבתי את ההומור, הציניות והתעוזה של דודו גבע; את הקו המרושל ואת האותיות העקומות והבלתי קריאות לפעמים. אהבתי את העיסוק שלו בשוליים ובגבורה של החלשים. כך איירתי את הברווז עשר שנים לאחר מותו: מאנטי גיבור תבוסתן שמובל אל מותו לאחד שהצטרף לטרנד הטבעוני ונהיה סוג של צ'ה גווארה, מהפכן שהבלונדיניות לצדו כמובן, כי גם הן טבעוניות".

מחווה לדודו גבע. איור: ציפי ספרן

אסף בן ארוש

“רק כשביקרתי בזמן הלימודים בתערוכה של דודו גבע במוזיאון נחום גוטמן נפל האסימון: התחברתי מאוד להומור המריר שלו, שהיה בו הרבה מעבר לצחוקים. הכל עלוב, ולא ממקום פסימי או אופטימי, אלא פשוט ככה. זו גם בדרך כלל השקפת העולם שלי ומצאתי לה ביטוי בעבודותיו. כך גם יצרתי את הברווז: פשוט הנחתי כתמים בצורה גסה, מהר יחסית, בלי להתבלבל יותר מדי".

מחווה לדודו גבע. איור: אסף בן ארוש

איתי רייכרט

“העבודה מציגה את אחד האייקונים המזוהים ביותר של דודו גבע – הברווז – המורכב מאלמנטים רבים ששואבים את השראתם מהעולם שלו, מההוויה התל אביבית ומהקשרים שונים בין העולם שלי לבין הדמויות שלו. עם השנים למדתי להעריך את הסאטירה המדויקת של גבע – את ההתעקשות על האמת שלו ואת היכולת להיות מעיין אינסופי של רעיונות ושל הומור לא מתפשר".

מחווה לדודו גבע. איור: איתי רייכרט

יוניל

“מהעבודות של דודו גבע אתה מבין שהוא לא רואה אף אחד ושום דבר ממטר. זה מעורר יראת כבוד, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהיום הכל פוליטיקלי קורקט ומי שחורג מהנורמה נידון למוות בפייסבוק, מבטלים לו את הקמפיין, והוא מתנצל ונשרף. זה גם נושא העבודה שלי: הברווז מת. גם אם לא באופן ישיר, החליפות הרגו אותו".

מחווה לדודו גבע. איור: יוניל

ינון זינגר

“דמותו של זאב כפיר לביא כיכבה בסיפור ‘חסמב"ק בקיבוץ' שהופיע בספר ‘יומן הפקיד' ב־1987. הדמות אמנם שולית לעומת דמויות אחרות שיצר דודו גבע, אבל היא רלוונטית לישראל של 2015: הכפירים שולטים במדינה וקובעים את סדר היום, מנהלים את המשק ואותנו. חבורה של עסקנים קומבינטורים ומקורבים מוכרים לציבור ססמאות של אתוס ציוני במחיר מופקע, ובו בזמן עושים בוחטות פוליטיות או פיננסיות ואנשים מתים".

מחווה לדודו גבע. איור: ינון זינגר

מרב סלומון

“לא ציירתי את אחת הדמויות של דודו גבע, אלא הגבתי בדמות משלי לדמות ‘הבלונדינית' הארכיטיפית. נקטתי מתודה של גבע: כל השדים בחוץ – סטריאוטיפים גזעניים, הומור נמוך, סקס ואינפנטיליות. זה מה שלמדתי מגבע, עוד כירושלמית בתקופת ‘אהלן וסהלן'. כמה שיותר מטומטם – יותר חכם!".

מחווה לדודו גבע. איור: מרב סלומון

דנה שמיר

“בעבודתי בחרתי להתייחס לדמותה הטרגית אך החזקה שלעולם לא אומרת נואש – העז רבקה, אהובת האביר זיק. העזה שחוותה נטישות, השפלות ואכזבות נותרה חסינה ורבת תושייה. לאחר שנעזבה בפעם המי יודע כמה על ידי זיק וחרף היותה כיום עזה שחיה מקצבה זעומה – היא עדיין מוצאת טעם בחייה ולא מוותרת על סקרנותה האינטלקטואלית".

מחווה לדודו גבע. איור: דנה שמיר