ערב רב: מיצג חדש מעלה באוב את שירי המלחמות שהושתקו

עבודת פרפורמנס חדשה, שתעלה השבוע בפסאז', חושפת פרק מדהים ואבוד של המוזיקה הישראלית - שירים בערבית שמהללים את צה"ל ונכתבו באופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים

שירי המלחמה הבאה. צילום: דור זליכה לוי
שירי המלחמה הבאה. צילום: דור זליכה לוי
10 במאי 2016

בין שירי זיכרון קאנוניים כמו "גבעת התחמושת" ו"מה אברך" שישמע בימים אלו כל פוקד טקס יום הזיכרון, אין סיכוי שהשיר "אנא־יא־דיין" של סמי עמר ימצא את דרכו לאוזניו. כתיבת פזמוני מלחמה וניצחון הגיעה לשיאה אחרי מלחמת ששת הימים האופורית, ובהם גם שירים בערבית שמהללים את צה"ל על ניצחונו במלחמה, שירים בלחן עממי שהושמעו בעיקר בחפלות ובבתי כנסת של יהודי צפון אפריקה. התקליטים המחתרתיים האלו, כמו רוב התרבות היהודית־ערבית שהושתקה, נעלמו עם השנים בתהומות הנשייה המוזיקלית. דור זליכה לוי, בוגר טרי של המדרשה, גילה את האוצר המפתיע הזה כשפשפש באוסף המוזיקה המזרחית הנדירה של אורי ורטהיים.

"המטוסים – שאללה יברך אתכם" שר אחד הזמרים באקסטזה, מילים שלדובר ערבית די ברור שמכוונים לאויב של הציונים. הפער הזה בין השפה הערבית להוויה ישראלית הניע את גלגלי היצירה של זליכה לוי. במשך שנה הוא פיתח אירוע פרפורמטיבי־ניסיוני וזה יוצג ביום שני הקרוב בפסאז'. זליכה לוי פנה למוזיקאים שלאו דווקא מזוהים עם גל המוזיקה המזרחית־ערבית, והם דגמו ועיבדו את השירים האלו ליצירות מוזיקליות חדשות המלוות בקומפוזיציות וידיאו. "באווירה הציבורית שיש היום והניתוק מהשפה הערבית – הערבית זה האויב", הוא אומר. "אבל זה היה יכול להיות סבא של כל אחד מאיתנו ששר את השירים האלו. לא היה ניגוד בין הציונות לבין הזהות הערבית שלהם. זה מתח שאני עובד עליו הרבה בעבודות שלי".

שירי המלחמה הבאה. צילום: דור זליכה לוי
שירי המלחמה הבאה. צילום: דור זליכה לוי

זליכה לוי מדגיש ששיח המזרחיות, שהגיע כבר לסוג של רוויה, אינו מה שמעסיק אותו, אלא הזהות היהודית־ערבית: "הזהות הזו שהיהודים נפרדו ממנה היא קריטית ואינהרנטית להבנה של הסכסוך ולחוויית החיים בישראל. כשעומר אדם או אייל גולן משמשים שכבת בסיס לשירי מלחמה של חמאס בעברית קלוקלת וחיילי מג"ב עונים להם – זו מציאות פוליטית שקיימת וקורית עד היום". אחת העבודות שיוצגו במופע "NOON" הוא עיבוד דיגיטלי של יצירה מאת נגן קאנוּן עיוור שבשיאו משמיע קולות אזעקה והתראות צבע אדום צורמים בארבע ערוצים. "זה לא פרויקט שמחייה את המוזיקה הזו, אלא משקף אווירה מסוימת, תחושה של תקיעות בלופ לקראת המלחמה הבאה. זה מה שקורה בעבודה הזו – הקאנון נכנס ללופ עם עצמו ולאט הופך לאזעקה. העבודה מייצרת את הקונפליקט שאני חווה כלפי השפה הערבית ומה שהיא מייצגת".

עבור זליכה לוי, הפרויקט, שחלק ממנו הוצג לפני שנה בגלריית המדרשה וגם בפסטיבל לאמנות ערבית וים־תיכונית בפריז לפני כמה חודשים, מצא את הבית הטבעי שלו במסגרת הסאונדארט פסאז' באוצרותה של חגית ורנר. "כאן הביטים יגיעו לברכיים של אנשים", הוא אומר. הסאונדארט הוא פלטפורמה ניסיונית לאמנים שחוקרים טשטוש מדיומים אמנותיים דרך מפגש חי עם הקהל. "הרבה אמנים מתעסקים היום בחיבור בין פרפורמנס, מוזיקה ואמנות והמקום הזה מאפשר להם למצוא את החיבורים האלו", היא אומרת. "העיסוק הוא פחות בסאונד כחומר ויותר פתיחת מרחב של חוויה". מקומות כמו הפסאז', טוענת ורנר, מתאימים יותר לסוג האמנות הזה כי מאוד קשה לתרגם אותה לחללים מוזיאליים. "בגלריה או במוזיאון את תתנהגי אחרת מאשר במרחב החופשי של המועדון. בחלל הגלריה יש דרישה לא רשמית מהקהל להיות בשקט, לתת את מלוא תשומת הלב. כאן זה יותר פרום. יש ממד טקסי של הפנינג, של מפגש קולקטיבי".

"שירי המלחמה הבאה", הפסאז', אלנבי 94 תל אביב, שני (16.5) 21:00, כניסה חופשי. ״שירי המלחמה הבאה״ היא יצירה משותפת של דור זליכה לוי ושל המוזיקאים עפר טיסר, אביעד צינימנס ויובל שנהר, בשיתוף אוסף התקליטים של אורי ורטהיים. העבודה נוצרה בסיוע המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית ת"א-יפו וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות ת"א.