שנה ראשונה חינם

ברומן הראשון שלה מזה 20 שנה, לורי מור עוסקת בטרגדיה ובהומור, בהכל ובלא כלום

לורי מור. צילום: Getty Images
לורי מור. צילום: Getty Images
24 באפריל 2014

טאסי קלטג'ין, צעירה על סף בגרות, מגיעה בדצמבר 2001 מהחווה החקלאית שבה גדלה לעיירה האוניברסיטאית טרוי, "אתונה של המערב התיכון". ב"שער המדרגות" מספרת המחברת לורי מור על מה שקורה לטאסי בשנת הלימודים הראשונה שלה בקולג'.

מור ידועה בעיקר כמחברת סיפורים קצרים (חפשו את "ציפורים באמריקה" המצוין), ו"שער המדרגות", שיצא ב־2009, הוא הרומן הראשון שלה מאז 1994, וזה רומן מעולה. בתחילת הספר קלטג'ין מחפשת עבודה והיא נשכרת לעבוד כמטפלת לבתם המאומצת של זוג אמיד בגיל העמידה – הוא מדען והיא שפית המגישה לסועדים את תפוחי האדמה הגדלים בחוות הוריה של טאסי, וכפי שטאסי מנסחת זאת, "חקלאות מקומית, כמו אמנות, תמיד שירתה את העשירים בדרך זו או אחרת".

אז בעמודיו הראשונים, "שער המדרגות" הוא ספר על הורות – ביולוגית או מבחירה – אבל די מהר הוא הופך לספר על עניים ועשירים ואז לספר על יחסים בין גזעיים ואז לספר על מותה של אהבה ראשונה ועל מלחמה (הספר מתרחש בשנת הפלישה לאפגניסטן). נדמה שהמחברת מעמיסה על המספרת, העומדת על סף הבגרות, כמה שיותר, בניסיון לראות מה יקרה לה באותה שנה.

אפשר היה לקרוא לספר "מה למדתי בשנה הראשונה בקולג'", וקלטג'ין אומרת לקראת סוף הספר "למדתי שבספרות – אולי כמו בחיים – צריך לדבר לא על כוונת המחבר אלא על מה שהסיפור ייעד לעצמו… ליצירה עצמה יש אישיות ותקוות ותשוקות ותוכניות וקריצות קטנות וצעדי ריקוד וכוונה קולאז'ית משלה".

עטיפת הספר "שער המדרגות"
עטיפת הספר "שער המדרגות"

שנת הקולג' הראשונה של קלטג'ין הצעירה היא שנה של קבלת החלטות או של הימנעות מהחלטות, והיא מגלה שהימנעות היא ממש כמו קבלת החלטה. כמו ציפורי אדומי החזה שמוזכרות בעמוד הראשון של הספר, אלו שהתפתו להישאר, וכשהקור בא נתפסו לא מוכנות וקפאו למוות.

דבר נוסף שטאסי לומדת הוא שאפשר להימנע מעקרון השלישי הנמנע, הקובע שכל טענה היא אמיתית או שקרית. והספר הוא המחשה מעולה לכך. "שער המדרגות" מלא בניגודים ובפערים – בין הכפר לעיר, בין שחורים ללבנים, בין עשירים לעניים, בין נערות לבגרות – ומור לא מנסה להכריע ביניהם.

לקראת סופו של הספר אומרת טאסי, "טרגדיות (הכוונה לז'אנר הספרותי) הן מותרות… בידור פוצע ומעורר השתאות, שסופר ללא הועיל ובנוחות ליד שולחנות מלאי אהבה וכסף. במקומות שהחיים בהם דלים יותר, שהשולחנות בהם מלאים רק למחצה, היה ניצחונם הקומי של העניים השקר־למחצה השימושי".

לספר על טרגדיות זה מותרות, אומרת המספרת, והומור הוא הדרך של העניים להתמודד עם שולחנות מלאים למחצה. אבל הסופרת ממלאת את הספר בטרגדיות ועושה את זה בהומור, וזה כנראה הפער המשמעותי ביותר שעליו יושב הספר. כתיבה על טרגדיות כך שהתוצר לא יהיה "מותרות של חברת שפע נטולת תפקוד מוסרי", ומור מצליחה לעשות את זה – בכאב ובהומור של עניים.

שורת תחתונה: בשנת הלימודים הראשונה לומדים על טרגדיות, על פערים ועל חוק השלישי הנמנע

שער המדרגות, לורי מור. מאנגלית: גיל שמר, הוצאת מחברות לספרות; 316 עמ'