ביט איט

עשר שנים אחרי מותו ב־1997 הפך אלן גינסברג לכוכב קולנוע. מאז 2006 דמותו של משורר הביט הופיעה בלא פחות מעשרה סרטים, ואחרי כמה תפקידי משנה בביוגרפיות של אחרים, הוא עבר לאחרונה לככב בתפקידים ראשיים ב"יללה" המאתגר, ב"בדרכים" המכזיב, ועכשיו ב"הרוג את יקיריך". ההיסטוריה של הקולנוע זרועה בניסיונות כושלים לאייר ביוגרפיות של משוררים. השאלה הגדולה היא איך מעבירים בדימוי קולנועי את הפלא של ההשראה ואת תהליך היצירה. "יללה" הציע פתרון יוצא דופן ומעניין – במקום ביוגרפיה של משורר, הוא אייר ביוגרפיה של שיר בקולאז' אינטלקטואלי ששילב סצנות דרמטיות, אנימציה, וראיון אינטימי עם גינסברג (ג'יימס פרנקו).

ג'ון קרוקידס בחר בגישה קלאסית יותר אך פורייה לא פחות, והוא מאייר את דיוקנו של האמן כאיש צעיר. "הרוג את יקיריך" מתמקד בפרשת רצח שערורייתית מ־1944 שלתוכה נגררו בעל כורחם גינסברג, וויליאם בורוז וג'ק קרואק הצעירים, בטרם הפכו לאייקונים ספרותיים. לא אירוע הרצח הוא העיקר, אלא מארג היחסים המתפתחים בין הגיבורים המתהווים כשותפים למרד בחייהם ובאמנותם. הם מכריזים על עצמם כתנועה אמנותית עוד בטרם כתבו מילה, ובסצנה בכחנלית נלהבת הם קורעים לגזרים ספרים של דורות קודמים, ומרכיבים מהם קולאז' פרוע.

לתפקידי היוצרים העתידיים לוהקו ארבעה צעירים מבטיחים, שאחד מהם כבר הספיק להפוך לאייקון קולנועי כילד, וכאן הוא נפרד מהדימוי בטריקת דלת. דניאל רדקליף מגיש הופעה נבונה, עדינה ונוגעת ללב כסטודנט היהודי אלן גינסברג שמתאהב בנער הזהב היפה והמפונק לוסיאן קאר, שפותח בפניו דלת לארץ פלאות של ריגושים פיזיים ורוחניים. ג'ק יוסטון (נכדו של הבמאי הגדול ג'ון יוסטון), שהותיר רושם עז כצלף חצוי הפנים ב"אימפריית הפשע", סקסי וכריזמטי בתפקיד קרואק, ובן פוסטר צופן סוד כבורוז המבוגר והמנוסה יותר. כולם נמשכים לאורו המתעתע של קאר, שלא יהפוך ליוצר בזכות עצמו אבל תהיה לו השפעה מהותית על חייהם ועל דרכם האמנותית. קאר מגולם על ידי דיין דיהן רך הפנים, שמאז הופעתו המוחצת כנער מעונה בעונה השלישית של הגרסה האמריקאית של "בטיפול", מתמחה בתפקידי מלאכים מקוללים (בקרוב יגלם את הארי אוסבורן ב"ספיידרמן המופלא 2", תפקיד שבסבב הקודם גולם על ידי ג'יימס פרנקו, שהיה אלן גינסברג ב"יללה"). דיהן מעצב דמות מפתה ומסוכנת והכימיה בינו לבין רדקליף פעור העיניים מתניעה את הסרט.

הסרט נפתח עם דימוי עז המשלב רצח ופייטה – לוסיאן קאר נושא בזרועותיו את דיוויד קריימר (מייקל ס. הול המצוין מ"דקסטר") ומטביע אותו במים. מכאן אנו חוזרים אחורה, אך הדימוי ירחף מעל הסרט כולו. קריימר הוא מורה לספרות שהתאהב בקאר ובין השניים התפתחה מערכת יחסים סבוכה וקשה להגדרה שתסתיים כעבור חמש שנים במימי נהר ההדסון. הסרט מציע אינטרפרטציות שונות למה בדיוק קרה שם, והמחילה הפיוטית שמציע גינסברג משמשת מעין מבוא ליצירתו העתידית. וכך קרוקידס נמנע מטיפול שערורייתי בשערורייה, ומעניק לה משמעות אמנותית.

שורה תחתונה: הטוב שבסרטים על דור הביט